קטגוריה: כזבים

כזבים

אירופה מפוחדת מהאיסלם שהפך לחלק ממנה(בעקבות הגינוי לישראל אתמול)

בבקתת עץ קטנה המשמשת כתחנת אוטובוס, בשיפוליו של כביש המוליך אל טירה מעטירה על פסגת הר המשקיף אל העיר הגרמנית הציורית מרבורג, נתקלתי בערבו של יום סגריר בכתובת גרפיטי שאינה משתמעת לשתי פנים: "לעזאזל עם האיסלאם!" במבט ראשון, הכתובת הטעונה עשויה להיראות תלושה לחלוטין מן הסצנה הפסטורלית של האתר השלו והמבודד, אך היא משקפת את הלך הרוחות השורר כיום באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, ביחס לאיסלאם. מאז אירועי ה־11 בספטמבר, ונוכח ניסיונות חוזרים ונשנים של תאי טרור, הפועלים בהשראת אוסאמה בן־לאדן, להוציא אל הפועל פיגועים המוניים על אדמת אירופה, רבו גילויי העוינות כלפי המהגרים המוסלמים – החל בקריאות נאצה וכלה בהתקפות פיזיות על מסגדים ובתי עסק.1 סקרי דעת קהל מגלים כי חלקים גדולים מן הציבור מחזיקים בעמדה שלילית כלפי המהגרים ובעיקר כלפי זהותם המוסלמית.2 פוליטיקאים ואנשי ציבור – ולאו דווקא מן הקצה הימני של הקשת הפוליטית – מזהירים מפני התעצמותו של האיסלאם ביבשת, וכלי התקשורת מחרים מחזיקים אחריהם. עמוד השער של השבועון הגרמני דר שפיגל, למשל, הציג במרס 2007 סהר מרחף מעל שער ברנדבורג. הכותרת הכריזה: "מֶכָּה־גרמניה: האיסלום השקט".

מתוך: אתר תכלתmotisagronopaaawwwww2012motisagron2012opopbbbPicture-2012-065motisagro9motisagron-CCCCC.jpgbbbaaa2

פוסט מ-2009

אין מנהיגות לא לחיצה,כי אנחנו מפחדים, ולא מצליחים להבין את המזרח התיכון ,מתנהלים בקודים אירופאיים לא רלוונטים לאזור, מבט קדימה מראה מזה"ת אסלאמי קיצוני ממצרים לאחר מוברק, ועד לבנון בצפון,תמונה מבהילה של מלחמות ,וטרור. לכן בעיני המצביע הישראלי שאיננו טיפש (כפי שרבים חושבים) איש כמו ליברמן הופך לרלוונטי יותר מתמיד מול ההקצנה ברחוב הערבי,מלונדון ועד כפר בצפון הארץ, שלא אמרו מלה רעה על החיזבאללה שהמטיר על כול הצפון טילים במשך חודש (חלק אפילו צהלו אני הייתי שם) אופן ההצבעה הצפויה הוא "ראי" של ישראל 2009 שקיבתם מלאה באטריות לא מעוכלות,ותחושת הבחילה ממנהיגים או מחברי כנסת הנראים ומתנהלים כסוכני נדל"ן ממולחים,נמאסה עליהם.

יש כאן אנשים שמסרבים לא משנה מה המחיר,"לראות את המציאות" גם אם היא דופקת להם בדלת הבית.

420 אלף ישראלים מטיילים בכול רחבי הארץ כותרת לא פשוטה לכול רואי השחורות

בעיתון מסויים,ולכול אותם עיתונאים קטנים ועלובים, שטורחים בכול יום שישי "להשחיר ולשטוף את מוחנו", במנטרה ובמאמרים קבועים בעלי כותרות האומרות: כמה רע לנו, ובקרוב יפלו עלינו טילים, ומלחמה קשה בדרך,ואף פעם מצבנו לא היה רע כמו היום וכ"ו, אנשים פשוטים כמוני נתקפים בעצבות, בכול יום "שישי "נוכח מאמרים אלה, לקרוא ש-420 אלף מטיילים בכול רחבי הארץ הכותרת גורמת לי נחת ושביעת רצון ושמחה.,אני משוכנע היום שסופה של העיתונות הכתובה מתקרב, ואשמח אם ראשון העיתונים יהיה אותו עיתון. על כותביו "הזועפים ורואי השחורות".

חג חרות שמח לכולם

בזמן הרגיעה לפני העימות העכשווי ארגון החמאס

על כול פלגיו וארגוניו השונים עסקו כולם בבניה של בתי ספר חדשים, מערכת בריאות חדישה הקמת מפעלי הייטק ,נדמה שהנה הגענו לזמנים של דו קיום והבנה אחד את השני, ואז מגיע לו איזה חיסול  מיותר ,של איש רב פעלים שהקדיש את  רוב זמנו  בבניית משלחות לשיחות והידברות עם ישראל, ובבניית מערכת אימון  הדדית שונה מזו של החמאס, מערכת המושתת כולה על זכויות אדם וזכויות נשים, חלוקת רווחים לאוכלוסיה מרווחי השקעות מכספי תרומות של האיחוד האירופי.וכ"ו

ואז מגיע איזה חיסול מיותר מצד ישראל שהביא להתלקחות מחודשת .

