פחדים ישנים איומים חדשים

חמדי חסן, מרצה לתקשורת באוניברסיטת אל־אזהר בקהיר, תופס את הנוכחות המוסלמית על אדמת אירופה כביטוי לכך שהפצת האמונה האיסלאמית עברה מהשלב המתגונן שאפיין אותה לאורך המאה השמונה־עשרה והמאה התשע־עשרה אל שלב חדש של התפשטות.24 מוחמד אל־ח'אני, ראש ארגון "דאר אל־רעאיה אל־אסאלמיה" בלונדון, רואה במהגרים המוסלמים את הפוטנציאל להעמדת "חלופה ציוויליזציונית" למערב, שלדבריו אנו עדים היום לשקיעתו; כשתקרוס התרבות המערבית, יהיו המוסלמים המועמדים הטבעיים לקבל לידיהם את מורשתה הטכנולוגית, אך הם יצרפו אליה את מידותיהם הטובות 

. 

משקיפים ופרשנים מערביים מתפתים לעתים להציג תופעה זו כתגובת־נגד למדיניותן של אירופה וארצות־הברית (ובוודאי לזו של ישראל). הם טועים: תפיסת המהגר כחלוץ בשליחותה של אומת האיסלאם התגבשה בהגות המוסלמית כבר לפני חצי יובל שנים, עם תחילת התבססותו של דור מהגרי העבודה הראשון ביבשת. יתר על כן, האישים המחזיקים בתפיסה זו ומדבררים אותה אינם דמויות קיצוניות ושוליות; ההפך הוא הנכון. אל־קרדאווי, אל־ע'זאלי ופדלאללה, לדוגמה, נחשבים לפוסקים מתקדמים בכל הקשור לסוגיות חברתיות ומדעיות. אל־קרדאווי הוא מייצגה הבולט של ההשקפה המתכנה וָסְטִיָה – בתרגום חופשי: שביל הזהב – שעיקרה תפיסת האיסלאם כדת המאזנת בין חומר לרוח, בין קדמה למסורת, בין הפרט לחברה. מהגרים מוסלמים במערב מטים אוזן לפסיקותיו דווקא משום שהוא מצטייר בעיניהם כמי שאינו מתעלם מצרכי המציאות.
אבל היומרה להעברתם של הנוצרים אל חיק האיסלאם אינה הנקודה היחידה שבה נבדלת האומה המוסלמית המדומיינת מן היהדות. נקודה נוספת נוגעת לטריטוריה שאליה מופנים כיסופיה הפוליטיים והדתיים של האומה.
עבור היהודים, הטריטוריה הזאת הייתה מאז ומעולם ארץ ישראל לבדה. רק שם, בארץ ישראל, אפשר לקיים ריבונות יהודית; רק שם, בארץ ישראל, ניתן להקים את בית מקדשם של היהודים; ורק שם, בארץ ישראל, יכול יהודי לקיים את תרי"ג המצוות במלואן. אמת, באירופה הוקמו מוסדות יהודיים שנהנו ממידה של אוטונומיה. הסנהדרין, שעל כינוסה הורה נפוליאון בונפרטה באוקטובר 1806, היא דוגמה למוסד כזה. אבל מטרתה לא הייתה הטלת עוגן של ריבונות יהודית על אדמה נכרית. אדרבה: היא נועדה לגשר בין ההלכה ובין חובותיהם האזרחיות של היהודים כתושבי צרפת, כלומר, לאפשר קיומה של זהות צרפתית־יהודית. מנהיגיה של הסנהדרין הצהירו על כפיפותם לחוק הצרפתי ופיארו את הקיסר. לא הייתה להם תביעה כלשהי, ולו מופשטת, על צרפת, וארץ ישראל נותרה בעיניהם המקום היחיד שבו ניתן לממש ריבונות יהודית.
קאדר עטיה אמן אירני

7 תגובות בנושא “פחדים ישנים איומים חדשים

  1. אחלה פוסט, רק חסרה לי ההתייחסות לעבר הערבי-מוסלמי ולימי האמפריה שמסבירים את תחושת הבעלות על אדמות של עמים אחרים.

    יהודי לעולם לא יכול לחשוב על אדמת יוון או שוודיה לצורך הדוגמא כמשהו המשוייך לתרבותו, למרות שיהודים היו באירופה עוד לפני הערבים.

    אהבתי

  2. הוָסְטִיָה מתייחסת רק לקיום של המוסלמי בתוך האסלאם ולא ל"כופרים". כדי לזכות במחמדי הוָסְטִיָה על הנוכרי להתאסלם. כיום באסלאם הפונדמנטליסטי יש שני מאמצים עיקריים מקבילים: ישנו זרם "מתון" שרואה את משימת האסלאם היום להתפשט בעולם בדרכים של שכנוע, הטפה ואיסלום ה"כופרים" וישנו זרם קיצוני שרואה את השתלטות המוסלמים על מרחבי ה'דר אל חרב' בכוח הזרוע, החרב והטרור.

    אהבתי

  3. יש להגביל את ההגירה המוסלמית לאירופה ולהתחיל לגרש את המוסלמים שנמצאים באירופה לארצות המוצא שלהם.

    אהבתי

כתיבת תגובה