מכרתי את הבנטלי

, שהזכירה לי יותר מדי את איזבל, והראוותנות שלה התחילה להפריע לי, וקניתי מרצדס קופה SL600 קבריולה – מכונית שהיא למעשה יקרה באותה מידה, אבל צנועה יותר. כל העשירים הספרדים נסעו במרצדס. הם לא היו סנובים, הספרדים, סתם אהבו לשרוף כסף כמו כולם; וחוץ מזה קבריולה עדיפה בשביל הנקבות – שכונו צ'יקאס באזור, וזה מאוד מצא חן בעיני". כאדם הניחן בהתבוננות חדה על תרבות המערב עושה וולבק שימוש מפוכח …

בהבנת הטבע האנושי באמצעות כלי הרכב שמלווים אותו. אפיון הדמויות ואפילו סצינות שמקדמות את העלילה נסמכים על טקסטים שנהוג בדרך כלל למצוא יותר במגזיני רכב ופחות בספרות טובה. את אחת מדמויות המפתח הוא מתאר כך: "היו לו רק פרארי מודנה סטראדלה (גרסה משופרת מעט של פרארי מודנה הרגילה, עם מנוע קצת יותר חזק, וקצת יותר קלה בזכות השימוש בסיבי פחמן, בטיטאניום ובאלומיניום) ופורשה 911GT2; ובקיצור, אפילו פחות ממה שיש לשחקן הוליוודי ממוצע. נכון שהוא תיכנן להחליף את הסטראדלה באנזו, ואת הפורשה 911GT2 בקאררה GT, אבל הוא לא היה בטוח שהוא יכול להרשות לעצמו". ומיד מגיע גם ניתוח יותר מעמיק: "התרשמתי שהוא גבר של נשים יותר מאשר גבר של כסף, ואפשר לשלב בין השניים רק עד לנקודה מסוימת – החל מגיל מסוים, שתי תשוקות זה יותר מדי; מי שמצליח לשמר אחת יכול להיות מאושר. הייתי צעיר ממנו בעשרים שנה, והייתי כבר קרוב לאפס. כדי להמשיך בשיחה, הזכרתי את הבנטלי קונטיננטל GT שלי, שבדיוק החלפתי ל-SL600 – פרט שהיה יכול להתפרש כהתברגנות והייתי מודע לזה. אם לא היו מכוניות, נשאלת באמת השאלה על מה גברים היו מדברים".