פיתוח מיומניות פנאי ותחביב

 

באופן פרדוכסלי, הוורקוהליזם של היאפי אינו סותר את היותו בין השאר ייצור פנאי, שניחן במיומניות בילוי גבוהות. למעשה, יש שכינו את היאפים "מעמד הפנאי". אין זה משום שליאפי יש בהכרח יותר פנאי מלאחרים. להיפך, יש הגורסים שהיום חל היפוך תפקידים משעשע ועצוב כאחד: כשם שהשמנים נמנים דווקא על המעמד הנמוך ורזון הפך לסימן הכר למעמד גבוה (דיאטה זה עניין יקר), אנשי הצווארון הלבן ולא הכחול הפכו לעבדי העולם החדש. הפועלים מרוויחים אמנם פחות ממנהליהם ואינם נהנים מיוקרה חברתית גבוהה, אבל לפחות עבודתם היומית מסתיימת בשעה מוגדרת והם פנויים לבילויים ללא דאגות ומחויבות. אבל זו במידה מסוימת תפישה אנכרוניסטית. למעשה, כפי שתיארנו לעיל, הפנאי שזור לתוך העבודה. בעצם הנופש הפך ל"נופש פעיל" – ביטוי אוקסימורוני שמייצג את עולם הניגודים שבו חיי היאפי.

היאפי נמשך לפעילות תחביבית ומוצרי צריכה תחביבים (Gear – ציוד תחביבי) המכונים גם 'צעצועי מבוגרים'. למשל אהבה לאופנועי הרלי דוידסון, לרכיבה על אופני שטח, לטיפוס הרים או לאיסוף מכוניות. ה-Gear עבור היאפי אינו בפשטות ציוד פונקציונאלי שהכרחי לפעילות התחביב, אלא סיבה למסיבה ממש, תירוץ נוסף להתהדר בביגוד אופנתי או בגאדג'טים יוקרתיים. כך למשל, חובבי חופשות הסקי היוקרתיות ירכשו לעצמם את מיטב ציוד הגלישה, שאינו בפשטות מחמם ואיכותי אלא גם מונח היטב על הגוף החטוב.

פעילות פנאי מזן אחר כוללת מפגשי חברים בסופי שבוע. במסגרתם יעביר היאפי יממה או שתיים בחברת אנשים ממעמדו, לעתים אף יתוודע לאנשים חדשים. חופשות אלו נושאות גוון פטפטני משהו, והן עשויות לשלב ארוחות גורמה לאניני החך עם מפגשים בעלי פוטנציאל עסקי. רבעי הסוהו בניו יורק ולונדון (שנחשבים לבירות היאפים), שכונות הדאון-טאון במטרופולינים שונים במערב (קובנט-גרדנס' בלונדון, צ'לסי והוילאג' בניו יורק, מארה והרובע הלטיני בפריז ועוד), לצד פרברים יוקרתיים (למשלף הפרבר הניו-יורקי היוקרתי האמפטונס) הפכו למוקדי בילוי יאפיים ומזוהים עם התרבות היאפית. אמנים, עיתונאים, סטודנטים ומרצים, אנשי היי טק, בוהמניים וערב רב של תיירים סקרנים פוקדים את השכונות הללו במדי יום. השכונה והפרבר היאפיים מציעים בעצם שלל פעילויות טיפוסיות, שמקנים להם חזות אופיינית: מוזיאונים קטנים (לרוב של טכנולוגיה, אמנות מתקדמת ואתניות), מסעדות גורמה ולחילופין של אוכל אתני וביתי, פאבים, מועדוני ריקודים וג'אז, גלריות וחנויות מותגים. אנשי קולנוע, כדוגמת וודי אלן (איקון יאפי בפני עצמו), משתמשים במקומות הללו לעטר בו את סרטיהם, תוך שהם מדגישים את האווירה הסתווית-רומנטית-אינטלקטואלית-אמנותית שנקשרה בהם (בין השאר בשל הבתים העתיקים-המשופצים ואזורי התעשייה שעברו שינוי ייעוד, המאפיינים אותם).

פרופ' :עוז אלמוג

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s