שפיות הכרחית

מדינת ישראל נקלעה למלכוד מסוכן, אשר התבטא בהחלטה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית נגד ארגונים הפועלים להביא להעמדה לדין של ישראלים בחו"ל. מאמרו של רונן שובל ("שנת הדמוקרטיה", 10.1), מדגים זאת היטב. שובל מתאר את החלטה זו כניצחון הדמוקרטיה, שכן לדעתו היא משקפת – לראשונה בשיח בישראל – עמדה הרואה בפעילות ארגונים אלה סכנה למדינה וניסיון לעוות את דמותה. הוא סבור כי זו ראיית המציאות הנכונה, וכי היא הושתקה עד היום על ידי מקהלת קולות משומנים העושה שימוש לרעה בשיח זכויות האדם על מנת לפעול נגד ישראל.מנגד מוחים הארגונים ואנשי רוח על הסכנה שברדיפת ארגונים לזכויות אדם, שפעולתם חיונית לדמוקרטיה. לטעמם, החלטה זו היא רק נקודת שיא במסע נחוש ומתוזמר של גורמים מקרתיסטיים ופשיסטיים, שמטרתו להשתיק את מי שמעזים לבקר את המדינה ולהעמיד מראה מול פניה.שני הצדדים ממשיכים בכך את מסורות ראיית העולם בשחור ולבן ומלחמת בני האור בבני החושך. שובל אינו מתמודד עם העובדה שפעולת ארגונים לזכויות אדם אכן חיונית לדמוקרטיה, גם אם אלה מציגים ממצאים שאינם נוחים לציבור. הוא מתעלם מכך שלארגוני זכויות האדם בישראל מסורת מפוארת של מאבק נחוש ואמיץ על דמותה של המדינה. ארגוני זכויות האדם מצדם אינם מתמודדים עם הטענה כי חלק מהם, בחלק מפעולתם, נוקטים פעולות, משמיעים עמדות ומנהלים קמפיינים שאין להם דבר עם הגנה על זכויות האדם.אל לנו לתת לטעויות שני הצדדים לשבש את עקרונות היסוד של הדמוקרטיה. אלה כוללים לא רק התמודדות עם אתגרים מורכבים, אלא גם בחירה שקולה וזהירה של דרכים להכריע בסוגיות יסוד, כך שלא נהפוך את עצמנו לחברה שאכן אין בה ריבוי דעות ושיח אמיתי ואמיץ.ארגוני המגזר השלישי – כולם, משמאל ומימין – חייבים שקיפות. ארגונים העוסקים בנושאים פוליטיים חייבים שקיפות מיוחדת. המימון הניכר שהם מקבלים ממדינות זרות הוא נושא רגיש במיוחד. חובת השקיפות שלהם חלה הן לגבי המדינה והציבור, והן לגבי תורמיהם. שיח זכויות האדם הוא קריטי לשמירה על זכויות אדם, במיוחד במצבים של קונפליקט. אבל שיח זכויות האדם אכן נתון למניפולציה, בין אם תמימה ובין אם כזו שמונעת על ידי סדר יום פוליטי. לכן חובה מיוחדת היא על ארגוני הזכויות ועל תורמיהם להבחין היטב בין היבטי זכויות האדם לבין הפוליטיקה. ממש כפי שחובה להבחין בין דרישה לשקיפות לבין הוקעה גורפת ופעולה מתלהמת נגד ארגוני זכויות אדם.דווקא בגלל זה חיוני להקפיד על השאלות של איך דנים ומי מכריע. כדי שנוכל כולנו להיחלץ מן המלכוד, אסור באיסור חמור שגזרה אחת וממוקדת של הנושא המורכב תיבחן על ידי ועדת חקירה פרלמנטרית, שכוחה ביצרים פוליטיים ובהתלהמות.

זהו מתכון ליצירת תחושה של רדיפה חד צדדית, הנוטה להעצים את החלוקה לשחור ולבן ולסיסמאות שאין בהן התמודדות ממשית עם הבעיה. חשוב יותר לקיים דיון מושכל במסגרת הגופים מתאימים בשאלת הגבולות, כפי שאכן עשתה באחרונה המל"ג. חשוב גם לדון בדרכי התמודדות בצורה מושכלת, רחוק ככל האפשר מבימות השיח הפוליטי המתלהם.

 

  מאת:רות גביזון

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s