ידיעות אחרונות" מקדם את המדינה (הפלשתינית)

 

1. השמאל הישראלי, בסיוע שופרותיו הרבים מדי בתקשורת, מנסה לשטוף את התודעה הציבורית עם איומי ספטמבר השחור המתקרב. 6 בספטמבר הוא 11 בספטמבר החדש. "מדינה פלשתינית מעבר לפינה" התפייטו ב"ידיעות אחרונות" ושיווקו סקר עמום ולפיו 48 אחוזים מהציבור הישראלי בעד הכרה במדינה פלשתינית. איזו מדינה פלשתינית? את זה משאירים ב"ידיעות" ליד הדמיון. לו היתה השאלה: האם אתה מוכן להכיר במדינה פלשתינית שתכלול בתוכה את ירושלים, שלא תהיה מפורזת, שתקשור בריתות עם איראן וחיזבאללה – כמה ישראלים היו מצביעים בעד הכרה כזאת? הרוב הישראלי היחיד לכך נמצא בתקשורת הישראלית ובקרב ערביי ישראל.

מופרכות הסקר מתחזקת על רקע העובדה שאינו מתחשב ברומן החדש בין הרשות הפלשתינית לחמאס. אל דאגה, בזמן הקרוב יישמעו יותר ויותר קולות להידברות עם חמאס. אפשר לקרוא זאת אצל בכירי העיתון שפעם היתה לו מדינה יהודית והיום יש לו מדינה פלשתינית לקדם. כדאי לאנשי "ידיעות" לקרוא את אמנת חמאס (זמינה באינטרנט לכל דורש) – מדובר במסמך שלא היה מבייש את "מיין קאמפף" של היטלר.

*   *   *

ועוד מיחזר "ידיעות" את שלושת המוסקטרים – שחק, יתום ופרי – לשווק לנו עוד יוזמת שלום הזויה שהפלשתינים אינם מעוניינים בה, אבל מה זה משנה אם אפשר לנגח באמצעותה את נתניהו? אגב, שימו לב שבגיליון יום השואה של "ידיעות" אין זכר לנתניהו בכותרות הראשיות של העיתון ולא בכותרות המשנה. המונח שהשתמשו בו הוא "ראשי המדינה". מה פתאום לקשר את נתניהו עם כותרת חיובית או ממלכתית; אחרי הכל, הוא לא אבו מאזן יקיר המערכת.

בכמה הזדמנויות טענתי שבאמצע שנות ה-80 התבצע פוטש ב"ידיעות" שהפך לעיתון שמאל. במסווה של עיתון "אמצע" שיווק "ידיעות" בשלושת העשורים האחרונים בעיקר את תעמולת השמאל. שלום עכשיו היה לארגון הבית של העיתון, והימין והמתנחלים – לאויביו. מי יגל עפר מעיניו של הרצל רוזנבלום שגדלתי עליו, שעיתונו פירסם בשבת את ההמנון הפלשתיני – "עם הנצח", כך מכנים הפלשתינים את עצמם בהמנון ו"ידיעות" קונה זאת, וגם את השבועה הפלשתינית למות "כלוחם מקריב (כלומר שאהיד), עד שתשוב ארצי, ארץ המאבק פלשתין" – כל הארץ, כולל תל אביב שבתוכה יושבת המערכת חסרת הבושה של "ידיעות".

*   *   *

2. מול התעמולה לקראת ספטמבר השחור, כדאי לחזור על הדברים הברורים לכל בר דעת שאינו "רדוּף שלום" (כהגדרתו המוצלחת של דן מרגלית): גם אם יוסי ביילין יהיה ראש הממשלה, ויוזמת ז'נבה או כל יוזמת שמאל, המותירה מדינה כלשהי ליהודים, תוצע לפלשתינים – הם לא יקבלו זאת וינסו להתחמק. ההיסטוריה הראתה זאת – מן היחס להצעת החלוקה ועד להצעות של ברק בקמפ דיוויד ולהצעות המפליגות של אולמרט. הפלשתינים אינם מעוניינים בשברי מדינה. הם רוצים ה-כ-ל כולל הכל. מבחינתם – ובעניין הזה אפשר להוסיף לחמאס גם את הרשות – אין ליהודים זכות כלשהי על הארץ הזאת, ולכן אי אפשר להתפשר עליה.

בעוד היהודים מתחננים לראות בסכסוך עניין טריטוריאלי שאפשר להתפשר עליו, מוכיחים הפלשתינים על פלגיהם ועדותיהם, פעם אחר פעם, שמבחינתם הסכסוך הוא קיומי. וכפי שאמר המזרחן הדגול ברנרד לואיס, "על קיום אין מה להתפשר". זאת המציאות העגומה שהשמאל מסרב להביט בעיניה. כדי כך סומאו עיניו עד שלחרפתו הפכה המדינה הפלשתינית לעילת הקיום האינטלקטואלית והפוליטית שלו.

3. כמו בשנה שעברה, גם השנה בחרה "ארץ נהדרת" לסיים במפגן התאבדות של מדינת היהודים. ההשוואה של ישראל למצדה מעידה על התהומות הפתולוגיים של בית הגידול הרעיוני של יוצרי התוכנית. לא המדינה הפלשתינית בחיבור חמאס מאיימים על ישראל, אלא ממשלת ישראל הנוכחית, שרוב מוחלט של אזרחי ישראל בחר בה. ערוץ 1, די למרוח את הזמן; אנחנו מחכים וכמהים לתוכנית סאטירה אלטרנטיבית. "לאטמה", אמרנו?

דרור אידר ישראל היום