מישהו השתגע לגמרי בשמאל שאיננו

  ומכונה אצלנו אנשי רוח, (ויש גם אנשי גשם) מי חשב או העריך שהוא (השמאל שאיננו)יכול לקרוא לחרם אקדמי, ואמנותי וכלכלי ,להשוות את מדינת ישראל לדרא"פ, פלוס חרם על מוצרים  מתוצרת המפעלים שבהתנחלויות,שכנוע אמנים מחו"ל לא להופיע בארץ ועוד ,מותר להם  "מטורף", אבל מותר.מישהו תיאר לעצמו שזה יעבור בשקט?

"חוק החרם" אני מניח שהצעת החוק הבסיסית היתה לומר לאלה מהשמאל הרדיקלי (כך הם אוהבים להיקרא) המבקשים לעשות לנו פדיחות בחו"ל ,לא יקבלו מאיתנו הטבות וסוכריות, אבל משהו הסתבך בדרך לשם בדיוק כמו שחוק הנכבה ,וחוק הנאמנות ,היו צריכים להיות ברורים לכול ישראלי פטריוט, אבל כשזה נעשה ע"י אנשים מישראל ביתנו, הכול נהיה מפחיד ודיקטטורי

גם השיטפון בחקיקת חוקים  בתקופה האחרונה לא מעיד על רוח פטריוטית אלא להיפך, אי אפשר לכפות רוח פטריוטית יש לחנך לערכים  לא הכול מוכרח להיות מעוגן בחוק .

"חוק החרם" לא מוצדק, אבל גם ההתנגדות לו מוגזמת לגמרי, מישהו באמת השתגע, מחזאים שחקנים במאים לא מפסיקים ליילל על זה שלא נותנים לדבר, כול דבר כזה מזכיר להם  משטרים חשוכים במזה"ת בואו נרגיע אנחנו לא שם. דייייי

והאופוזיציה (קדימה) בראשות ציפי לבני  הגב' לא יודעת לדבר, וכשהיא מדברת אלה בד"כ דברים הידועים אפילו לילד בכיתה א, אין לה יכולת לומר משהו שלא נאמר ,והתנהלותה בעייתית וצודק ח"כ שנלר, שיש לערוך שינויים בהנהגת קדימה.

אתמול היא עמדה מעל דוכן הכנסת ונשאה נאום שוק מבייש וצעקני ,שעלה לטונים אישיים  סיגנון שכונתי ששומעים מהשכנים ממול כשבא לך להזמין ניידת

"אתה נבוב  חלול מכול ערך! כולך פוזה!"  מביך שזאת ראש האופוזיציה ,שאם הכול היה מנוהל כהלכה שם(במפלגת קדימה) ספק אם החוק היה עובר איפה היו מצביעי קדימה? ומצביעים אחרים כולל נסיכי הליכוד

ועוד קטע ממאמר מאת: אסף שגיב, אתר- תכלת

"אפשר להבין אפוא מניין נובעים תסכוליו של השמאל הרדיקלי בישראל ולאן מועדות פניו. נכון, פעיליו אינם שוקטים על השמרים: הם מפגינים יד ביד עם פלסטינים, מתקוטטים עם חיילי צה"ל ועם שוטרי מג"ב ליד גדר ההפרדה, עורכים אירועים "אלטרנטיביים" בתגובה לחגים לאומיים ויוזמים מיצגים של אמנות מגויסת. האינטליגנציה האנטי-ציונית, מצומצמת בהיקפה אך חסרת מנוחה וקולנית, מפרסמת מאמרים, מוציאה לאור ספרים ומתעדת באובססיביות את העוולות שמחוללים, לטענתה, הממסד הציוני וכוחות הכיבוש. עם זאת, יש משהו מטעה בפעלתנות הזו; היא עשויה לעורר רושם של מעורבות עמוקה במרחב הציבורי המקומי, אך הדחף המניע אותה כיום דווקא מרחיק אותה מן הזירה הזו. חזית ההתנגדות הרדיקלית למדינה היהודית אינה מעוניינת באמת בנטילת חלק כלשהו – אפילו מעמדה אופוזיציונית – בסדר הישראלי; היא נואשה ממנו זה מכבר. היא מחפשת את הדרך החוצה."

