ד"ש מהמציאות: עשור ל-11 בספטמבר אמריקה של בוש הייתה השריף של העולם, אבל עם בחירתו של אובמה היא עברה לתפקיד מש"קית ת"ש. כצפוי, הגישה הזו נכשלה

קרוב לוודאי ששכחתם, אבל יומיים לפני נפילת התאומים, ב-9 בספטמבר 2001, אירע פיגוע התאבדות בנהריה. בערב, במהדורת מבט לחדשות, ראיין כתב את אחד הפצועים. קצין חיל אוויר צעיר. המילים שאמר סיכמו בדרך מצמררת את העומד לנחות על העולם כעבור 48 שעות. הכתב שאל איך נראה המחבל. הקצין ענה: "ערבי". תשובה קצרה. מאוד לא תקינה פוליטית. עם זאת, נכונה וכואבת עד כדי פגיעה ישירה בפנטגון.

ב-11 בספטמבר 1609 גילה הנרי האדסון את האי מנהטן. בתוך זמן קצר במונחים היסטוריים, פסיק ממש, האי הפך למרכז העולם. כעבור 392 שנה, באותו יום נורא, נעלם קו הרקיע המפורסם בעולם בקריאת הקרב המוסלמית "אללה אכבר". בנייני התאומים קורסים בשידור חי, מתפוגגים לעננת אבק רעילה. באג 2000 מתגלה לא כווירוס מחשבים, אלא כסעודי ממוצא תימני, עם בעיות בכליות ומגבת על הראש, ארבע נשים מוכות ואוסף קלטות פורנו.

קצת שכחנו, אבל שבוע קודם להפלת התאומים נערכה ועידת דרבן בדרום אפריקה. אבירי ההומניזם ממדינות ערב ומשתפי הפעולה הנאלחים בשמאל המערבי סימנו את ישראל והיהודים כגורם המרכזי לערעור היציבות בעולם. שעיר לעזאזל היסטורי.

המציאות טפחה על פניהם. האתוס האמריקאי נולד במערב הפרוע, גברים עם אקדח ותפיסת צדק של שחור ולבן. מסוסים זקנים עושים דבק ואת הנבלים מאכילים עופרת. או במילים של ג'ון וויין שליט"א: "חיה ותן לחיות, אבל אם תפריע לי  ,תקבל 45 מ"מ לראש

.
<!–<<>>

ביום טוב רואים את האופק

ארצות הברית יצאה למלחמת חורמה. הצדק נעשה, משטר הטליבאן מוגר, והשנה אף חוסל בשעה טובה בועל העזים מאפגניסטן. אמריקה של בוש הובילה מסע צלב וניקתה ככל יכולתה את ביב השופכין של העולם. סדאם חוסיין נתלה, עמו המיוסר נאנק עדיין תחת שאריות מלחמת דת מופרעת בין שיעים לסונים, אבל ביום טוב רואים את האופק. תשאלו את הכורדים.

בניגוד לשיפוט השטחי של הליברליזם המערבי, זה המתיימר לדבר בשיח זכויות אדם ומטעם הנאורות אך מתרפס בפני הנבזיים שבמשטרים, שמאל עיוור דוגמטי הרואה בג'ורג' וו. בוש מנהיג לא ראוי שהוביל מאבק היסטרי על סף פשיזם אימפריאלי, דומני שההיסטוריה תעניק לבוש מקום של כבוד כמנהיג בעל חזון ואומץ שהצליח למחוץ את הפנטזיה האיסלאמית הפונדמנטליסטית על כיבוש העולם וצדק, בהאמינו שגם לעמים הערביים מגיעה חירות ודמוקרטיה.

במאמר

שפורסם לפני שנים בכתב העת "תכלת" ניתח רוברט קגן את הקונפליקט המהותי בין אירופה לארצות הברית. אירופה החדשה והליברלית מביטה על ההיסטוריה בנינוחות פוסט-מודרנית. לדידה של אירופה, שיח דיפלומטי ודיאלוג הם הדרך לפתרון משברים והפחתת איומים. מאידך, ארצות הברית עד עידן אובמה תפסה את העולם כטריטוריה דרוויניסטית, יקום בו שולט הכלל ההובסיאני "אדם לאדם זאב", כשעל אמריקה מוטלת האחריות לעתיד האנושות מול אויבים נטולי מעצורים מוסריים. אם אמריקה היא השריף של העולם, אמר קגן, אירופה היא בעל המסבאה החושש לרווחיו.

בחירתו של אובמה סימלה שינוי של 180 מעלות. ארצות הברית השליכה את כוכב השריף ועברה לתפקיד משקית ת"ש. כצפוי, גישת אובמה כשלה. המציאות דורשת שריף. כבר אמרו חז"ל: "המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר לרחמנים

אראל סג"ל מעריב


תגובה אחת בנושא “ד"ש מהמציאות: עשור ל-11 בספטמבר אמריקה של בוש הייתה השריף של העולם, אבל עם בחירתו של אובמה היא עברה לתפקיד מש"קית ת"ש. כצפוי, הגישה הזו נכשלה

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s