עידן חוסר הוודאות

להגן על העקרונות

ישראל נכנסת לתקופה קשה מאוד בשנה הקרובה, כאשר היא נאלצת להגיב ללחצים אזוריים ובינלאומיים מנוגדים לחלוטין.

מצד אחד, ההתקוממויות המתרחשות ברחבי העולם הערבי מתחילות לגרום לדאגה עמוקה בקרב משקיפים במערב לגבי המציאות שתיווצר שם ב"יום שאחרי". כך למשל, ב-22 במארס הודה מזכיר ההגנה רוברט גייטס בראיון ב"וושינגטון פוסט": "אני חושב שעלינו להיות ערים לעובדה שהתוצאות לא ידועות מראש, לא הכרחי שהסוף יהיה טוב… אנחנו מגששים באפלה ואיש לא יודע מה יהיו התוצאות".

אם מיישמים את ההיגיון של גייטס ביחס לישראל, גם היא ניצבת בפני חוסר ודאות אסטרטגי מוחלט מבחינת העתיד של המזרח התיכון, מה שמצריך ממנה זהירות גדולה קודם שהיא מתחייבת לנסיגות כלשהן.

מצד שני, לא כולם ממליצים שישראל תמשיך בגישה זהירה למרות ההתרחשויות במזרח התיכון. אפילו ידידיה של ישראל מבקשים מישראל להאיץ את תהליך השלום באמצעות הצעת ויתורים חדשים.

בחודש האחרון לוחצות בריטניה, צרפת וגרמניה על האו"ם ועל האיחוד האירופי – שניהם חברים בקוורטט – לשרטט מתווה להסכם ישראלי-פלשתיני. זאת, מתוך תקווה שתמיכה בינלאומית בדרישות מפתח פלשתיניות תדרבן את אבו מאזן לשוב לשיחות עם ישראל. המסגרת המוצעת תונח על שולחן הקוורטט, ייתכן שכבר בפגישה הבאה, ב-15 באפריל.

שלוש המדינות האירופיות טוענות שעל הצדדים להגיע להסכם על גבולות, המבוסס על קווי 1967. העמדה הזאת מבקשת לקבוע מראש את תוצאות השיחות כמחיר שיש לשלם על מנת להביא את הפלשתינים לשולחן הדיונים. השבועון הבריטי ה"אקונומיסט" דיווח ב-17 במארס שלפי גורמים אירופיים רשמיים, הלחץ הגובר על ישראל נעשה בתיאום עם הבית הלבן.

כוחם של "האחים"

בעוד שקשה לקבוע בשלב זה לאן יובילו ההתקוממויות שמתרחשות בעולם הערבי, כמה מגמות כבר מתחילות להתברר.

ראשית, נראה שתנועת "האחים המוסלמים", שעברה תהליך של הקצנה לאחרונה, מצליחה במאמציה לצבור כוח במרחב. במצרים, בניגוד לפרופיל הנמוך שעליו שמרה סביב המאבק להפלת הנשיא מובארק, היא כעת הולכת ותופסת עמדה הנהגה.

הצעירים החילוניים במצרים, שנדמה היה כאילו הם מובילים את ההתקוממות בכיכר תחריר, הם בעלי השפעה פחותה כיום. פרשנים מנוסים מאמינים ש"האחים המוסלמים" הגיעו להבנות שקטות עם הצבא המצרי. וכך, החודש, כשראש הממשלה המצרי החדש, עיסאם שאראף, דיבר בכיכר תחריר, עמד לצידו חבר מרכזי בתנועת "האחים המוסלמים".

בירדן, ראש הממשלה מערוף אל-בח'ית, האשים בשידור בטלוויזיה הירדנית כי בידיו "ראיות חותכות" לכך ש"האחים המוסלמים" בארצו מעודדים מהומות נגד הממשלה בתיאום עם "האחים המוסלמים" במצרים ובסוריה.