אנו מבקשים מהסטודנטים להימנע מלהירשם או להשתתף בקורסים של ניב גורדון

אוניברסיטת בן גוריון

עצומה מטעם מוניטור האקדמיה הישראלית לגינוי מתקפתו של ניב גורדון נגד מדינת ישראל http://www.petitiononline.com/ACADEM1A/petition.html (ניב גורדון משמש כראש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון) המערב דבק ותומך בעקרון חופש הביטוי ובמיוחד בחופש אקדמי. ואכן תחת המסווה של ערך נאצל זה הנייר וגלי האתר גילו סובלנות רבה למגוון רחב של דעות. אולם במאמרו האחרון של ניב גורדון בלוס אנג'לס טיימס הוא קורא לחרם על ישראל עקב היותה "מדינת אפרטהייד". מאוחר יותר הוא סייג את דבריו בקריאה לחרם "מדורג" אך אין בכך כדי לשנות את עמדתו. טענתו שמדינת ישראל היא אפרטהייד וכי יש להטיל עליה חרם היא טענה נתעבת לאור המציאות החברתית-פוליטית של מדינת ישראל. באותו אופן שאנשים מבטאים את זכותם לדעות בוגדניות, בידי אחרים נתונה הזכות לבקר אותם. אנו קוראים לאוניברסיטת בן גוריון: 1. לגנות באופן מוחלט את קריאתו של ניב גורדון לחרם על מדינת ישראל 2. לסלקו ממשרת ראש המחלקה לפוליטיקה וממשל 3. לסלקו מכל ועדות האוניברסיטה 4. להביא לכך שלא ילמד קורסי חובה 5. לעצור מענקי מחקר וקרנות ואת מימון נסיעותיו אנו מבקשים מהסטודנטים להימנע מלהירשם או להשתתף בקורסים של ניב גורדון עצומה זו מבוססת על ההבנה כי גורדון גורם נזק ממשי למדינת ישראל ולאוניברסיטת בן גוריון השייכת למדינה וממומנת מכספי משלם המיסים *מוניטור האקדמיה הישראלית עוקב אחרי פעילות ומאמרים אנטי-ישראליים של אנשי אקדמיה בישראל http://www.israel-academia-monitor.com

החוק שחוקק אתמול בכנסת חוק החרם , בעייתי ולו מהסיבה שזה נותן לכול שונאי ישראל (הם לא שמאל ) סיבה לטעון את טענותיהם הישנות והצבועות

יש סעיפים מוצדקים בחוק. הסעיפים ששוללים הטבות מס מגופים שתומכים בחרם. אלה סעיפים מוצדקים. מי שחושב שישראל ראויה לחרם אינו ראוי להטבות. בדיוק כמו "חוק הנכבה". ההצעה הראשונה, והפסולה, הטילה סנקציות על מצייני הנכבה. ההצעה שהתקבלה, והיא ראויה, שוללת מימון על חשבון המדינה

 

הבעיה היא שישראל טיפחה תרבות מיוחדת: "מגיע לי". כמו הצייר שהצטרף למסע החרם נגד העיר תל אביב שהתנהל בקנדה, ושחזר קיבל פרס של עיריית תל-אביב על יצירותיו. וכמו עוד יוצרים מאותו אגף פוליטי, שדורשים כסף מהמדינה כדי להסביר לעולם שמדובר במדינה מצורעת. שיטיפו. לא על חשבוננו.

  וחשוב לדעת.

. השמאל הרדיקלי, בעיקר בקרב היהודים, הוא מיעוט שבמיעוט; השפעתו הלא-מבוטלת באקדמיה ובסצנת התרבות אינה מיתרגמת לכוח פוליטי של ממש. דובריו ופעיליו נספחים בדרך כלל למפלגות המייצגות את הקול הערבי, דוגמת חד"ש או בל"ד. אלא שבשנים האחרונות הפך גם השמאל הציוני לשארית מדולדלת של תהילת ימים עברו. בבחירות לכנסת השמונה-עשרה, שנערכו ב-10 בפברואר 2009, הוא כמעט נמחק מן המפה. תנועת העבודה, שנהנתה מהגמוניה פוליטית בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה, גרפה שלושה-עשר מנדטים בלבד והפכה, למרבה הבושה, למפלגה הרביעית בגודלה.

