הזכות להיות יהיר וטיפש

הסערה הציבורית העזה שעורר "חוק החרם", שהתקבל בכנסת בחודש יולי האחרון, מלמדת אולי יותר מכול על עוצמת האיבה השוררת בין חלקיה השונים של החברה הישראלית. הפולמוס הציבורי הלגיטימי סביב החוק הידרדר עד מהרה להתכתשות חדורה טינה בין מחנות נצים, המתייחסים זה אל זה כאל אויב שיש להכניעו או לנתק עמו כל מגע. ואמנם, המרחב הציבורי, האמור לשמש מקום מפגש והתדיינות בחברה דמוקרטית-ליברלית מתוקנת, הופך שוב ושוב לשדה מערכה, שמעליו מרחפת כל העת סכנת מלחמת האחים. למרבה הצער, מדובר בפתולוגיה מוכרת, המאפיינת את העם היהודי מראשית דרכו. כל אימת שעלה בידי אומה זו לכונן קהילייה הנהנית מאוטונומיה במידה כזו או אחרת, היא נתקפת דחף עז – כמעט בלתי נשלט – לקרוע את עצמה לגזרים. הדחף הפלגני, שהמיט שרשרת של אסונות על היהודים, מאיים לגרור גם כעת את המדינה שכוננו אל התהום.
אסף שגיב: אתר תכלת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s