קטגוריה: מלחמות יהודים

מלחמות יהודים

רובו ומניינו של הציבור, המייחל לשפיות

, מתבונן בעיניים כלות בתבערה הגדולה שמלבים פורעי חוק מן הימין הקיצוני ומפירי סדר מן השמאל הרדיקלי, קנאים דתיים וחילונים מיליטנטיים, פוליטיקאים תאבי פרסום ואקטיביסטים שוחרי פרובוקציות. דא עקא שהתקשורת הישראלית, הלכודה במאבק קיום אכזר משלה, אינה מעוניינת, כך נראה, להנמיך את גובה הלהבות. היא נגררת אחר המתלהמים ומחוללי השערוריות, ומבכרת את הצעקנות ואת הבוטות על פני הריסון והזהירות

כאן ועכשיו


המפגינים במוצאי שבת, לא חרדים, אלא פלג מהם, הציגו את עצמם, ולא לראשונה, כקורבנות המדינה הנאצית. הנאציפיקציה של ישראל הפכה לאופנה. אין צורך להרחיק לשנים אחרות. מדובר בכאן ועכשיו. רק לפני שבועות בודדים היו אלה חוגים המקורבים לנשיאת ביהמ"ש העליון, שוב ביניש, שהפציצו את התקשורת בסכנות האורבות מגל החקיקה האחרון, שמזכיר להם את גרמניה של שנות השלושים. וזה אחד, לשעבר יו"ר הכנסת והסוכנות, אוי לבושה, שעוסק במשרה מלאה בהפצת הארס שישראל כבר נמצאת בשנות השלושים, והוא פועל בכל כוחו ומרצו כדי לפרק את הישות הציונית לטובת אוטופיה של "מדינה אחת" שבה מצביעי חמאס וליברמן יחיו בהרמוניה, בנוסח הידוע והמקובל במדינות השכנות, מודל של סובלנות ואחווה בין רוב למיעוטים. והיה זה דיקאן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בן-גוריון, דוד ניומן, שהזדרז להשוות את הביקורת על החוג האולטרה-רדיקלי שצמח שם למעשי הנאצים. "הם באו לקחת את פעילי זכויות האדם", הוא ציטט שם, בפרפראזה משיר אנטי-נאצי ידוע, "ולא היה אכפת לי, כי אני לא פעיל. ואז הם באו לקחת אותי, ולא היה מי שיגן עליי". ניומן איננו חבר במסדר האנטי-ציוני. כך שמוזר שגם הוא הגיע לנאצים. וכי מישהו לקח את ניב גורדון, שהיה ראש החוג הרדיקלי, למחנה ריכוז? וכי מישהו עצר איש אקדמיה כלשהו בגין דעותיו, מתועבות ככל שיהיו? וכי ביקורת, נוקבת ככל שתהיה, ראויה להשוואה לנאצים? וזה נמשך. בדיוק כמו החרדים, גם מפוני גוש קטיף הדביקו טלאים צהובים לבגדיהם. ופורעים אחרים מימין קראו "נאצי", רק לאחרונה, לקצין ישראלי שסבתו היא פליטת שואה. וזו אחת אחרת, פרופסור נורית אלחנן-פלד, ששוברת את כל השיאים, ומסתובבת בעולם עם טקסטים על שחיטת ילדים פלסטינים על ידי יהודים, סליחה – ישראל. מה, לעזאזל, קורה באקדמיה, שהיא מצליחה ליצור הבלים כל כך נמוכים? איזה קוקטייל ייחודי שותים שם חלק מהמרצים, שמסרס אצלם את השכל הישר? וכי "המאבק בכיבוש", שיש בו גם חלקים מוצדקים, מעניק היתר לנאציפיקציה?

יש מכנה משותף לתעשייני הנאציפיקציה. הם הופכים את ישראל לישות שטנית. לאיום על הגזע האנושי. לישות קלגסית או צמאת דם. אין צורך במחקר אקדמי מקיף כדי לומר שיש צדק בדבריהם, אבל מהצד ההפוך לחלוטין. הם עושים לישראל בדיוק מה שעשתה התעמולה הנאצית ליהודים. אפשר לעשות דבר פשוט. להחליף את המילה ישראל במילה יהודים, ולקבל העתק, כמעט מושלם, לתעמולה הנאצית של שנות השלושים. פרופסורים ויו"ר הסוכנות לשעבר, חרדים ופורעי "תג מחיר", שמאלנים וימניים – קואליציה של מטורפים שאימצו את הרטוריקה הדמונית של תעשיית השטנה.

גבלס מחייך בקברו. כל מה שהוא אמר על יהודים, אומרים גם יהודים על יהודים. מלאכתו של רשע נעשית. לא על ידי צדיקים. 

