קטגוריה: סמול סומא

סמול סומא

אנחנו מנצחים

הבטיחו צונאמי מדיני בספטמבר שהפך רק לגשם של טילים בנובמבר

נביאים כאלה ממבט 1 קשה לזהות, הם לובשים מכנסיים, ומשקפיים(לחלקם) ולא כפי שנהגנו לדמיין נביאים עם גלימה לבנה, מקל וזקן לבן, מדובר באנשים רגילים מהיישוב, המתעקשים להתנבא בכול חודש ,הנבואות כמו רוב הנביאים של העם היהודי, לא כ"כ משמחות , כולי תקווה שהעם היושב בציון ובגולה מאמין בצבאו ובמנהיגיו, ופחות באנשים שהתמנו מטעם עיתון אחד, לנבא מדי פעם נבואות לא טובות רח"ל

שבת שלום

מישהו השתגע לגמרי בשמאל שאיננו

  ומכונה אצלנו אנשי רוח, (ויש גם אנשי גשם) מי חשב או העריך שהוא (השמאל שאיננו)יכול לקרוא לחרם אקדמי, ואמנותי וכלכלי ,להשוות את מדינת ישראל לדרא"פ, פלוס חרם על מוצרים  מתוצרת המפעלים שבהתנחלויות,שכנוע אמנים מחו"ל לא להופיע בארץ ועוד ,מותר להם  "מטורף", אבל מותר.מישהו תיאר לעצמו שזה יעבור בשקט?

"חוק החרם" אני מניח שהצעת החוק הבסיסית היתה לומר לאלה מהשמאל הרדיקלי (כך הם אוהבים להיקרא) המבקשים לעשות לנו פדיחות בחו"ל ,לא יקבלו מאיתנו הטבות וסוכריות, אבל משהו הסתבך בדרך לשם בדיוק כמו שחוק הנכבה ,וחוק הנאמנות ,היו צריכים להיות ברורים לכול ישראלי פטריוט, אבל כשזה נעשה ע"י אנשים מישראל ביתנו, הכול נהיה מפחיד ודיקטטורי

גם השיטפון בחקיקת חוקים  בתקופה האחרונה לא מעיד על רוח פטריוטית אלא להיפך, אי אפשר לכפות רוח פטריוטית יש לחנך לערכים  לא הכול מוכרח להיות מעוגן בחוק .

"חוק החרם" לא מוצדק, אבל גם ההתנגדות לו מוגזמת לגמרי, מישהו באמת השתגע, מחזאים שחקנים במאים לא מפסיקים ליילל על זה שלא נותנים לדבר, כול דבר כזה מזכיר להם  משטרים חשוכים במזה"ת בואו נרגיע אנחנו לא שם. דייייי

והאופוזיציה (קדימה) בראשות ציפי לבני  הגב' לא יודעת לדבר, וכשהיא מדברת אלה בד"כ דברים הידועים אפילו לילד בכיתה א, אין לה יכולת לומר משהו שלא נאמר ,והתנהלותה בעייתית וצודק ח"כ שנלר, שיש לערוך שינויים בהנהגת קדימה.

אתמול היא עמדה מעל דוכן הכנסת ונשאה נאום שוק מבייש וצעקני ,שעלה לטונים אישיים  סיגנון שכונתי ששומעים מהשכנים ממול כשבא לך להזמין ניידת

"אתה נבוב  חלול מכול ערך! כולך פוזה!"  מביך שזאת ראש האופוזיציה ,שאם הכול היה מנוהל כהלכה שם(במפלגת קדימה) ספק אם החוק היה עובר איפה היו מצביעי קדימה? ומצביעים אחרים כולל נסיכי הליכוד