 

 מרצ, קואליציה של ליברלים מן העיר וסוציאל-דמוקרטים מן הקיבוץ, כבר אינה יכולה להתעטף באצטלה של "התקווה הלבנה הגדולה" בפוליטיקה הישראלית: ממעמקי שלושת המנדטים שלהם זכתה היא יכולה רק לקונן על בגידת הציבור שעליו השליכה את יהבה. הדי הקריסה של השמאל הציוני נשמעו אפילו מעבר לים:

 

 בריאיון שהעניק לאחרונה לתחנת רדיו בארצו הלין שר החוץ הצרפתי, ברנאר קושנר, על נִציותה של החברה הישראלית. "מה שגורם לנו לצער ומה שמדהים אותי זה שבעבר הייתה בישראל תנועת שלום גדולה. היה שמאל שהשמיע את קולו והייתה שאיפה לשלום", אמר. "נדמה לי, אני מקווה שאני טועה לחלוטין, שהשאיפה הזו נעלמה וכבר לא מאמינים בזה

 

תמיד הקפידו לא לשנות את דעתם

אבירי החופש והדמוקרטיה במתקפה חזיתית

, העיתונאים והפוליטיקאים(לשעבר) הכותבים בעיתון שסימן את נתניהו (שנבחר כחוק) כמטרה במסע הפחדה והכפשה של הממשלה הנוכחית תוך זילזול בציבור הבוחרים, וזאת ע"מ להכשיר או להמליך ממשלה אחרת מהר ככול האפשר.

 

 

אחרת איך אפשר להסביר את מאמרי המערכת מהשבוע העוסקים כולם כמעט בנתניהו ובמצב הקשה כהגדרתם בארץ, תיאורים מפחידים ומבהילים הנה בפניכם מס'  ציטוטים מהעיתון לאנשים "חושבים"

1.למבקרי מדיניות הישיבה במקום של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הצטרף השבוע קול לא צפוי: רון לאודר. נשיא הקונגרס היהודי העולמי, שהיה חברו הקרוב, איש אמונו ותומכו המובהק של נתניהו לאורך כל דרכו הפוליטית, נאם בירושלים והזהיר שהקיפאון המדיני מול הפלסטינים מסוכן לישראל. לאודר קרא לנתניהו לצאת ביוזמה מדינית, אפילו אם זו תהיה "התאבדות פוליטית" מבחינתו

מאמר מערכת

 

2.ביבי לא חושב יותר מצעד אחד קדימה. ניהול מדיניות החוץ שלו כושל. עם כל כך הרבה דיפלומטים בדרום אמריקה, למשל, איך לא ידענו שרובם יצביעו בעד צירוף הפלסטינים לאו"ם? אז שלחו את דני איילון להציל את המצב. מה יעשה? יושיב אותם על ספסלים נמוכים

יואל מרקוס

3.ראש הממשלה חי על זמן שאול: בהאריכו את כהונתו, הוא מקצר את חיינו. במלאות שנתיים לשלטונו, אפשר כבר לסכם: ישראל הרוויחה עד כה ממחדליו, לא ממעשיו. גם חסידיו יתקשו להצביע על החלטה אחת שלו שקרמה עור וגידים, ולא עברה תהליך של זיגזוגים. השורה התחתונה היא תמיד השורה החסרה, ואין שינוי לטובה ולתקווה

יוסי שריד

 

 שראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו – שכל כך מזדרז, לעתים תוך דקות, להתאפר ולהתייצב מול המצלמות כדי להכחיד באבו כל תהליך מדיני – התמהמה ארוכות בטרם דיקלם משהו בזכות "שלטון החוק", לאחר הסתערותם של חסידי הרב ליאור על בית המשפט. ומה הפלא? הרי לפני ימים אחדים התפלש בחברתם, כולל עם ליאור עצמו, וכינה אותם "סיירת שהולכת לפני המחנה", ש"מסריה ליוו אותי בוושינגטון