מאת: בן דרור ימיני :מעריב

אנחנו מנצחים

הבטיחו צונאמי מדיני בספטמבר שהפך רק לגשם של טילים בנובמבר

נביאים כאלה ממבט 1 קשה לזהות, הם לובשים מכנסיים, ומשקפיים(לחלקם) ולא כפי שנהגנו לדמיין נביאים עם גלימה לבנה, מקל וזקן לבן, מדובר באנשים רגילים מהיישוב, המתעקשים להתנבא בכול חודש ,הנבואות כמו רוב הנביאים של העם היהודי, לא כ"כ משמחות , כולי תקווה שהעם היושב בציון ובגולה מאמין בצבאו ובמנהיגיו, ופחות באנשים שהתמנו מטעם עיתון אחד, לנבא מדי פעם נבואות לא טובות רח"ל

שבת שלום

יש כאן בת"א כמה אנשים חצופים ירי הטילים על ישובי הדרום מפריע להם לנהל את המחאה

ויש להם את החוצפה לספר שהעם איתם,  לא ראיתי אנשי מחאה מרוטשילד מזדהים עם תושבי הדרום הולכים לבקר בבתי החולים את הפצועים ,"חוצפה." וצדקו אלה שאמרו זו הפגנה של מפונקים, ולאנשי המחאה ניתנה לכם בימים האחרונים הזדמנות להוכיח שאתם יכולים ,ושאתם מנהיגים אנשים ,ועשויים מחומר אנושי והומני 

"ופספסתם".

אינכם ראויים להוביל שום מחאה גם לא של וועד הבית שבו אתם גרים, לקרוא כמה פוסטים כאן ברשימות על זה שקילקלו להם, כול הירי והטילים האלה "ואשדוד, ואשקלון, ובכלל איפה זה יוצא?  בושה.

אתם מפונקים .אם לשפוט לפי הימים האחרונים

זה גם מסביר את המעורבות הפוליטית שהיתה שם מלכתחילה

מאכזב

מישהו השתגע לגמרי בשמאל שאיננו

  ומכונה אצלנו אנשי רוח, (ויש גם אנשי גשם) מי חשב או העריך שהוא (השמאל שאיננו)יכול לקרוא לחרם אקדמי, ואמנותי וכלכלי ,להשוות את מדינת ישראל לדרא"פ, פלוס חרם על מוצרים  מתוצרת המפעלים שבהתנחלויות,שכנוע אמנים מחו"ל לא להופיע בארץ ועוד ,מותר להם  "מטורף", אבל מותר.מישהו תיאר לעצמו שזה יעבור בשקט?

"חוק החרם" אני מניח שהצעת החוק הבסיסית היתה לומר לאלה מהשמאל הרדיקלי (כך הם אוהבים להיקרא) המבקשים לעשות לנו פדיחות בחו"ל ,לא יקבלו מאיתנו הטבות וסוכריות, אבל משהו הסתבך בדרך לשם בדיוק כמו שחוק הנכבה ,וחוק הנאמנות ,היו צריכים להיות ברורים לכול ישראלי פטריוט, אבל כשזה נעשה ע"י אנשים מישראל ביתנו, הכול נהיה מפחיד ודיקטטורי

גם השיטפון בחקיקת חוקים  בתקופה האחרונה לא מעיד על רוח פטריוטית אלא להיפך, אי אפשר לכפות רוח פטריוטית יש לחנך לערכים  לא הכול מוכרח להיות מעוגן בחוק .

"חוק החרם" לא מוצדק, אבל גם ההתנגדות לו מוגזמת לגמרי, מישהו באמת השתגע, מחזאים שחקנים במאים לא מפסיקים ליילל על זה שלא נותנים לדבר, כול דבר כזה מזכיר להם  משטרים חשוכים במזה"ת בואו נרגיע אנחנו לא שם. דייייי

והאופוזיציה (קדימה) בראשות ציפי לבני  הגב' לא יודעת לדבר, וכשהיא מדברת אלה בד"כ דברים הידועים אפילו לילד בכיתה א, אין לה יכולת לומר משהו שלא נאמר ,והתנהלותה בעייתית וצודק ח"כ שנלר, שיש לערוך שינויים בהנהגת קדימה.

