מכרתי את הבנטלי

, שהזכירה לי יותר מדי את איזבל, והראוותנות שלה התחילה להפריע לי, וקניתי מרצדס קופה SL600 קבריולה – מכונית שהיא למעשה יקרה באותה מידה, אבל צנועה יותר. כל העשירים הספרדים נסעו במרצדס. הם לא היו סנובים, הספרדים, סתם אהבו לשרוף כסף כמו כולם; וחוץ מזה קבריולה עדיפה בשביל הנקבות – שכונו צ'יקאס באזור, וזה מאוד מצא חן בעיני". כאדם הניחן בהתבוננות חדה על תרבות המערב עושה וולבק שימוש מפוכח …

בהבנת הטבע האנושי באמצעות כלי הרכב שמלווים אותו. אפיון הדמויות ואפילו סצינות שמקדמות את העלילה נסמכים על טקסטים שנהוג בדרך כלל למצוא יותר במגזיני רכב ופחות בספרות טובה. את אחת מדמויות המפתח הוא מתאר כך: "היו לו רק פרארי מודנה סטראדלה (גרסה משופרת מעט של פרארי מודנה הרגילה, עם מנוע קצת יותר חזק, וקצת יותר קלה בזכות השימוש בסיבי פחמן, בטיטאניום ובאלומיניום) ופורשה 911GT2; ובקיצור, אפילו פחות ממה שיש לשחקן הוליוודי ממוצע. נכון שהוא תיכנן להחליף את הסטראדלה באנזו, ואת הפורשה 911GT2 בקאררה GT, אבל הוא לא היה בטוח שהוא יכול להרשות לעצמו". ומיד מגיע גם ניתוח יותר מעמיק: "התרשמתי שהוא גבר של נשים יותר מאשר גבר של כסף, ואפשר לשלב בין השניים רק עד לנקודה מסוימת – החל מגיל מסוים, שתי תשוקות זה יותר מדי; מי שמצליח לשמר אחת יכול להיות מאושר. הייתי צעיר ממנו בעשרים שנה, והייתי כבר קרוב לאפס. כדי להמשיך בשיחה, הזכרתי את הבנטלי קונטיננטל GT שלי, שבדיוק החלפתי ל-SL600 – פרט שהיה יכול להתפרש כהתברגנות והייתי מודע לזה. אם לא היו מכוניות, נשאלת באמת השאלה על מה גברים היו מדברים".
 

גברת קאראג'וגלו ראתה את עצמה כאלת אהבה יוונית קדמונית

וכשצריך לשמור על מוניטין מהסוג הזה, אין שום טעם להתגורר באי קטן ,שיש בו רק שניים או שלושה גברים ראויים. מכל מקום היו לה תחת וציצי יותר מכל הנשים שבילי החליק מתחתן אי פעם. לתפיסתה, התשוקה היוונית המיתולוגית משמעה להשתטח עליך, תשעים קילו של בשר במצב של טירוף, שיער סתור, בטן מפרפרת והיו אנשים שהתחילו לדאוג לרגע ברצינות ולשאול את עצמם אם יצליחו אי פעם להחזיר לעצמם את השקעתם. בנוסף לכך, היה לה הרגל יחודי לתחוב לך את השד שלה בין השפתיים והיית צריך להישאר שרוע שם, בפה מלא, בזמן שהאלה היוונית השפילה את  עיניה אליך מגובה השמים, וחזרה ואמרה: "זה טוב, בייבי? זה טוב?"

רומן גארי מתוך :הסערה

לפיכך אני מבקש להקדים ולומר שאם דבריי מוטים בשל משפט קדום כלשהו, הרי שזו הטיה לטובת הדמוקרטיה,

 וממילא לטובת המסורת. בטרם נתחיל בעיון תיאורטי או לוגי כלשהו, אני מבקש להציג בפניך, הקורא, משוואה אישית זו; מאז ומעולם נטיתי להאמין להמון העם המתפרנסים מיגיע כפיהם יותר מכפי שהאמנתי לאותו מעמד מיוחס וטרחני של אנשי ספר, שאף אני נמנה עם שורותיו. אני מבכר את דמיונות השווא ואת המשפטים הקדומים של אלה שרואים את החיים מן הפְּנים על פני הראיות החותכות של אלה הרואים את החיים מן החוץ. לעולם אשים את מבטחי באגדות שאשמע מפי רעיות זקנות ולא בעובדות שאלמד מפי בתולות זקנות. כל עוד החכמה נקנית בניסיון חיים, היא רשאית להיות פרועה כאוות נפשה

ג"ק צ'סטרטון  מתוך : האתיקה של ממלכת הפיות- אתר : תכלת

ןציורים: מוטי סגרון

תמיד הקפידו לא לשנות את דעתם

דבר־מה מדאיג מאוד מתחולל כיום בקרב המרחב המדומיין המכונה "החברה האזרחית הגלובלית". חוגים אנרכיסטיים וגורמים רדיקליים מנצלים את המרחב העל־לאומי שבו פועלים ה־INGOs כדי לקעקע את יסודות הסדר העולמי

. הם אינם מכירים בגבולות הנורמטיביים שאותם נאלצים גם היהירים שבעריצים לכבד; הם נכונים לגרור מדינות לעימותים אלימים, לזרוע כאוס פוליטי ולשבש את מערכת האיזונים והבלמים העדינה שעליה מושתתים היחסים הבינלאומיים. הטקטיקות האלימות המשמשות פורעי חוק אלה מאיימות לא רק להכתים את המפעל הפילנתרופי של ה־INGOs, אלא גם להפכו לכלי שרת בידי הטרור והפשיעה הבינלאומית.

