אנחנו מנצחים

שנאה בת דורות רבים ומחוות פיוס חלולות במידל איסט

מצדדיה הבלתי נלאים של הפייסנות כי הקיצוניות והלוחמנות הן שיירים של אי־הבנה ושל אי־ידיעה, וכי ניתן להעבירן מן העולם על ידי דיאלוג פורה וחינוך פרוגרסיבי. אבל המציאות שבה וטופחת על פניהם: מתברר שאנשים מתקשים לוותר על שנאתם בדיוק כשם שהם ממאנים לוותר על זהותם; השתיים, כך מתברר, כרוכות לעתים זו בזו לבלי התר.

כיצד מתמודדים עם תופעה עיקשת כל כך? הניסיון ההיסטורי מלמד אותנו שיעור קשה וחסר רחמים: עמים ותרבויות אשר רוממו את המלחמה ב"אויב" למדרגת אתוס לאומי או ציווי דתי ההינו לנטוש את המערכה רק לאחר שנחלו מפלה כואבת במיוחד – לא סתם תבוסה משפילה, המעוררת במנוצח תשוקת נקם ושאיפה לשקם את כבודו הגזול, אלא מהלומה טראומטית, הצורבת בתודעה הקולקטיבית לקח בל יישכח. אירופה הנוצרית בחרה בדרך הסובלנות הדתית רק לאחר שנלאתה מן ההתנגשויות הרצחניות בין הקתולים לפרוטסטנטים, שהותירו בה צלקות עמוקות במאות השש־עשרה והשבע־עשרה; גרמניה ויפן, שתי אומות שהתגאו באופיין הלוחמני, התנערו לחלוטין מן המיליטריזם רק לאחר שהוכו שוק על ירך במלחמת העולם השנייה; והעם היהודי, קיבוץ אנושי קשה עורף במיוחד, זנח את דרך הקנאות והאלימות – גם אם לא את הטינה המושרשת שנלוותה אליה – רק לאחר החורבן הנורא שהמיטו עליו שלוש מרידות כושלות באימפריה הרומית.

העולם הדמוקרטי של ראשית המאה העשרים ואחת רחוק מרחק רב מן האימפריה הרומית של המאה הראשונה לספירה; ספק אם יש ביכולתו לעכל אפילו מקצת ממה שעוללו מגניו במלחמת העולם השנייה, לפני עשורים ספורים בלבד. מדינת ישראל, שהוקמה על חורבותיהם של מאות כפרים ערביים, אינה יכולה לכבוש כיום ולו שכונה אחת במחנה פליטים פלסטיני בלי לעורר עליה את חרון אפה של דעת הקהל העולמית. בתנאים מגבילים אלה, המאבק בטרור האיסלאמי ובעריצויות החשוכות המתייצבות לצדו לא יסתיים בהכרעה ברורה בפרק הזמן הנראה לעין. מותר רק לצפות שהמנהיגים המופקדים על ביטחוננו במערכה מתמשכת זו לא יחזרו על המשגים של קודמיהם ולא ידמו בלבם כי יש ביכולתם לבער שנאה בת דורות רבים במחוות פיוס חלולות. אל להם להתייאש מן השאיפה לשלום ומן המאמצים להשיגו, אולם עליהם לזכור: כדי להביס את המפלצות הקדמוניות הרודפות את הנפש האנושית יש צורך בצלצל, לא ברוטב טרטר.

אסף שגיב

תשרי התשע"א / ספטמבר 2010

מיומנו של אנרכיסט ישראלי

 כתבתי חלק מיומן דמיוני של אנרכיסט ומחקתי, לא נראה לי מתאים,יהיו כאלה שיפגעו מזה , שנה חדשה ורצוי  שזה יהיה משהו מאחד ולא מפלג, מחלוקות ופלגנות אפיינו את השנה שחלפה,מקווה שבשנה החדשה  יהיו פחות מחלוקות ויותר הסכמות נשמע דמיוני מותר לקוות

.שנה טובה לכולם.

