זכותנו לריבונות מלאה על כל ארץ ישראל המערבית שואבת את סמכותה מהחוק הבינלאומי ומהחלטת הקהילייה הבינלאומית.

איני יודע מה יאמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאומו בעצרת האו"ם, אך הוא ודאי יאמר זאת בווירטואוזיות. אילו היה מקשיב לעצתי, הייתי מציע לו לבסס את הנאום בעצרת האומות המאוחדות על תזכורת ברורה: זכותנו לריבונות מלאה על כל ארץ ישראל המערבית שואבת את סמכותה מהחוק הבינלאומי ומהחלטת הקהילייה הבינלאומית.

הקורא שאינו בקי בפרטים ההיסטוריים ישאל את עצמו בוודאי באיזו זכות מדובר.

להלן הסבר מתומצת:

בתום מלחמת העולם הראשונה ויתרה האימפריה העות'מאנית על ריבונותה במזרח התיכון, כולל על ארץ ישראל. ועידת המדינות שניצחו במלחמה התכנסה בסן רמו ב-1920 והחליטה להשית משטרי מנדט על הטריטוריות שעליהן ויתרה טורקיה.

חבר הלאומים, שהוקם כמה חודשים קודם לכן, הגיש לוועידה מסמך בשם "המנדט על פלשתינה", והוועידה אישרה אותו בשינויים קלים. חבר הלאומים אישר פה אחד את מסמך "המנדט על פלשתינה".

כל 51 המדינות החברות הצביעו בעד. בכך הפך המסמך לחלק מהחוק הבינלאומי, והוא תקף עד היום. בפסקה השלישית במבוא למסמך נכתב: "ניתנת בזאת הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה, ובזכותו לכינון מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו".

היתה זו הפעם הראשונה אחרי 2,000 שנים שבה הקהילייה הבינלאומית הכירה בזכות קיימת של העם היהודי לריבונות על ארצו כולה.

החלטה זו בתוקף משפטי גם היום, וכפי הנראה אין אפשרות לשנות אותה אלא אם נוותר על זכותנו זו. המסמך מגן על זכויות האזרח של כל מרכיבי האוכלוסייה, אך לא קיימת בו הכרה בזכות פוליטית כלשהי לערבים.

לא היו כאן שום שכחה או קיפוח. שמירה על מידתיות ראויה הושגה על ידי הענקת הכרה לזכויות פוליטיות מלאות לערבים בסוריה, בלבנון ובעיראק. ב-1946 הוקמה ירדן על חשבון 77 אחוזים מהשטח שהוקצה לנו ב-1920.

חבר הלאומים פורק בסוף מלחמת העולם השנייה ובמקומו הוקם האו"ם על בסיס אמנה שהיא מקור סמכות הארגון. בסעיף 80 לאמנה נאסר במפורש לשנות החלטות הנוגעות לאזורים שעליהם השית חבר הלאומים משטר של מנדט.

לכן ראוי להזכיר לבאי עצרת האו"ם ולמשתתפיה כי אין תוקף לכל החלטה של האו"ם, בעבר או בעתיד, הסותרת את זכותנו לריבונות בכל ארץ ישראל המערבית, כפי שהיא מובאת במסמך "המנדט על פלשתינה", שאותו אישר, כאמור, חבר הלאומים פה אחד.

בנאום שהקליט סבי, זאב ז'בוטינסקי, ב-1937 הוא סיכם את נושא השמירה על הזכות במילים אלה: "אל תיגע יד נוצרייה בזכותנו, אבל קודם כל יד עברית אל תיגע בזכותנו – שהיא נצח והיא שלמות, ואין עליה ויתור. ואין קפנדריא לציון, וציון היא כולה שלנו!" (קפנדריא משמעה "קיצור דרך" בארמית).

זאב זבוטינסקי: ישראל היום 19.9.2011