אתמול היא עמדה מעל דוכן הכנסת ונשאה נאום שוק מבייש וצעקני ,שעלה לטונים אישיים  סיגנון שכונתי ששומעים מהשכנים ממול כשבא לך להזמין ניידת

"אתה נבוב  חלול מכול ערך! כולך פוזה!"  מביך שזאת ראש האופוזיציה ,שאם הכול היה מנוהל כהלכה שם(במפלגת קדימה) ספק אם החוק היה עובר איפה היו מצביעי קדימה? ומצביעים אחרים כולל נסיכי הליכוד

ועוד קטע ממאמר מאת: אסף שגיב, אתר- תכלת

"אפשר להבין אפוא מניין נובעים תסכוליו של השמאל הרדיקלי בישראל ולאן מועדות פניו. נכון, פעיליו אינם שוקטים על השמרים: הם מפגינים יד ביד עם פלסטינים, מתקוטטים עם חיילי צה"ל ועם שוטרי מג"ב ליד גדר ההפרדה, עורכים אירועים "אלטרנטיביים" בתגובה לחגים לאומיים ויוזמים מיצגים של אמנות מגויסת. האינטליגנציה האנטי-ציונית, מצומצמת בהיקפה אך חסרת מנוחה וקולנית, מפרסמת מאמרים, מוציאה לאור ספרים ומתעדת באובססיביות את העוולות שמחוללים, לטענתה, הממסד הציוני וכוחות הכיבוש. עם זאת, יש משהו מטעה בפעלתנות הזו; היא עשויה לעורר רושם של מעורבות עמוקה במרחב הציבורי המקומי, אך הדחף המניע אותה כיום דווקא מרחיק אותה מן הזירה הזו. חזית ההתנגדות הרדיקלית למדינה היהודית אינה מעוניינת באמת בנטילת חלק כלשהו – אפילו מעמדה אופוזיציונית – בסדר הישראלי; היא נואשה ממנו זה מכבר. היא מחפשת את הדרך החוצה."

החוק שחוקק אתמול בכנסת חוק החרם , בעייתי ולו מהסיבה שזה נותן לכול שונאי ישראל (הם לא שמאל ) סיבה לטעון את טענותיהם הישנות והצבועות

יש סעיפים מוצדקים בחוק. הסעיפים ששוללים הטבות מס מגופים שתומכים בחרם. אלה סעיפים מוצדקים. מי שחושב שישראל ראויה לחרם אינו ראוי להטבות. בדיוק כמו "חוק הנכבה". ההצעה הראשונה, והפסולה, הטילה סנקציות על מצייני הנכבה. ההצעה שהתקבלה, והיא ראויה, שוללת מימון על חשבון המדינה

 

הבעיה היא שישראל טיפחה תרבות מיוחדת: "מגיע לי". כמו הצייר שהצטרף למסע החרם נגד העיר תל אביב שהתנהל בקנדה, ושחזר קיבל פרס של עיריית תל-אביב על יצירותיו. וכמו עוד יוצרים מאותו אגף פוליטי, שדורשים כסף מהמדינה כדי להסביר לעולם שמדובר במדינה מצורעת. שיטיפו. לא על חשבוננו.

  וחשוב לדעת.

. השמאל הרדיקלי, בעיקר בקרב היהודים, הוא מיעוט שבמיעוט; השפעתו הלא-מבוטלת באקדמיה ובסצנת התרבות אינה מיתרגמת לכוח פוליטי של ממש. דובריו ופעיליו נספחים בדרך כלל למפלגות המייצגות את הקול הערבי, דוגמת חד"ש או בל"ד. אלא שבשנים האחרונות הפך גם השמאל הציוני לשארית מדולדלת של תהילת ימים עברו. בבחירות לכנסת השמונה-עשרה, שנערכו ב-10 בפברואר 2009, הוא כמעט נמחק מן המפה. תנועת העבודה, שנהנתה מהגמוניה פוליטית בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה, גרפה שלושה-עשר מנדטים בלבד והפכה, למרבה הבושה, למפלגה הרביעית בגודלה.

 

 מרצ, קואליציה של ליברלים מן העיר וסוציאל-דמוקרטים מן הקיבוץ, כבר אינה יכולה להתעטף באצטלה של "התקווה הלבנה הגדולה" בפוליטיקה הישראלית: ממעמקי שלושת המנדטים שלהם זכתה היא יכולה רק לקונן על בגידת הציבור שעליו השליכה את יהבה. הדי הקריסה של השמאל הציוני נשמעו אפילו מעבר לים:

 

 בריאיון שהעניק לאחרונה לתחנת רדיו בארצו הלין שר החוץ הצרפתי, ברנאר קושנר, על נִציותה של החברה הישראלית. "מה שגורם לנו לצער ומה שמדהים אותי זה שבעבר הייתה בישראל תנועת שלום גדולה. היה שמאל שהשמיע את קולו והייתה שאיפה לשלום", אמר. "נדמה לי, אני מקווה שאני טועה לחלוטין, שהשאיפה הזו נעלמה וכבר לא מאמינים בזה

 

תמיד הקפידו לא לשנות את דעתם