איש המרכז

מדינת ישראל

איש המרכז הוא פטריוט ישראלי מפוכח שאינו מתפשר בנושאי ביטחון. הוא ציוני נחוש אך לא מתגרה. הוא לא מתפשר על כבודו הלאומי, אך לא יושיב שגרירים זרים על כיסאות נמוכים, בסגנון תקרית סגן שר החוץ ושגריר תורכיה בישראל. הוא לא עוזב את המדינה, גם אם הדברים לא מסתדרים, וגאה בהישגיה.

פלסטינים

איש המרכז רוצה להיפרד מהפלסטינים. הוא תומך במתווה של שתי מדינות לשני עמים, אך לא משוכנע שהצד השני בשל לכך. הוא שונה מהימין האידיאולוגי ומהשמאל הרדיקלי, המובילים לדעתו לסוף הציונות באימוץ הרעיון של מדינה דו-לאומית.
הוא גם מסתייג ממדיניות נתניהו, המשלם להערכתו מס שפתיים לרעיון ההיפרדות ואינו יכול, או רוצה, להתמודד בפינוי היאחזויות קקיוניות בלתי חוקיות היוצרות מוקדי חיכוך עם הפלסטינים.

כלכלה

איש המרכז תומך בכלכלת שוק, אך לא בגרסתה הדורסנית. עם זאת, הוא אינו מחסידי הוועדים הגדולים כנושאי הדגל של הצדק החברתי. עבורו, צדק חברתי הוא בראש ובראשונה סיכוי הוגן לאדם עובד להרוויח שכר ראוי על השקעתו.
איש המרכז אינו חפץ בהפרטה בלתי מרוסנת של שירותים בסיסיים, אך אינו רוצה לחזור למצב שבו הפקידות והבירוקרטיה מסרבלות את חייו. איש המרכז רוצה לחיות ברמת חיים מערבית אך בחברה מתוקנת ומוסרית.

פריפריה

איש המרכז חפץ לקרב את הפריפריה למרכז. הוא מבין כי הריחוק התרבותי והכלכלי חברתי בישראל מסוכן למדינה ורואה בהפרדה "השבטית" איום על עתידו ועל עתיד ילדיו.

יהדות

איש המרכז היהודי אינו רק חילוני. פעמים רבות הוא מסורתי, וגם דתי לאומי, ואף חרדי, ברוח הדברים המתונים והאמיצים של הרב אמסלם. איש המרכז היהודי אוהב את עמו, גאה ביהדותו ומזדהה עם יהודי התפוצות, אך מתנגד לכפייה דתית, להדרת נשים, לביזוי זרים. הוא סולד מאלימות של חרדים קיצוניים ומנערי גבעות לאומנים משולחי רסן.

חרדים

איש המרכז מבין שהמדינה נכנסה לסחרור בעקבות הפטור שהעניקה לחרדים משירות צבאי ומהחובה להשתתף בשוק העבודה. הוא אינו מתנגד שהחרדים ישמרו על אורח חייהם, כל עוד אינם עושים זאת על חשבונו ולא מכרסמים באופייה הדמוקרטי-חופשי של המדינה. הוא רוצה שהחינוך החרדי יחויב בלימודי ליבה מודרניים, שייסעו להם להשתלב בכלכלה ובתרבות הישראלית הכללית. הוא מוכן להתחשב ב"שונות תרבותית", אך לא יסבול ערעור על חירויות האדם ופגיעה במוסדות המדינה והחוק. עם זאת, איש המרכז גם נרתע מאנשי שמאל פוסט ציוניים, המעמידים "זכויות אוניברסליות" מעל זכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה ומערערים על זכותה להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית.

שוויון

איש המרכז רוצה מדינה יהודית, שבה שוויון זכויות לאזרחים ערבים. הוא סולד מליבוי יצרים לאומני בנוסח ישראל ביתנו ומקריאות לאפליה גזענית כמו במכתב הרבנים, אבל הוא גם יודע שרבים בהנהגת הציבור הערבי תרמו להרעת היחסים בין ערבים ויהודים במדינה ולהקצנה. גם אזרח ערבי ישראלי זכאי להתגאות במורשתו התרבותית לאומית ואין הדבר פוגע במחויבות ובנאמנות האזרחית שלו.

משפט

איש המרכז נוטה להעריך שבשנים האחרונות המערכת המשפטית התערבה יתר על המידה בשאלות פוליטיות והתערבה בנושאים חברתיים רגישים יתר על המידה, אך גם מבין היטב שאסור שהמטוטלת המשפטית תזוז רחוק מדי בכיוון ההפוך,  כפי שמנסים לחולל אנשי הימין האידיאולוגי והדתי בקואליציה הנוכחית.

המערב

איש המרכז מבין שחייבים לשמור על התמיכה האמריקאית ואסור בשום אופן להביא לקרע עם אמריקה. הוא מבקר את האירופאים על חד צדדיותם ביחס לקונפליקט הישראלי-ערבי וחושד בכוונותיהם. הוא גם מבקר אותם על עיוורנם ביחס לאסלאם הקיצוני. עם זאת, הוא מסתייג מיצירת קרע עם מנהיגי אירופה, בנוסח הביטוי של שר החוץ ליברמן – "לא רלוונטיים".

הרוב הישראלי

איש המרכז נתפס על ידי רבים כדמות אמורפית, לעתים אפאתית. אבל הוא בעצם מרבית הציבור הישראלי, היודע באינסטינקטים בריאים מהו הגבול הדק המאיים על אורחות חייו. זהו ציבור המאופיין בגישה שקולה, מתונה ורציונלית לחיים בכלל ולפוליטיקה בפרט. הוא זה שזיהה בזמנו באריאל שרון את המנהיג המבטא בצורה האותנטית ביותר את מאווייו וחזונו הישראלי. שש שנים אחרי "המפץ הגדול", אולי הגיע הזמן שהרוב המתון, המפוצל היום בין מספר מפלגות יתאחד וישפיע יותר.