שלא יהיו לאף אדם אשליות רוב הציבור תומך במחאה ולא במארגניה

 

 מהשמאל בוודאי לא באלה האחראים להסכמי אוסלו המופרים ביד גסה בכול יום, מעייף להסביר איך הרשות הפלסטינית מתעתעת בכול העולם, אותו עולם  הדואג לעם הלובי ,ולעם המצרי, את העם הסורי הם מחבבים איזה צביעות ,כול השמאל המזוייף  שזה כמה עשורים אין לו מה לומר והוא לא רלוונטי

 

כמה פעילים ויועצים פוליטיים לשעבר אינם שמאל, אנא לא לזלזל ברוב תומכי המאחה  ברחבי הארץ הם לא רק מספרים  לתקשורת ,  שמאל ציוני  זה הכרח , בכדי  שלא ניקלע למצב דומה בעוד מס'  שנים 

 

שמאל ציוני חברתי וערכי, את זה צריך להתחיל לבנות

תשתקו be quiet

כבר חודשים ממשיך נשיא סוריה, באשר אסאד, במסע הטבח שלו נגד בני עמו. מספר ההרוגים שם כבר עבר את האלפיים. הרבה מעבר לעופרת יצוקה. יש כמובן הבדל תהומי. בסוריה דורשים המפגינים חופש ודמוקרטיה. ברצועת עזה שלאחר נסיגה ישראלית מלאה השליט החמאס משטר אימים פונדמנטליסטי ושיגר רקטות לריכוזי אוכלוסייה אזרחית בישראל.

ויש עוד הבדל. ברחבי אירופה וארה"ב התקיימו אינספור הפגנות נגד ה"טבח" שישראל אף פעם לא ביצעה. המפגינים היו על טהרת הברית האדומה-ירוקה. שמאל רדיקלי ואיסלאמיסטים. עכשיו, לעומת זאת, שקט טוטלי. חברי הקואליציה הרעשנית, שבכל הפגנה נגד ישראל מתחזים ל"פעילי זכויות אדם", שומרים על זכות השתיקה. 

מה ההסבר? גזענות. ההנחה המוסווית היא שלערבים מותר. משום שמבחינת הפעילים, הערבים שונים. כלומר נחותים. ולכן מותר להם. כך שאין צורך במחאה. אפשר להסתפק בסיסמאות הקבועות, נגד הציונים, בעד הפלסטינים ונגד סכנת האימפריאליסטים. 

אין צורך ללכת רחוק. הדברים הללו מושמעים גם כאן. למשל, על ידי מזכ"ל מק"י, מוחמד נפאע, לשעבר ח"כ, שהביע עמדה בזכות קואליציה של צפון-קוריאה, איראן וסוריה. אלה כוחות הקדמה. כשפרסמתי כאן, לפני שבועיים, את עמדת נפאע, הבהיר לי חה"כ דב חנין מחד"ש שעמדתו של נפאע אינה משקפת את עמדת חד"ש, שמגנה את הדיכוי בנוסח אסאד, ומתנגדת לכל דיכוי ולכל דיקטטורה. 

עברו ימים אחדים לאחר אותה הבהרה של חנין, ובטאון מק"י פרסם את הדברים שלהלן: "השאלה המרכזית היום היא איך להרחיק את סוריה מסכנת התוקפנות האימפריאליסטית במסווה של סיסמאות  'דמוקרטיות' מהתלות" (מתוך הבלוג של ד"ר סלמן מסאלחה). כלומר, לא עמדה פרטית של המזכ"ל, אלא עמדת מפלגה. אפשר וצריך להאמין לחנין שזו עמדתו, ושזו עמדת חד"ש. אלא שמק"י אינה מרכיב שולי בחד"ש. היא מרכיב מרכזי. וזו עמדה שעולה בקנה אחד עם העמדה של הקואליציה האדומה-ירוקה. גינוי פורמלי, אם בכלל, שהוא בעיקרו מס שפתיים. אבל שום מחאה רצינית. שום קריאה לחרם. שום יציאה לרחובות. את זה הם שומרים רק לישראל, שמגנה על עצמה. לא לאסאד, שטובח בבני עמו. 

