קטגוריה: נשים

נשים

אנחנו מנצחים

ד"ר וואפה סולטן ראיון באלג'זירה

"ר וואפה סולטן, ילידת 1958, הינה פסיכולוגית שמתגוררת בלוס אנג'לס לאחר שהיגרה לארה"ב מסוריה עם משפחתה בשנת 1989. היא נחשבת לקול מוביל בקרב הרפורמיסטים בעולם המוסלמי. היא מעידה על עצמה שאת נתיב החילוניות היא אימצה בעקבות הטבח שחוללו האחים המוסלמים ב 1979 נגד אזרחים סורים חפים מפשע. אירוע מכונן בחייה היה רצח המרצה שלה באוניברסיטת בעיר חאלב. עשרות כדורי מכונת ירייה חיררו את גופו בשעה שהרוצחים יצאו בקריאות אללה אכבר. מאותו הרגע היא הבינה שהאלוהים שלהם הוא אינו האלוהים שלה.

ואיפה היו והשבוע הפמיניסטיות הגדולות? וארגוני הנשים? בחופשה? מישהו שמע את שלי יחימוביץ' אומרת משהו בעניין? ואת נעמת או ויצו שמעתם?

 כל הלוחמות הגדולות לזכויות נשים, שאלו בדיוק הרגעים שלהן, נאלמו דום. מגישות אולטרה פמיניסטיות וקובעות סדר יום ברדיו, כאלה שהיו מנהלות מלחמה אגרסיבית לו רק היה מדובר בשחקנית ערביה שמבקשת להתפלל במחצית או בגארדית לסבית שהייתה מתעקשת לשחק עם גרביים בצבעי דגל הגאווה, כולן לא מצאו זמן לעסוק בנושא. שמעון מזרחי, מהאנשים החזקים בכדורסל האירופי, מי שהצליח להזיז את גמר היורוליג כדי שלא ייפול על יום הזיכרון, אמר לי השבוע שלו דעתו תישמע, כל השחקניות תעלינה למגרש עם חולצות, לאות הזדהות עם שפיר. אלא שדעתו, לפחות בפומבי, בקושי נשמעה.

 

נעמה שפיר, כדורסלנית צעירה ומוכשרת, למדה השבוע מה שלמדו אחרים לפניה. אם בחרת לחיות כיהודי מאמין, לעיתים תגלה שיותר קל לעשות את זה דווקא בגולה. שפיר, צעירה דתיה ממצפה הושעיה שבגליל, משחקת בשנים האחרונות במכללת טולדו שבאוהיו

את כול המאמר: בבלוג- של קלמן לביסקינד- מעריב

 

במאמר ארוך ומרתק שפורסם השבוע במגזין היוקרתי "ניו יורקר" מתאר הכתב ריאן ליזה כיצד ההתקוממויות בעולם הערבי

הזיזו את אובאמה מהמשבצת הריאליסטית שבה ישב ושיגרו אותו מהרצוי למצוי, שם הוא ניצב עתה, באמצע הדרך. ליזה מתאר את המעבר החד שעשה אובאמה, בהשפעת התנגדותו למלחמה בעיראק, מהשוליים השמאליים והאידיאליסטיים של מדיניות החוץ האמריקנית אל ההצהרה ההפוכה שנתן במערכת הבחירות לנשיאות, ועל פיה התמיכה בדמוקרטיה ובזכויות אדם מעבר לים מתחה את יכולותיה הצבאיות של אמריקה "עד לנקודת השבירה". כך התעלם אובאמה הריאליסט בשנתו הראשונה מהפרת זכויות אדם של המשטר בסין וכך הפגין קרירות כלפי "המהפכה הירוקה" שהתחוללה בטהרן, כשעדיין קיווה לנהל דיאלוג עם האייתוללות.

אף שכבר באוגוסט 2010 חזה הבית הלבן את אי השקט המתקרב בעולם הערבי, קצב האירועים ועוצמתם תפסו את אובאמה לא מוכן וחייבו אותו לגבש מדיניות חוץ אד-הוק שלעיתים קרובות נתפסה כמזגזגת. אחרי שנטש את חוסני מובארק לגורלו, לכאורה מתוך שיקול אינטרסנטי קר, הגיע אובאמה גם להתערבות צבאית בלוב, מקום נטול אינטרסים אמריקניים מיידיים, רק כדי "למנוע טבח עם", במה שנראה כניגוד מוחלט לעמדות שעימן הגיע לבית הלבן

חמי שלו: ישראל היום