איזה מחאה מגניבה:צריך להיות מנותק מהמציאות, או מעט טיפש בכדי לקרוא למחאת הדיור בקיץ האחרון, "מחאה חברתית" ,אין שום דבר משותף בין האוהלים שהוקמו בשד' רוטשילד, לבין האהולים בלוינסקי, בג'סי כהן, בבאר שבע, וכ"ו, הציבור החילוני ממעמד הביניים (נניח) בכול רחבי הארץ שונה מעיר לעיר, ואולי במקרה של ת"א מרחוב אחד לרחוב השני, השוני "דרמטי" בכול נושא,(אפילו על אופי המאבק) ולא ניתן לגישור.

 

אנחנו מנצחים

שנאה בת דורות רבים ומחוות פיוס חלולות במידל איסט

מצדדיה הבלתי נלאים של הפייסנות כי הקיצוניות והלוחמנות הן שיירים של אי־הבנה ושל אי־ידיעה, וכי ניתן להעבירן מן העולם על ידי דיאלוג פורה וחינוך פרוגרסיבי. אבל המציאות שבה וטופחת על פניהם: מתברר שאנשים מתקשים לוותר על שנאתם בדיוק כשם שהם ממאנים לוותר על זהותם; השתיים, כך מתברר, כרוכות לעתים זו בזו לבלי התר.
כיצד מתמודדים עם תופעה עיקשת כל כך? הניסיון ההיסטורי מלמד אותנו שיעור קשה וחסר רחמים: עמים ותרבויות אשר רוממו את המלחמה ב"אויב" למדרגת אתוס לאומי או ציווי דתי ההינו לנטוש את המערכה רק לאחר שנחלו מפלה כואבת במיוחד – לא סתם תבוסה משפילה, המעוררת במנוצח תשוקת נקם ושאיפה לשקם את כבודו הגזול, אלא מהלומה טראומטית, הצורבת בתודעה הקולקטיבית לקח בל יישכח. אירופה הנוצרית בחרה בדרך הסובלנות הדתית רק לאחר שנלאתה מן ההתנגשויות הרצחניות בין הקתולים לפרוטסטנטים, שהותירו בה צלקות עמוקות במאות השש־עשרה והשבע־עשרה; גרמניה ויפן, שתי אומות שהתגאו באופיין הלוחמני, התנערו לחלוטין מן המיליטריזם רק לאחר שהוכו שוק על ירך במלחמת העולם השנייה; והעם היהודי, קיבוץ אנושי קשה עורף במיוחד, זנח את דרך הקנאות והאלימות – גם אם לא את הטינה המושרשת שנלוותה אליה – רק לאחר החורבן הנורא שהמיטו עליו שלוש מרידות כושלות באימפריה הרומית.
העולם הדמוקרטי של ראשית המאה העשרים ואחת רחוק מרחק רב מן האימפריה הרומית של המאה הראשונה לספירה; ספק אם יש ביכולתו לעכל אפילו מקצת ממה שעוללו מגניו במלחמת העולם השנייה, לפני עשורים ספורים בלבד. מדינת ישראל, שהוקמה על חורבותיהם של מאות כפרים ערביים, אינה יכולה לכבוש כיום ולו שכונה אחת במחנה פליטים פלסטיני בלי לעורר עליה את חרון אפה של דעת הקהל העולמית. בתנאים מגבילים אלה, המאבק בטרור האיסלאמי ובעריצויות החשוכות המתייצבות לצדו לא יסתיים בהכרעה ברורה בפרק הזמן הנראה לעין. מותר רק לצפות שהמנהיגים המופקדים על ביטחוננו במערכה מתמשכת זו לא יחזרו על המשגים של קודמיהם ולא ידמו בלבם כי יש ביכולתם לבער שנאה בת דורות רבים במחוות פיוס חלולות. אל להם להתייאש מן השאיפה לשלום ומן המאמצים להשיגו, אולם עליהם לזכור: כדי להביס את המפלצות הקדמוניות הרודפות את הנפש האנושית יש צורך בצלצל, לא ברוטב טרטר.
אסף שגיב
תשרי התשע"א / ספטמבר 2010


יאסין רפעאי

החקלאי מענתא ,שעומד במרכז העימות האלים שפרץ בשבוע שעבר בין תושבים מענתות לבין פעילי סולידריות  שייח ג'ראח  "הוא עבריין מין מורשע" שריצה בעבר עונש מאסר ארוך בגין אונס.

בעוד פעילי זכויות, טוענים כי בענתות מונעים באופן קבוע מהחקלאי להיכנס  ולעבד את אדמתו שנמצאת בתוך מובלעת קרקעות,  בענתות  טוענים  כי רפעאי מצלם ילדים ומיידה לעברם אבנים

רפאעי תושב עזה משת"פ קיבל אזרחות ישראלית, עבר להתגורר בענתא התחתן עם יהודיה והוא חולק בעלות משותפת על הקרקע יחד עם 10 אחיו

ב-1986 הורשע רפאעי  בגין מעשה מגונה בתיירת ונשלח ל-3 שנות מאסר

1995- הורשע באונס ובתקיפה של שתי תיירות, ונשלח ל-14 שנות מאסר

רפאעי בתגובה: הכול שקר וכזב

מתוך ישראל היום: 6.10.2011