ביום שבו אנשי שמאל בעולם ובישראל, וזה כולל את חד"ש, יפגינו נגד הטובחים באשר הם, ללא הנחות ופטורים על בסיס דת, צבע, מין ולאום – תהיה להם זכות לבקר את ישראל. עד אז, הם מתבקשים לעבור למחנות לחינוך מחדש לגמילה מגזענות.  

ואם כבר מזכירים את חנין, צריך להוסיף, ולא רק מטעמי הוגנות, שכאשר תושבי כפר שלם זקוקים לעזרה, הם לא יקבלו אותה אצל אנשי ש"ס. הם יקבלו אותה רק, או בעיקר, אצל דב חנין. 

בן דרור ימיני -מעריב

מישהו השתגע לגמרי בשמאל שאיננו

  ומכונה אצלנו אנשי רוח, (ויש גם אנשי גשם) מי חשב או העריך שהוא (השמאל שאיננו)יכול לקרוא לחרם אקדמי, ואמנותי וכלכלי ,להשוות את מדינת ישראל לדרא"פ, פלוס חרם על מוצרים  מתוצרת המפעלים שבהתנחלויות,שכנוע אמנים מחו"ל לא להופיע בארץ ועוד ,מותר להם  "מטורף", אבל מותר.מישהו תיאר לעצמו שזה יעבור בשקט?

"חוק החרם" אני מניח שהצעת החוק הבסיסית היתה לומר לאלה מהשמאל הרדיקלי (כך הם אוהבים להיקרא) המבקשים לעשות לנו פדיחות בחו"ל ,לא יקבלו מאיתנו הטבות וסוכריות, אבל משהו הסתבך בדרך לשם בדיוק כמו שחוק הנכבה ,וחוק הנאמנות ,היו צריכים להיות ברורים לכול ישראלי פטריוט, אבל כשזה נעשה ע"י אנשים מישראל ביתנו, הכול נהיה מפחיד ודיקטטורי

גם השיטפון בחקיקת חוקים  בתקופה האחרונה לא מעיד על רוח פטריוטית אלא להיפך, אי אפשר לכפות רוח פטריוטית יש לחנך לערכים  לא הכול מוכרח להיות מעוגן בחוק .

"חוק החרם" לא מוצדק, אבל גם ההתנגדות לו מוגזמת לגמרי, מישהו באמת השתגע, מחזאים שחקנים במאים לא מפסיקים ליילל על זה שלא נותנים לדבר, כול דבר כזה מזכיר להם  משטרים חשוכים במזה"ת בואו נרגיע אנחנו לא שם. דייייי

והאופוזיציה (קדימה) בראשות ציפי לבני  הגב' לא יודעת לדבר, וכשהיא מדברת אלה בד"כ דברים הידועים אפילו לילד בכיתה א, אין לה יכולת לומר משהו שלא נאמר ,והתנהלותה בעייתית וצודק ח"כ שנלר, שיש לערוך שינויים בהנהגת קדימה.

אתמול היא עמדה מעל דוכן הכנסת ונשאה נאום שוק מבייש וצעקני ,שעלה לטונים אישיים  סיגנון שכונתי ששומעים מהשכנים ממול כשבא לך להזמין ניידת

"אתה נבוב  חלול מכול ערך! כולך פוזה!"  מביך שזאת ראש האופוזיציה ,שאם הכול היה מנוהל כהלכה שם(במפלגת קדימה) ספק אם החוק היה עובר איפה היו מצביעי קדימה? ומצביעים אחרים כולל נסיכי הליכוד