ייתכן שכול מה שקורה במזה"ת היום 2011  ממומן ומתוכנן ע"י גופים אלה שחברו לגופים פוליטיים (ואחרים ) במצרים ובכול רחבי המזה"ת, דרושות פעולות בינלאומיות מהירות, גופים מדינתיים מסורבלים לא יוכלו להתמודד מול הגל הזה המשך פעילותו במתכונת הנוכחית יכול לגרום למלחמות ולכאוס בינלאומי

עם הזמן התברר לי כי הערעור על ההצדקה העקרונית לקיומה של ישראל כמדינה יהודית אינו נחלתן של קבוצות שוליים בלבד. ראשית, קשה למצוא בקרב הציבור הערבי בישראל נכונות להכיר בלגיטימיות של מימוש זכות ההגדרה

 העצמית המדינתית ליהודים בארץ ישראל. שלילת המדינה היהודית היא מרכיב מרכזי בעמדתם של רוב נבחרי הציבור הערבי ונציגיו – ובכלל זה אלה המשרתים בתפקידים ממלכתיים בישראל – למרות השימוש התדיר שהם עושים בטיעונים המושתתים על ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם. לאמיתו של דבר, הם פוסלים את זכות ההגדרה העצמית היהודית דווקא בהתבסס על הטיעונים האלה עצמם. לגבי דידם, מדינת ישראל כמדינה יהודית נולדה בחטא והיא מוסיפה להתקיים בחטא. מדינה יהודית אינה יכולה להיות דמוקרטית, ואינה יכולה להגן על זכויות האדם. לפיכך, רק כאשר תאבד את אופייה היהודי הייחודי, במוצהר ובאופן מעשי, תוכל ישראל להיות מדינה שאפשר להצדיק את קיומה.

תופעה מדאיגה יותר היא הנטייה המתגלה היום בקרב חלק מהציבור היהודי עצמו להסכים עם ההשקפות האלה, או לפחות להתייחס אליהן בחיוב. כמה מאלה המזהים את עצמם עם מחנה הדמוקרטיה, זכויות האדם והנורמות האוניברסליות משתפים פעולה, ביודעין או שלא ביודעין, עם התפישה המבקשת להפוך את ישראל למדינה ליברלית-נייטרלית, או – על פי הסיסמה המקובלת היום – למדינת כל אזרחיה. רק מיעוטם מצדדים בעמדה זו מתוך מודעות מלאה להנמקותיה ולהשלכותיה; מרביתם מוצאים אותה מושכת דווקא בגלל הצלחתה של הציונות להפוך את ישראל למדינה בעלת תרבות ציבורית עברית-יהודית.
 
רות גביזון :כלת פרס ישראל. מתוך אתר :תכלת
 

במאמר ארוך ומרתק שפורסם השבוע במגזין היוקרתי "ניו יורקר" מתאר הכתב ריאן ליזה כיצד ההתקוממויות בעולם הערבי

הזיזו את אובאמה מהמשבצת הריאליסטית שבה ישב ושיגרו אותו מהרצוי למצוי, שם הוא ניצב עתה, באמצע הדרך. ליזה מתאר את המעבר החד שעשה אובאמה, בהשפעת התנגדותו למלחמה בעיראק, מהשוליים השמאליים והאידיאליסטיים של מדיניות החוץ האמריקנית אל ההצהרה ההפוכה שנתן במערכת הבחירות לנשיאות, ועל פיה התמיכה בדמוקרטיה ובזכויות אדם מעבר לים מתחה את יכולותיה הצבאיות של אמריקה "עד לנקודת השבירה". כך התעלם אובאמה הריאליסט בשנתו הראשונה מהפרת זכויות אדם של המשטר בסין וכך הפגין קרירות כלפי "המהפכה הירוקה" שהתחוללה בטהרן, כשעדיין קיווה לנהל דיאלוג עם האייתוללות.

אף שכבר באוגוסט 2010 חזה הבית הלבן את אי השקט המתקרב בעולם הערבי, קצב האירועים ועוצמתם תפסו את אובאמה לא מוכן וחייבו אותו לגבש מדיניות חוץ אד-הוק שלעיתים קרובות נתפסה כמזגזגת. אחרי שנטש את חוסני מובארק לגורלו, לכאורה מתוך שיקול אינטרסנטי קר, הגיע אובאמה גם להתערבות צבאית בלוב, מקום נטול אינטרסים אמריקניים מיידיים, רק כדי "למנוע טבח עם", במה שנראה כניגוד מוחלט לעמדות שעימן הגיע לבית הלבן

חמי שלו: ישראל היום