דורון רוזנבלום

 

השלטון הופך את חוקיו כולם לבלתי חוקיים. כל זמן שלא מפורקות ישיבות הסדר מסוג ישיבת "ניר", כל זמן שאין מודחים מתפקידיהם הרבנים המזדהים עם הרב ליאור, כל זמן שלא מופסק המימון לחינוך הדתי הנוכחי, כל זמן שמעורבות ליאור במעשי רצח, לפי עדות מבצעיהם, אינה עומדת לדין – מתבטלת זכות המדינה לדרוש מאזרחיה גיוס ומסים. עד שלא יתחולל השינוי, אין ישראל מדינה.

ספי רכבלסקי

 

ייתכן שחלק מהביקורת לגיטימית, ההסבר ההגיוני שמאחורי הביקורת הנ"ל  4 מאמרים העןסקים כולם בהתנהלות של נתיהו היא הרצון של העיתון עיתונם של השמאל שלא קיים, רצונם העז להפילו מהשלטון

 

,לסיום הנה דברי דן מרידור בראיון השבוע בעיתון -מעריב

"על השינוי שחל בראש הממשלה אומר מרידור: "הגיע הזמן שתבינו, נתניהו הציג את המפה שלו. את עקרונותיה. הוא אמר שאנחנו רוצים לצרף לישראל את ירושלים והגושים. הוא אמר שבבקעת הירדן תהיה נוכחות צבאית ארוכת טווח. שים לב למשפטים. ריבונות, על פי נתניהו, תהיה רק בגושים ובירושלים

 

על הפלסטינים אומר מרידור:

"הם מעדיפים היום לחץ בינלאומי על ישראל על פני משא ומתן עם ישראל. היעד שלהם הוא כבר לא הסכם שלום אלא החלטת או"ם. הסכם שלום מחייב ויתורים מצדם, החלטת או"ם לא מחייבת אותם לכלום. הם מקבלים מה שרוצים, אבל לא יתחייבו להגיד סוף סכסוך, אין פליטים לישראל. וזה לא טוב. צריך לעשות מאמץ להחזיר אותם לשולחן המשא ומתן

 

מעט נחת בהתמודדות עם השייח' סלאח

ראוי להודות, היתה שמחה לאיד ספונטנית בהיוודע דבר מעצרו של ראאד סלאח בבריטניה, והיא לא שככה. הוא סמל הרוע והרשע בצד הערבי-פלשתיני של המתרס. מסית ומדיח ושקרן ללא מצמוץ. מלבה אש בכל פינה. עסקן פרוע, שמשקר ביודעין ובזדון כאילו ישראל מתכוונת לפגוע במסגד אל-אקצא, ומייצר אלימות ולפחות סף אלימות בכל פעם שנקרית לפניו הזדמנות נוחה לעשות זאת.

מה פלא שבריטניה – אם הפרלמנטרים ומלכת הדמוקרטיה – אינה רוצה אדם כזה על אדמתה? לא בהייד פארק ולא בווסטמינסטר. הוא הגיע להסית, והממלכה המאוחדת עצרה אותו ושמה אזיקים על ידיו או על רגליו, ולא התנצלה ולא הסבירה ולא נרתעה. סוף סוף מעט נחת בהתמודדות עם האיש הזה, שכבר הורשע על פי הודאתו במגע עם סוכן זר, ובכתב האישום נאמרו דברים חמורים מאלה.

מעולם לא תמכתי בסתימת פיו חרף היותו גזען ואנטישמי. זה לא יעזור. עדיף שידבר ככל העולה על רוחו ולשונו, וישראל תתמודד על לב הציבור הערבי-ישראלי לשכנעו כי ראאד סלאח הוא פגע רע לשני העמים במדינה אחת או בשתיים.

אך השמחה לאיד לא היתה שלמה אילו דובר רק בראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית. היא מתפשטת ומתעצמת גם לעבר הח"כים חנין זועבי וד"ר אחמד טיבי וד"ר ג'מאל זחאלקה, וטלב א-סאנע שנאלץ לוותר על פגישה עם שר בריטי. הם מביעים מחאה על מעצרו של סלאח כמי שכפאם שד; כמי שיודעים כי ביום שבו ייהפך חלילה השייח' מאום אל-פחם לדובר המרכזי של ערביי ישראל, הם ייאלצו לברוח על נפשותיהם. להיחבא בבתים. לחזור ממכנסי הג'ינס לבורקה, משפת הים לרעלה, ולתרץ מדוע נהו ללמוד רפואה ורוקחות באוניברסיטה של היהודים.