ועוד קטע ממאמר מאת: אסף שגיב, אתר- תכלת

"אפשר להבין אפוא מניין נובעים תסכוליו של השמאל הרדיקלי בישראל ולאן מועדות פניו. נכון, פעיליו אינם שוקטים על השמרים: הם מפגינים יד ביד עם פלסטינים, מתקוטטים עם חיילי צה"ל ועם שוטרי מג"ב ליד גדר ההפרדה, עורכים אירועים "אלטרנטיביים" בתגובה לחגים לאומיים ויוזמים מיצגים של אמנות מגויסת. האינטליגנציה האנטי-ציונית, מצומצמת בהיקפה אך חסרת מנוחה וקולנית, מפרסמת מאמרים, מוציאה לאור ספרים ומתעדת באובססיביות את העוולות שמחוללים, לטענתה, הממסד הציוני וכוחות הכיבוש. עם זאת, יש משהו מטעה בפעלתנות הזו; היא עשויה לעורר רושם של מעורבות עמוקה במרחב הציבורי המקומי, אך הדחף המניע אותה כיום דווקא מרחיק אותה מן הזירה הזו. חזית ההתנגדות הרדיקלית למדינה היהודית אינה מעוניינת באמת בנטילת חלק כלשהו – אפילו מעמדה אופוזיציונית – בסדר הישראלי; היא נואשה ממנו זה מכבר. היא מחפשת את הדרך החוצה."

אנו מבקשים מהסטודנטים להימנע מלהירשם או להשתתף בקורסים של ניב גורדון

אוניברסיטת בן גוריון

עצומה מטעם מוניטור האקדמיה הישראלית לגינוי מתקפתו של ניב גורדון נגד מדינת ישראל http://www.petitiononline.com/ACADEM1A/petition.html (ניב גורדון משמש כראש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון) המערב דבק ותומך בעקרון חופש הביטוי ובמיוחד בחופש אקדמי. ואכן תחת המסווה של ערך נאצל זה הנייר וגלי האתר גילו סובלנות רבה למגוון רחב של דעות. אולם במאמרו האחרון של ניב גורדון בלוס אנג'לס טיימס הוא קורא לחרם על ישראל עקב היותה "מדינת אפרטהייד". מאוחר יותר הוא סייג את דבריו בקריאה לחרם "מדורג" אך אין בכך כדי לשנות את עמדתו. טענתו שמדינת ישראל היא אפרטהייד וכי יש להטיל עליה חרם היא טענה נתעבת לאור המציאות החברתית-פוליטית של מדינת ישראל. באותו אופן שאנשים מבטאים את זכותם לדעות בוגדניות, בידי אחרים נתונה הזכות לבקר אותם. אנו קוראים לאוניברסיטת בן גוריון: 1. לגנות באופן מוחלט את קריאתו של ניב גורדון לחרם על מדינת ישראל 2. לסלקו ממשרת ראש המחלקה לפוליטיקה וממשל 3. לסלקו מכל ועדות האוניברסיטה 4. להביא לכך שלא ילמד קורסי חובה 5. לעצור מענקי מחקר וקרנות ואת מימון נסיעותיו אנו מבקשים מהסטודנטים להימנע מלהירשם או להשתתף בקורסים של ניב גורדון עצומה זו מבוססת על ההבנה כי גורדון גורם נזק ממשי למדינת ישראל ולאוניברסיטת בן גוריון השייכת למדינה וממומנת מכספי משלם המיסים *מוניטור האקדמיה הישראלית עוקב אחרי פעילות ומאמרים אנטי-ישראליים של אנשי אקדמיה בישראל http://www.israel-academia-monitor.com

החוק שחוקק אתמול בכנסת חוק החרם , בעייתי ולו מהסיבה שזה נותן לכול שונאי ישראל (הם לא שמאל ) סיבה לטעון את טענותיהם הישנות והצבועות

