מעט נחת בהתמודדות עם השייח' סלאח

ראוי להודות, היתה שמחה לאיד ספונטנית בהיוודע דבר מעצרו של ראאד סלאח בבריטניה, והיא לא שככה. הוא סמל הרוע והרשע בצד הערבי-פלשתיני של המתרס. מסית ומדיח ושקרן ללא מצמוץ. מלבה אש בכל פינה. עסקן פרוע, שמשקר ביודעין ובזדון כאילו ישראל מתכוונת לפגוע במסגד אל-אקצא, ומייצר אלימות ולפחות סף אלימות בכל פעם שנקרית לפניו הזדמנות נוחה לעשות זאת.

מה פלא שבריטניה – אם הפרלמנטרים ומלכת הדמוקרטיה – אינה רוצה אדם כזה על אדמתה? לא בהייד פארק ולא בווסטמינסטר. הוא הגיע להסית, והממלכה המאוחדת עצרה אותו ושמה אזיקים על ידיו או על רגליו, ולא התנצלה ולא הסבירה ולא נרתעה. סוף סוף מעט נחת בהתמודדות עם האיש הזה, שכבר הורשע על פי הודאתו במגע עם סוכן זר, ובכתב האישום נאמרו דברים חמורים מאלה.

מעולם לא תמכתי בסתימת פיו חרף היותו גזען ואנטישמי. זה לא יעזור. עדיף שידבר ככל העולה על רוחו ולשונו, וישראל תתמודד על לב הציבור הערבי-ישראלי לשכנעו כי ראאד סלאח הוא פגע רע לשני העמים במדינה אחת או בשתיים.

אך השמחה לאיד לא היתה שלמה אילו דובר רק בראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית. היא מתפשטת ומתעצמת גם לעבר הח"כים חנין זועבי וד"ר אחמד טיבי וד"ר ג'מאל זחאלקה, וטלב א-סאנע שנאלץ לוותר על פגישה עם שר בריטי. הם מביעים מחאה על מעצרו של סלאח כמי שכפאם שד; כמי שיודעים כי ביום שבו ייהפך חלילה השייח' מאום אל-פחם לדובר המרכזי של ערביי ישראל, הם ייאלצו לברוח על נפשותיהם. להיחבא בבתים. לחזור ממכנסי הג'ינס לבורקה, משפת הים לרעלה, ולתרץ מדוע נהו ללמוד רפואה ורוקחות באוניברסיטה של היהודים.

הם יודעים היטב עד כמה סלאח מאיים על אורח חייהם, ובעצם היו רוצים להתייצב על גדות התמזה ולמחוא כפיים לשרה הבריטית תרזה מיי וללחוש לה כי אם יש בכוחה, שתחזיק את סלאח בצינוק זמן רב ככל האפשר, אולי עד שישוחרר גלעד שליט, וכמה חבל שנאלצו להתירו מכבליו כה מהר.

אך הם חייבים למחות ונאלצים להאשים בנימה אנטישמית את היהודים והציונים שגרמו למעצר. הם יודעים שאין זו אמת. אולי בלחישה במזנון הכנסת הם אפילו אומרים על השייח' "יחרב ביתו". להיות ח"כ ערבי בכנסת הישראלית פירושו לחיות בדיסוננס.

דן מרגלית : ישראל היום