הם יודעים היטב עד כמה סלאח מאיים על אורח חייהם, ובעצם היו רוצים להתייצב על גדות התמזה ולמחוא כפיים לשרה הבריטית תרזה מיי וללחוש לה כי אם יש בכוחה, שתחזיק את סלאח בצינוק זמן רב ככל האפשר, אולי עד שישוחרר גלעד שליט, וכמה חבל שנאלצו להתירו מכבליו כה מהר.

אך הם חייבים למחות ונאלצים להאשים בנימה אנטישמית את היהודים והציונים שגרמו למעצר. הם יודעים שאין זו אמת. אולי בלחישה במזנון הכנסת הם אפילו אומרים על השייח' "יחרב ביתו". להיות ח"כ ערבי בכנסת הישראלית פירושו לחיות בדיסוננס.

דן מרגלית : ישראל היום

. הפרדיגמה שעיצבה את מפת העולם במאות האחרונות ושהעמידה במרכז את עניינה של המדינה נסוגה בהדרגה מפני השקפה המייחסת חשיבות רבה יותר לרווחתו של הפרט?(תלוי את מי שואלים) מחד גיסא ולשלומה של האנושות בכללה – או אפילו הפלנטה

 

 

 

מאידך גיסא. מטבע הדברים, נקודת מבט כזו אינה חדורה יראת כבוד כלפי שיקולים של "אינטרס לאומי"; המדינה, בעיני רבים, כבר אינה הסמכות העליונה, מקור הזהות ומושא להזדהות.

כך הוכשרה הקרקע לשינוי גורף במעמדם ובדפוסי פעילותם של "השחקנים הלא־מדינתיים" (NSAs – Non-State Actors) בזירה העולמית. השחקנים הללו – שעמם נמנים תאגידים טרנס־לאומיים, גופי תקשורת בינלאומיים, תנועות דתיות, קבוצות גרילה, רשתות טרור ועוד ועוד ארגונים לא־ממשלתיים – הולכים ומכרסמים בכוחן ובמעמדן של מדינות הלאום, וזאת הודות ליכולתם לנצל לצורכיהם את פלטפורמות המידע המודרניות ואת פערי האמון בין אזרחים לממשלותיהם.

 

 

 

 אם בעבר אפשר היה לאמוד את כוחם בהתאם לכמות אמצעי הלחימה או הנכסים שהיו מצויים ברשותם, הרי כיום יש להעריך את עוצמתם של גורמים אלה גם על פי מידת הצלחתם לגייס לטובתם את דעת הקהל.

 

 

ואצלנו : עמדותיו של השמאל האנטי-ציוני ביחס ל"כיבוש" של 1967 ול"נכבה" של 1948, הביקורת שהוא מותח על צביונה הדכאני של המדינה היהודית ואסטרטגיות ההתנגדות שהוא נוקט – חושפות בפנינו השקפת עולם מרתקת אך מבהילה, המעודדת פסימיות תחת תקווה וניתוק במקום מעורבות. על אף קדרותה, השקפה זו מהלכת קסם על ישראלים משכילים וחדורי רגשי אשם, המוצאים בה שילוב מפתה של טהרנות מוסרית וחריפות אינטלקטואלית; אבל היא מסבירה גם את הייאוש שאליו נגררים ישראלים אלה – רובם "אזרחים טובים" – ואת קוצר ידם להציע תקווה של ממש לנוכח המציאות המטילה עליהם אימה. 