יש סעיפים מוצדקים בחוק. הסעיפים ששוללים הטבות מס מגופים שתומכים בחרם. אלה סעיפים מוצדקים. מי שחושב שישראל ראויה לחרם אינו ראוי להטבות. בדיוק כמו "חוק הנכבה". ההצעה הראשונה, והפסולה, הטילה סנקציות על מצייני הנכבה. ההצעה שהתקבלה, והיא ראויה, שוללת מימון על חשבון המדינה

 

הבעיה היא שישראל טיפחה תרבות מיוחדת: "מגיע לי". כמו הצייר שהצטרף למסע החרם נגד העיר תל אביב שהתנהל בקנדה, ושחזר קיבל פרס של עיריית תל-אביב על יצירותיו. וכמו עוד יוצרים מאותו אגף פוליטי, שדורשים כסף מהמדינה כדי להסביר לעולם שמדובר במדינה מצורעת. שיטיפו. לא על חשבוננו.

  וחשוב לדעת.

. השמאל הרדיקלי, בעיקר בקרב היהודים, הוא מיעוט שבמיעוט; השפעתו הלא-מבוטלת באקדמיה ובסצנת התרבות אינה מיתרגמת לכוח פוליטי של ממש. דובריו ופעיליו נספחים בדרך כלל למפלגות המייצגות את הקול הערבי, דוגמת חד"ש או בל"ד. אלא שבשנים האחרונות הפך גם השמאל הציוני לשארית מדולדלת של תהילת ימים עברו. בבחירות לכנסת השמונה-עשרה, שנערכו ב-10 בפברואר 2009, הוא כמעט נמחק מן המפה. תנועת העבודה, שנהנתה מהגמוניה פוליטית בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה, גרפה שלושה-עשר מנדטים בלבד והפכה, למרבה הבושה, למפלגה הרביעית בגודלה.

 

 מרצ, קואליציה של ליברלים מן העיר וסוציאל-דמוקרטים מן הקיבוץ, כבר אינה יכולה להתעטף באצטלה של "התקווה הלבנה הגדולה" בפוליטיקה הישראלית: ממעמקי שלושת המנדטים שלהם זכתה היא יכולה רק לקונן על בגידת הציבור שעליו השליכה את יהבה. הדי הקריסה של השמאל הציוני נשמעו אפילו מעבר לים:

 

 בריאיון שהעניק לאחרונה לתחנת רדיו בארצו הלין שר החוץ הצרפתי, ברנאר קושנר, על נִציותה של החברה הישראלית. "מה שגורם לנו לצער ומה שמדהים אותי זה שבעבר הייתה בישראל תנועת שלום גדולה. היה שמאל שהשמיע את קולו והייתה שאיפה לשלום", אמר. "נדמה לי, אני מקווה שאני טועה לחלוטין, שהשאיפה הזו נעלמה וכבר לא מאמינים בזה

 

תמיד הקפידו לא לשנות את דעתם

אבירי החופש והדמוקרטיה במתקפה חזיתית

, העיתונאים והפוליטיקאים(לשעבר) הכותבים בעיתון שסימן את נתניהו (שנבחר כחוק) כמטרה במסע הפחדה והכפשה של הממשלה הנוכחית תוך זילזול בציבור הבוחרים, וזאת ע"מ להכשיר או להמליך ממשלה אחרת מהר ככול האפשר.

 

 

אחרת איך אפשר להסביר את מאמרי המערכת מהשבוע העוסקים כולם כמעט בנתניהו ובמצב הקשה כהגדרתם בארץ, תיאורים מפחידים ומבהילים הנה בפניכם מס'  ציטוטים מהעיתון לאנשים "חושבים"

1.למבקרי מדיניות הישיבה במקום של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הצטרף השבוע קול לא צפוי: רון לאודר. נשיא הקונגרס היהודי העולמי, שהיה חברו הקרוב, איש אמונו ותומכו המובהק של נתניהו לאורך כל דרכו הפוליטית, נאם בירושלים והזהיר שהקיפאון המדיני מול הפלסטינים מסוכן לישראל. לאודר קרא לנתניהו לצאת ביוזמה מדינית, אפילו אם זו תהיה "התאבדות פוליטית" מבחינתו