חמאם סעיד, ראש האחים המוסלמים בירדן, לא הכחיש את ההאשמות של בח'ית לגבי הקשר שלו עם "האחים המוסלמים" בארצות אחרות ואפילו טען שזכותם של "האחים" בירדן להיוועד עם "אחיהם" בסוריה.

ה-CNN דיווח ב-25 במארס שמנהיגים גולים מ"האחים המוסלמים" בלוב עזבו את לונדון כדי לבקר בבנגאזי, במטרה להשיג תפקיד ל"אחים" בכל משטר שיקום אחרי קדאפי. מנהיג המרד הלובי הודה שכמה מהפלוגות הנלחמות בקדאפי מורכבות מאנשי ג'יהאד שנלחמו נגד כוחות ארה"ב בעיראק לצד אל-קאעידה.

אפילו אם "האחים המוסלמים" וקבוצות איסלאמיות אחרות לא יעלו לשלטון בשלב ראשוני זה, אין ספק שהן יהפכו לחלק מהקואליציות הפוליטיות העתידיות. במקביל לתהליך צבירת הכוח, תנועת "האחים המוסלמים" תגרור את שכנותיה של ישראל למערכת יחסים בעייתית יותר עם ישראל, אפילו עד לנקודה של תמיכה בפעילות צבאית נגדה בעתיד.

נכנסים לוואקום

שנית, הגל הנוכחי של המחאות מחליש את יכולת השליטה של המשטרים הערביים על אזורים נרחבים בכמה מהמדינות הערביות.

באזורים רבים הדבר יצר ואקום שאותו מיהרו למלא ארגוני טרור כמו אל-קאעידה. התהליך הזה בולט בתימן, אך כבר מסתמן בבירור גם במצרים, במיוחד בחצי האי סיני, שבו הבדואים הושפעו מאל-קאעידה וחמאס.

במהלך מלחמת עיראק ניסה פלג אל-קאעידה בעיראק לייסד עמדות קדמיות בעיר הירדנית אירביד. כוחות הביטחון הירדניים התמודדו עם האתגר, אך האם ישראל יכולה להיות בטוחה שזה יהיה המצב תמיד?

בעידן של חוסר ודאות גובר, ישראל חייבת להגיב בסופו של דבר רק למציאות בשטח. היא לא יכולה לנקוט את הצעדים חסרי האחריות כפי שמייעצים לה.

נסיגה ישראלית מלאה לקווי 1967 בגדה המערבית לא רק תחלק את ירושלים, אלא גם תשאיר את ישראל בלי בקעת הירדן שמשמשת כחיץ גיאוגרפי אסטרטגי המאפשר הגנה יעילה מפני איומים, החל מאמל"ח משוכלל שהופעל בעיראק ואפגניסטן וטרם הגיע לגדה המערבית, וכלה במעבר כוחות מאומנים שהשתתפו בשדות הקרב של הג'יהאד העולמי. המחסום הזה הוא חיוני.

איש אינו יודע כמה זמן יימשך הגל הנוכחי של חוסר יציבות אזורי ומה הוא טומן בחובו. הדעת נותנת שאנו נמצאים רק בראשיתו של התהליך שעוד יחולו בו שינויים רבים.

איש אינו יכול להבטיח שהמשטרים ממזרח לישראל עדיין יהיו שם בעוד שנתיים, חמש או עשר שנים. לא ניתן לשלול את האפשרות שקבוצות איסלאמיות קיצוניות לא יחליפו את המשטרים המכהנים כעת במדינות הגובלות עם ישראל.

לישראל יש היכולת להגן על עצמה מקשת רחבה של איומים שיכולים להתעורר בשנים הבאות. הפגיעות הגדולה שלה יכולה לנבוע ממציאות שבה היא תוותר על גבולות בני ההגנה כתוצאה מלחצים חיצוניים

פורסם : ב-ישראל היום 1.4.2011  מאת:דורי גולד

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s