עידן הסוציומטים 2

 

קשה להסביר למי שלא צפה בתוכנית, במה היא עוסקת, כי למעשה היא עוסקת בשום-כלום. באופן כללי מדובר בלהג משותף של ידועני מדף (מודה בהכנעה ששניים מהם כלל לא הכרתי), חצי רציני חצי ציני, על שאלות שברומו של עולם. לדוגמא: "מיהו המעפנה שלא שכב מעולם עם האקס שלו". למעשה מדובר בסימולציה של אינספור שיחות סרק דומות, המתרחשות יום יום בעיקר בקרב צעירים. זה יכול להיות בסאלון הבית, בפאב, בבית הקפה ואפילו בסלולרי. התוכן לא הפריע לי. לא חייבים תמיד להיות רציניים ומותר להתווכח לא רק אם ניטשה בכה. אבל הסגנון עיצבן אותי מאד, וזו לא הפעם הראשונה.

 

אם מישהו מניח שאני איזה סנוב מתנשא, או פלצן שלוקח את החיים ברצינות יתרה, הוא טועה. אדרבא, אני צבר ישיר ומחוספס ושונא להטיף. עם זאת, אני בהחלט מאמין שלכל דבר יש מקום וגבול ושהטלוויזיה מהווה מודל התנהגות רב עוצמה. לכן, נחרדתי כאשר אחד המרואיינים, "סטייליסט" מלוקק ומלונקק בשם גל אפל, התרווח בנוחיות והניח בנונשלנטיות את שתי רגליו על השולחן. לרגע חשבתי שאני הוזה. הזמרת מאיה בוסיקלה, אושיה תרבותית והגיגנית צמרת בפני עצמה, התפרקדה לצידו כחתלתולה, שתי רגליה על הספה הנאה, ואחריה החרה החזיק הפייטן כובש הלבבות משה פרץ.

 

המנהג הזה, לשים רגליים על ספה במקום ציבורי, שנעשה נפוץ בתוכניות ראיונות ובכלל, מגעיל אותי; אבל רגליים על השולחן באולפן?! זה באמת עוד לא ראיתי. עשה רושם שלא רק המנחה (שאגב, דיבר למצלמות תוך כדי לעיסה) ומרואייניו לא חשו שמשהו לא תקין. אדרבא המצלמה שזפה שוב ושוב את טלפיו של אפל, תוך שהיא רומזת על התפעלותו של הבמאי מהקעקועים הענקיים שעיטרו אותם.

 

כל סוציולוג מתחיל יודע אל נכון שהתרבות ניכרת בתוואי הלוואי הזעירים לכאורה. לכן, "ההיתר" שנתנה הטלוויזיה (עד כמה שאני זוכר, זה התחיל בראשית דרכו של ערוץ 2, בתוכניות הלייט-נייט של דנה מודן) להניח רגליים על הספה ו/או על השולחן באולפן משקף בעקיפין ובמישרין היתר רחב יותר לסוציומטיות ולוולגריות. הוא מסמן לצעירים שצופים בתוכניות הללו שעידן העידונים, הרגישות לסביבה והנימוסים תם.

 

היה משהו מאד סמלי בעובדה שבפסיאודו תחרות, שהתנהלה בין המשתתפים בתוכנית הזאת, זכתה עינב בובליל, אותה צעירה צעקנית שהפכה לידוענית נערצת בדיוק בשל הסוציומטיות הבלתי מוסתרת שלה.

 

אין ספק, אנחנו עמוק בעידן הסוציומטים. הם מנצחים בתוכניות הריאלטי, הם מנצחים בעסקים, הם כובשים את הפוליטיקה. הרגל הגסה שלהם עלתה לספה, עברה לשולחן והיא בדרך לפרצוף של כולנו. ויום אחד, כאשר יבינו כאן לאיזה דקדנס נפלנו, כשנשאל מי אשם, אולי ניזכר ברגלי הסטייליסט באולפן הטלוויזיה, שעיצב לנו בגדים ותכשיטים וגם את קוד ההתנהגות הסוציומטי.

 

מתוך האתר :אנשים ישראל

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s