מאמר מערכת

 

2.ביבי לא חושב יותר מצעד אחד קדימה. ניהול מדיניות החוץ שלו כושל. עם כל כך הרבה דיפלומטים בדרום אמריקה, למשל, איך לא ידענו שרובם יצביעו בעד צירוף הפלסטינים לאו"ם? אז שלחו את דני איילון להציל את המצב. מה יעשה? יושיב אותם על ספסלים נמוכים

יואל מרקוס

3.ראש הממשלה חי על זמן שאול: בהאריכו את כהונתו, הוא מקצר את חיינו. במלאות שנתיים לשלטונו, אפשר כבר לסכם: ישראל הרוויחה עד כה ממחדליו, לא ממעשיו. גם חסידיו יתקשו להצביע על החלטה אחת שלו שקרמה עור וגידים, ולא עברה תהליך של זיגזוגים. השורה התחתונה היא תמיד השורה החסרה, ואין שינוי לטובה ולתקווה

יוסי שריד

 

 שראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו – שכל כך מזדרז, לעתים תוך דקות, להתאפר ולהתייצב מול המצלמות כדי להכחיד באבו כל תהליך מדיני – התמהמה ארוכות בטרם דיקלם משהו בזכות "שלטון החוק", לאחר הסתערותם של חסידי הרב ליאור על בית המשפט. ומה הפלא? הרי לפני ימים אחדים התפלש בחברתם, כולל עם ליאור עצמו, וכינה אותם "סיירת שהולכת לפני המחנה", ש"מסריה ליוו אותי בוושינגטון

דורון רוזנבלום

 

השלטון הופך את חוקיו כולם לבלתי חוקיים. כל זמן שלא מפורקות ישיבות הסדר מסוג ישיבת "ניר", כל זמן שאין מודחים מתפקידיהם הרבנים המזדהים עם הרב ליאור, כל זמן שלא מופסק המימון לחינוך הדתי הנוכחי, כל זמן שמעורבות ליאור במעשי רצח, לפי עדות מבצעיהם, אינה עומדת לדין – מתבטלת זכות המדינה לדרוש מאזרחיה גיוס ומסים. עד שלא יתחולל השינוי, אין ישראל מדינה.

ספי רכבלסקי

 

ייתכן שחלק מהביקורת לגיטימית, ההסבר ההגיוני שמאחורי הביקורת הנ"ל  4 מאמרים העןסקים כולם בהתנהלות של נתיהו היא הרצון של העיתון עיתונם של השמאל שלא קיים, רצונם העז להפילו מהשלטון

 

,לסיום הנה דברי דן מרידור בראיון השבוע בעיתון -מעריב

"על השינוי שחל בראש הממשלה אומר מרידור: "הגיע הזמן שתבינו, נתניהו הציג את המפה שלו. את עקרונותיה. הוא אמר שאנחנו רוצים לצרף לישראל את ירושלים והגושים. הוא אמר שבבקעת הירדן תהיה נוכחות צבאית ארוכת טווח. שים לב למשפטים. ריבונות, על פי נתניהו, תהיה רק בגושים ובירושלים

 

על הפלסטינים אומר מרידור:

"הם מעדיפים היום לחץ בינלאומי על ישראל על פני משא ומתן עם ישראל. היעד שלהם הוא כבר לא הסכם שלום אלא החלטת או"ם. הסכם שלום מחייב ויתורים מצדם, החלטת או"ם לא מחייבת אותם לכלום. הם מקבלים מה שרוצים, אבל לא יתחייבו להגיד סוף סכסוך, אין פליטים לישראל. וזה לא טוב. צריך לעשות מאמץ להחזיר אותם לשולחן המשא ומתן