ועוד קטע ממאמר מאת: אסף שגיב, אתר- תכלת

"אפשר להבין אפוא מניין נובעים תסכוליו של השמאל הרדיקלי בישראל ולאן מועדות פניו. נכון, פעיליו אינם שוקטים על השמרים: הם מפגינים יד ביד עם פלסטינים, מתקוטטים עם חיילי צה"ל ועם שוטרי מג"ב ליד גדר ההפרדה, עורכים אירועים "אלטרנטיביים" בתגובה לחגים לאומיים ויוזמים מיצגים של אמנות מגויסת. האינטליגנציה האנטי-ציונית, מצומצמת בהיקפה אך חסרת מנוחה וקולנית, מפרסמת מאמרים, מוציאה לאור ספרים ומתעדת באובססיביות את העוולות שמחוללים, לטענתה, הממסד הציוני וכוחות הכיבוש. עם זאת, יש משהו מטעה בפעלתנות הזו; היא עשויה לעורר רושם של מעורבות עמוקה במרחב הציבורי המקומי, אך הדחף המניע אותה כיום דווקא מרחיק אותה מן הזירה הזו. חזית ההתנגדות הרדיקלית למדינה היהודית אינה מעוניינת באמת בנטילת חלק כלשהו – אפילו מעמדה אופוזיציונית – בסדר הישראלי; היא נואשה ממנו זה מכבר. היא מחפשת את הדרך החוצה."

תמיד הקפידו לא לשנות את דעתם

אבירי החופש והדמוקרטיה במתקפה חזיתית

, העיתונאים והפוליטיקאים(לשעבר) הכותבים בעיתון שסימן את נתניהו (שנבחר כחוק) כמטרה במסע הפחדה והכפשה של הממשלה הנוכחית תוך זילזול בציבור הבוחרים, וזאת ע"מ להכשיר או להמליך ממשלה אחרת מהר ככול האפשר.

 

 

אחרת איך אפשר להסביר את מאמרי המערכת מהשבוע העוסקים כולם כמעט בנתניהו ובמצב הקשה כהגדרתם בארץ, תיאורים מפחידים ומבהילים הנה בפניכם מס'  ציטוטים מהעיתון לאנשים "חושבים"

1.למבקרי מדיניות הישיבה במקום של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הצטרף השבוע קול לא צפוי: רון לאודר. נשיא הקונגרס היהודי העולמי, שהיה חברו הקרוב, איש אמונו ותומכו המובהק של נתניהו לאורך כל דרכו הפוליטית, נאם בירושלים והזהיר שהקיפאון המדיני מול הפלסטינים מסוכן לישראל. לאודר קרא לנתניהו לצאת ביוזמה מדינית, אפילו אם זו תהיה "התאבדות פוליטית" מבחינתו

מאמר מערכת

 

2.ביבי לא חושב יותר מצעד אחד קדימה. ניהול מדיניות החוץ שלו כושל. עם כל כך הרבה דיפלומטים בדרום אמריקה, למשל, איך לא ידענו שרובם יצביעו בעד צירוף הפלסטינים לאו"ם? אז שלחו את דני איילון להציל את המצב. מה יעשה? יושיב אותם על ספסלים נמוכים

יואל מרקוס

3.ראש הממשלה חי על זמן שאול: בהאריכו את כהונתו, הוא מקצר את חיינו. במלאות שנתיים לשלטונו, אפשר כבר לסכם: ישראל הרוויחה עד כה ממחדליו, לא ממעשיו. גם חסידיו יתקשו להצביע על החלטה אחת שלו שקרמה עור וגידים, ולא עברה תהליך של זיגזוגים. השורה התחתונה היא תמיד השורה החסרה, ואין שינוי לטובה ולתקווה

יוסי שריד

 

 שראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו – שכל כך מזדרז, לעתים תוך דקות, להתאפר ולהתייצב מול המצלמות כדי להכחיד באבו כל תהליך מדיני – התמהמה ארוכות בטרם דיקלם משהו בזכות "שלטון החוק", לאחר הסתערותם של חסידי הרב ליאור על בית המשפט. ומה הפלא? הרי לפני ימים אחדים התפלש בחברתם, כולל עם ליאור עצמו, וכינה אותם "סיירת שהולכת לפני המחנה", ש"מסריה ליוו אותי בוושינגטון

