רק 22 אחוזים"? הבלוף של סאיב עריקאת

האתגר של ישראל באו"ם לא מסתכם במאבק על הקמת מדינה פלשתינית • מדובר במאבק על זכותה של ישראל שלא להיאלץ לשוב לקווי 67', זכות שבעבר עוגנה על ידי האו"ם וכעת עומדת בפני התקפה נרחבת

כפי שציינתי בעבר בטור זה, המנהיגות הפלשתינית יודעת היטב כי אין בכוחה להשיג חברות באו"ם על ידי פנייה למועצת הביטחון בספטמבר הקרוב, היות שהיא עתידה להיתקל בווטו אמריקני. הפלשתינים גם מודעים לעובדה שלהחלטותיה של העצרת הכללית של האו"ם אין תוקף משפטי מחייב וכי שדרוגה של משלחת אש"ף ממעמד משקיף לא-מדינתי באו"ם למעמד משקיף מדינתי, לא ישנה את המציאות בשטח בגדה המערבית.

הדבר משאיר לפלשתינים מטרה צנועה יותר, והיא החלטת או"ם שתחזק את ההכרה הבינלאומית בקווי 67' כגבולותיה של המדינה הפלשתינית העתידית ותרסק את זכותה של ישראל לגבולות בני-הגנה, זכות שקיבלה ביטוי לראשונה בהחלטה 242 של מועצת הביטחון.

סאיב עריקאת, האחראי על המו"מ מטעם הפלשתינים, הפך את העניין לאחת ממטרותיו העיקריות במאמציו הדיפלומטיים זה כמה שנים. במהלך הופעותיו בתקשורת העולמית הוא חוזר באופן קבוע על המשפט: הפלשתינים קיבלו והכירו בישראל הנמצאת ב-78 אחוזים משטחיה של "פלשתין ההיסטורית", וכל שהם מבקשים הוא את 22 האחוזים הנותרים. גם אבו מאזן השתמש בטיעונים אלו, במאמר דעה ב-16 במאי 2011 ב"ניו יורק טיימס", כשאמר: "אנו פונים כעת לאו"ם כדי להבטיח את זכותנו לחיות בחופשיות ב-22 האחוזים הנותרים ממולדתנו ההיסטורית".

הצגת הסוגיה באופן זה, עם השימוש באחוזים הללו, מציגה את ישראל כאילו היא דורשת מהפלשתינים להתפשר ולוותר על עוד יותר שטחים ולהיוותר עם 18, 15 או אף פחות אחוזים מהשטח.

בתוכניתה של כריסטיאנה אמנפור ב-CNN מנובמבר 2009, אמר עריקאת, "נראה לי עתה שנתניהו רוצה לחלק את 22 האחוזים הללו". גישה זו מציגה את ישראל בתור הצד האנוכי בקונפליקט. מנהיגים פלשתינים מקווים שעל ידי השמעת טיעונים אלו, הם יסכלו את התביעות הבינלאומיות שדורשות מהפלשתינים להתפשר. 

"חריץ קטן" על המפה

סיפור זה שאותו עריקאת מוכר כבר שנים, בוודאי יככב בבליץ התקשורתי המתוכנן לספטמבר. יש דרכים רבות לבחון את סוגיית האחוזים בסכסוך הערבי-ישראלי, וכל אחת מהן עשויה לשנות את "מאזן" הצדק מבחינת המתבונן האובייקטיבי.

לאחר פרסום הצהרת בלפור, הבריטים רצו להציג את שאלת המאבק על ארץ ישראל המנדטורית בהקשר אזורי רחב יותר. לדוגמה, בנאום שנשא הלורד בלפור, שר החוץ הבריטי, ב-12 ביולי 1920, הוא הזכיר שפלשתינה המנדטורית, שהיתה מיועדת להפוך לבית לאומי עבור העם היהודי, תהיה לא יותר מאשר "חריץ קטן" על המפה בהשוואה גיאוגרפית לאזורים הנרחבים שבהם הערבים יממשו את הריבונות שלהם.