האימה הזו 

 

האימה  של האנטי ציונים  נצרבת  ונכתבת בכותרות ענק באדום מעל כול דפי העיתונים,כולל מאמרי מערכת מאת: "מלומדים" ופוליטיקאים בדימוס,יש גם את פרשני האימה שאפשר לראות בכול יום שישי בערוצים המסחריים, זה חלק מהבידור השבועי ובהתאם לשטיפת המוח וחלק מהמגמה (NSAs – Non-State Actors) 

חג שמח 

 

יש מה להסביר, ויש מה להראות בישראל. אבל אנחנו נלחמים בלי כדורים ובלי תחמושת. כל תקציב ההסברה של מדינת ישראל קטן יותר מתקציב הפרסום של'מילקי'

 

 

 

מדריך בסיסי לשמאלן מתחיל(לא ציוני) היה שותף בעצרות ובהפגנות נגד הכיבוש

  נגד הגדר בבלעין, נגד הבניה בשטחים,נגד המתנחלים,השתתף בהפגנות ובעימותים לאורך הגדר השתתף בפסטיבלים אנטי ישראלים ,תסרב לשרת בשטחים או לשרת בכלל,היה בעד זכות השיבה, ובעד מדינה אחת לכול אזרחיה.מי שינסה להשתיק אותך קרא לו פשיסט ואויב הדמוקרטיה

זה מתחיל להיראות כפשיזם שמאלני עם עלילות דם וכזבים והמצאות והקראת עדויות  של צד אחד, עמוסות בשקרים ובסילופים.תחת מסווה של חופש היצירה שמאל מטורף לגמרי, היצרתיות שלו מתחילה ונגמרת בישראל ,נושא מועדף "פשעי מלחמה"?

אייל סיוון יו"ר השופטים בפסטיבל דרום (במרכז התחילו לפקפק באמינותו)משתתף קבוע באפרטהייד נגד ישראל איש התומך בקמפיין BDS  שראשיו אינם מסתירים את כוונתם לחסל את ישראל.זה לא פסטיבל סרטים זו תעמולה אנטי ישראלית במימון ממשלתי

 

 

חופש הביטוי אוסר עלינו להשתיק אותם, אבל הגיע הזמן שישראל תפסיק לממן פסטיבלים מהסוג הזה כמשלם מיסים(לא הרבה) אני מוחה על המשך המימון של השמאל הרדיקלי בכול פעם במסווה אחר

פרופ'  אורי יוגב נשיא מכללת ספיר הגדיר את הסרט "אנטי ישראלי" והוא גאה שזה הסרט שיפתח את פסטיבל דרום,כדאי להבהיר לשטופי השנאה האלה "נמאס לי לממן את המשכורות שלכם"

 

למעורבות של גופים זרים בקולנוע הישראלי הייתה בדרך כלל השלכה פוליטית מובהקת. סרטים ישראליים רבים שהופקו בתמיכת קרנות אירופיות במהלך שנות השמונים והתשעים היו יצירות מחאה שעסקו בבעיה הפלסטינית מנקודת מבט שמאלית רדיקלית

.

 

 

 ישראלים רבים חשו ועודם חשים אי־נוחות לנוכח התמיכה הזאת; הם מאמינים – ולהתרשמות זו יש בסיס במציאות – שהיא מונחית על ידי סדר היום האידיאולוגי, האנטי־ציוני, של חוגי השמאל באירופה. הם חושדים גם שהצגת הישראלים כמדכאים וכפושעי מלחמה ממרקת את רגשי האשם של האירופים לנוכח השואה שהתרחשה על אדמתם.

 

 

 ואמנם, מרבית הסרטים הפוליטיים שהופקו בארץ במימון אירופי הציגו מציאות ישראלית קשה וכעורה של כיבוש, מיליטריזם והתלהמות לאומנית ופאשיסטית. בעולם שתיארו, הגיבור הוא בדרך כלל דמות רגישה, אמנותית, בבואה של יוצר הסרט, המתקשה לשאת את המתרחש סביבה

 

כזה גם הסרט התיעודי "עדות שבורה"  זכותם של יוצרי הסרט לבחור כול נושא גם אם הנושא שנוי במחלוקת עובדתית, והוא אכן לא מציג את שתי העמדות נהפוך הוא, זו כנראה הדרך לנסות לקלל את ישראל ולהציג אותה באור בעייתי, אני מקווה שהמימון לא ממשרד התרבות ,כי אם כן יש לשקול מחדש תמיכות וכ"ו