דורון רוזנבלום

 

השלטון הופך את חוקיו כולם לבלתי חוקיים. כל זמן שלא מפורקות ישיבות הסדר מסוג ישיבת "ניר", כל זמן שאין מודחים מתפקידיהם הרבנים המזדהים עם הרב ליאור, כל זמן שלא מופסק המימון לחינוך הדתי הנוכחי, כל זמן שמעורבות ליאור במעשי רצח, לפי עדות מבצעיהם, אינה עומדת לדין – מתבטלת זכות המדינה לדרוש מאזרחיה גיוס ומסים. עד שלא יתחולל השינוי, אין ישראל מדינה.

ספי רכבלסקי

 

ייתכן שחלק מהביקורת לגיטימית, ההסבר ההגיוני שמאחורי הביקורת הנ"ל  4 מאמרים העןסקים כולם בהתנהלות של נתיהו היא הרצון של העיתון עיתונם של השמאל שלא קיים, רצונם העז להפילו מהשלטון

 

,לסיום הנה דברי דן מרידור בראיון השבוע בעיתון -מעריב

"על השינוי שחל בראש הממשלה אומר מרידור: "הגיע הזמן שתבינו, נתניהו הציג את המפה שלו. את עקרונותיה. הוא אמר שאנחנו רוצים לצרף לישראל את ירושלים והגושים. הוא אמר שבבקעת הירדן תהיה נוכחות צבאית ארוכת טווח. שים לב למשפטים. ריבונות, על פי נתניהו, תהיה רק בגושים ובירושלים

 

על הפלסטינים אומר מרידור:

"הם מעדיפים היום לחץ בינלאומי על ישראל על פני משא ומתן עם ישראל. היעד שלהם הוא כבר לא הסכם שלום אלא החלטת או"ם. הסכם שלום מחייב ויתורים מצדם, החלטת או"ם לא מחייבת אותם לכלום. הם מקבלים מה שרוצים, אבל לא יתחייבו להגיד סוף סכסוך, אין פליטים לישראל. וזה לא טוב. צריך לעשות מאמץ להחזיר אותם לשולחן המשא ומתן

 

מדריך בסיסי לשמאלן מתחיל(לא ציוני) היה שותף בעצרות ובהפגנות נגד הכיבוש

  נגד הגדר בבלעין, נגד הבניה בשטחים,נגד המתנחלים,השתתף בהפגנות ובעימותים לאורך הגדר השתתף בפסטיבלים אנטי ישראלים ,תסרב לשרת בשטחים או לשרת בכלל,היה בעד זכות השיבה, ובעד מדינה אחת לכול אזרחיה.מי שינסה להשתיק אותך קרא לו פשיסט ואויב הדמוקרטיה

זה מתחיל להיראות כפשיזם שמאלני עם עלילות דם וכזבים והמצאות והקראת עדויות  של צד אחד, עמוסות בשקרים ובסילופים.תחת מסווה של חופש היצירה שמאל מטורף לגמרי, היצרתיות שלו מתחילה ונגמרת בישראל ,נושא מועדף "פשעי מלחמה"?