הוא קיווה שהעולם הערבי לא "ייטור טינה" על השטח המזערי שניתן לעם היהודי. למעשה, האזור המקורי של פלשתינה המנדטורית, הכולל את ירדן של ימינו, מהווה פחות מ-5 אחוזים מהאדמות שאותן שיחררו הבריטים במלחמת העולם הראשונה עבור המדינות הערביות ככלל.

בניסיונו להוכיח את צדקתו על ידי השימוש באחוזים, עריקאת "שוכח" לציין את ירדן. ב-1922 בריטניה, שקיבלה מנדט על ארץ ישראל מחבר הלאומים, חילקה את פלשתינה המנדטורית בכך שלא החילה את הסעיפים הנוגעים להקמת בית לאומי לעם היהודי על שטח עבר הירדן, שלעתיד הפך לממלכה הירדנית.

למעשה, הבריטים נתנו 77 אחוזים משטח המנדט המקורי לאוכלוסייה הערבית והותירו 23 אחוזים בלבד עבור היהודים. אחוז זה הצטמצם עוד יותר ב-1948, לאחר שירדן כבשה את הגדה המערבית ומצרים שלטה ברצועת עזה. גם בימינו אומרים לעיתים קרובות, ושלא לציטוט, גורמים פלשתיניים וירדניים כי כמה שעות לאחר שתקום מדינה פלשתינית, הם יקימו קונפדרציה. רעיון זה עלה לראשונה ב-1985, בהסכם בין חוסיין לערפאת, ולא ירד מהפרק מאז.

פלשתין וירדן יתאחדו

שאלת הצדק בסכסוך הישראל-פלשתיני נראית שונה לחלוטין כשלא מתמקדים רק בשטח שנמצא בין נהר הירדן לים התיכון. עריקאת מוליך שולל את הקהילה הבינלאומית באומרו כי הפלשתינים מבקשים רק 22 אחוזים מפלשתינה ועלולים לקבל בפועל אף פחות, אם מדינות רבות יתחשבו בדרישות הישראליות.

האמת היא אחרת. כאשר ירדן, באופן בלתי נמנע, תחזור להיות חלק מהסדר שלום עתידי, הצד הערבי ישלוט על יותר מ-80 אחוזים מהאזור המקורי של ארץ ישראל המנדטורית.

 לסיכום, מטרתה האמיתית של הטענה הפלשתינית על אודות 22 האחוזים היא בעצם להשיג 100 אחוזים משטחה של הגדה המערבית ורצועת עזה. עזה פחות שנויה במחלוקת, היות שישראל כבר נסוגה משטחה ב-2005 ב"התנתקות".

לגבי הגדה המערבית, יש להדגיש כי החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם, שהתקבלה כשישה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים, מעולם לא דרשה מישראל לוותר על כל השטח שנפל לידיה כתוצאה ממלחמת מגן. היה זה אחד מהישגיה הדיפלומטיים הנשגבים ביותר של הדיפלומטיה הישראלית, תחת שר החוץ אבא אבן.

 היוזמה הפלשתינית הנוכחית באו"ם מבקשת לשלול ולרוקן מתוכן את החלטה 242. בספטמבר הפלשתינים שואפים להטמיע בתודעה הבינלאומית פרמטרים חדשים לפתרון הסכסוך ולצמצם את מרחב התמרון הטריטוריאלי שישראל נהנתה ממנו יותר מ-45 שנה. ברור שדבר זה יגביר את הלחץ הבינלאומי על ישראל. בעבר, הפרשנות של מדינת ישראל את זכויותיה המשפטיות לאור החלטה 242, קיבלה גיבוי במשך שנים רבות על ידי רצף של מזכירי מדינה של ארה"ב. הפלשתינים מנסים לשים לדבר הזה סוף.

כך, בספטמבר הקרוב, האתגר של ישראל באו"ם אינו מסתכם במאבק על הקמת מדינה פלשתינית. מדובר במאבק על זכותה של ישראל שלא להיאלץ לשוב לקווי 67', זכות שבעבר עוגנה על ידי האו"ם, אך כעת עומדת בפני התקפה נרחבת.

דורי גולד: ישראל היום 19.8.2011