אייל סיוון יו"ר השופטים בפסטיבל דרום (במרכז התחילו לפקפק באמינותו)משתתף קבוע באפרטהייד נגד ישראל איש התומך בקמפיין BDS  שראשיו אינם מסתירים את כוונתם לחסל את ישראל.זה לא פסטיבל סרטים זו תעמולה אנטי ישראלית במימון ממשלתי

 

 

חופש הביטוי אוסר עלינו להשתיק אותם, אבל הגיע הזמן שישראל תפסיק לממן פסטיבלים מהסוג הזה כמשלם מיסים(לא הרבה) אני מוחה על המשך המימון של השמאל הרדיקלי בכול פעם במסווה אחר

פרופ'  אורי יוגב נשיא מכללת ספיר הגדיר את הסרט "אנטי ישראלי" והוא גאה שזה הסרט שיפתח את פסטיבל דרום,כדאי להבהיר לשטופי השנאה האלה "נמאס לי לממן את המשכורות שלכם"

 

למעורבות של גופים זרים בקולנוע הישראלי הייתה בדרך כלל השלכה פוליטית מובהקת. סרטים ישראליים רבים שהופקו בתמיכת קרנות אירופיות במהלך שנות השמונים והתשעים היו יצירות מחאה שעסקו בבעיה הפלסטינית מנקודת מבט שמאלית רדיקלית

.

 

 

 ישראלים רבים חשו ועודם חשים אי־נוחות לנוכח התמיכה הזאת; הם מאמינים – ולהתרשמות זו יש בסיס במציאות – שהיא מונחית על ידי סדר היום האידיאולוגי, האנטי־ציוני, של חוגי השמאל באירופה. הם חושדים גם שהצגת הישראלים כמדכאים וכפושעי מלחמה ממרקת את רגשי האשם של האירופים לנוכח השואה שהתרחשה על אדמתם.

 

 

 ואמנם, מרבית הסרטים הפוליטיים שהופקו בארץ במימון אירופי הציגו מציאות ישראלית קשה וכעורה של כיבוש, מיליטריזם והתלהמות לאומנית ופאשיסטית. בעולם שתיארו, הגיבור הוא בדרך כלל דמות רגישה, אמנותית, בבואה של יוצר הסרט, המתקשה לשאת את המתרחש סביבה

 

כזה גם הסרט התיעודי "עדות שבורה"  זכותם של יוצרי הסרט לבחור כול נושא גם אם הנושא שנוי במחלוקת עובדתית, והוא אכן לא מציג את שתי העמדות נהפוך הוא, זו כנראה הדרך לנסות לקלל את ישראל ולהציג אותה באור בעייתי, אני מקווה שהמימון לא ממשרד התרבות ,כי אם כן יש לשקול מחדש תמיכות וכ"ו

 

העין האולטרה-שמאלנית" העין השביעית" היה פעם קובץ מודפס של ביקורת התקשורת, בחסות "המכון הישראלי לדמוקרטיה". בשנים האחרונות מדובר בפרסום אינטרנטי בלבד. כמה טוב ויפה שיש דבר כזה. ביקורת התקשורת. אלא שהעין השביעית הפכה לעין שמאלנית. לא ביקורת התקשורת,

, אלא ביקורת על כל גילוי קטן של עמדות שפויות. המגמה הזאת לא התחילה אתמול. שהרי התרגלנו כבר. השמאל הכאילו נאור סיפח לעצמו את השליטה בתקשורת, והתיאבון גדל. עכשיו השליטה היא גם בביקורת.  

מיהו הכוכב המרכזי של "תיק תקשורת" בערוץ הציבורי? אחד, יאיר גרבוז. במפה הפוליטית גרבוז הוא הצד השני של המטבע של ברוך מרזל. אם לא של מרזל, אז של דני דנון. זה בסדר לתת לגרבוז טור אישי וקבוע. גם בתקשורת הציבורית.

 

השאלה היא, למה רק לו? אז זהו, שאת ברוני התקשורת והביקורת אסור לשאול. משום שכל שאלה כזאת היא "מעורבות ופגיעה בחופש הביטוי". כי אלה הם הכללים. ככל שהשליטה היא של הברנז'ה מרחוב מרצ פינת חד"ש – זה ביטוי לחופש הביטוי. ככל שמישהו יבקש קצת יותר גיוון – הוא מסוכן לדמוקרטיה.

נחזור לעין שמתחזה לביקורתית. ובכן, זה לא היה שווה אזכור, אלא שהעין הרגישה הבליחה ביקורת על סיקור התקשורת של הטבח באיתמר: "הדיווחים על רצח בני משפחת פוגל אינם כוללים, או שאינם מתמקדים, בעובדת התרחשות הרצח דווקא בהתנחלות". קראתי ושפשפתי את העיניים. ממש לא בסדר שהמתנחלים אינם מוצגים כעיקר העניין. הם האשמים. הרוצחים, לפי אותו מאמר, הם כנראה פעילי שלום, שנאלצו לנקוט בדרך אלימה כדי להשיג את צדקתם. בעקבות הפיגוע בירושלים, לפי אותו היגיון, צריכים העיתונאים בישראל להתמקד, בראש ובראשונה, "בעובדת התרחשות הפיגוע דווקא בירושלים". זו הרי עיר שמצויה במחלוקת קשה בין הצדדים.

 

 

אפשר לטעון הרבה מאוד דברים על ההתנחלויות, והח"מ רחוק מלהיות חסיד גדול שלהן, אבל על דבר אחד אין שום ויכוח: הרוצחים השפלים, באיתמר, בירושלים, בדיזינגוף סנטר או במלון פארק בנתניה, לא עושים שוב הבחנה.   

האסון הגדול ביותר של "מחנה השלום" הוא בכך שהולכת ונוצרת זהות בינו לבין כל ביטוי של רצחנות פלסטינית. תעשיית ההצדקות. אפשר להיות נגד מפעל ההתנחלויות, ולגלות אפס הבנה או הצדקה לרוצחים מתועבים. אבל את הדבר הבסיסי הזה מתקשים להבין אלה שמחפשים הצדקה אידיאולוגית לכל פיגוע.

 

 

המכון לדמוקרטיה והמכללה למנהל, שמחזיקים את המפגע הזה, יטענו בוודאי שידיהם לא היו במעל. בוודאי שלא. והם גם לא יעזו להתערב. חופש הביטוי הפך כבר מזמן למפלטו של כל נבל. זה בסדר לפרסם הבלים מהסוג שהוזכר. זה חלק מחופש הביטוי. אבל כאשר חלק ניכר ממה שמתפרסם שם לוקה באותה נימה, כדאי לקרוא לדברים בשמם. העין האולטרה-שמאלנית. לא השביעית ולא הביקורתית.

גרסה אנגלית  The Great Deception

בן דרור ימיני: מעריב

 

דבר־מה מדאיג מאוד מתחולל כיום בקרב המרחב המדומיין המכונה "החברה האזרחית הגלובלית". חוגים אנרכיסטיים וגורמים רדיקליים מנצלים את המרחב העל־לאומי שבו פועלים ה־INGOs כדי לקעקע את יסודות הסדר העולמי

. הם אינם מכירים בגבולות הנורמטיביים שאותם נאלצים גם היהירים שבעריצים לכבד; הם נכונים לגרור מדינות לעימותים אלימים, לזרוע כאוס פוליטי ולשבש את מערכת האיזונים והבלמים העדינה שעליה מושתתים היחסים הבינלאומיים. הטקטיקות האלימות המשמשות פורעי חוק אלה מאיימות לא רק להכתים את המפעל הפילנתרופי של ה־INGOs, אלא גם להפכו לכלי שרת בידי הטרור והפשיעה הבינלאומית.

ייתכן שכול מה שקורה במזה"ת היום 2011  ממומן ומתוכנן ע"י גופים אלה שחברו לגופים פוליטיים (ואחרים ) במצרים ובכול רחבי המזה"ת, דרושות פעולות בינלאומיות מהירות, גופים מדינתיים מסורבלים לא יוכלו להתמודד מול הגל הזה המשך פעילותו במתכונת הנוכחית יכול לגרום למלחמות ולכאוס בינלאומי