לאמץ את

חוק הפלישה להאג
ארה"ב עמדה בפני דילמה מסוג דומה. כמנהיגת העולם החופשי, הייתה ארה"ב שותפה למאמצים להקמת ביה"ד הבינלאומי בהאג. כשהבינה ארה"ב שהגוף הזה עלול לסטות לכיוונים מסוכנים, היא החליטה שהיא לא מפקירה את אנשיה, משרתי ציבור, דיפלומטים וחיילים, לחסדיו של הגוף החדש.

ארה"ב החליטה להתגונן. ולכן, עבר שם חוק חדש ב-2003: "החוק להגנת אנשי מערכות הביטחון" (American Service-Members' Protection Act). הקונגרס הבהיר שלא רק שאמריקנים לא יובלו לביה"ד הבינלאומי באג, אלא שחל איסור על כל סיוע לכל זרוע של הגוף הזה, או על פעילות של הגוף הזה, או זרוע מזרועותיו, בתחום השיפוט של ארה"ב. איסור מוחלט. וחמור מכך, החוק מתיר למדינה "לנקוט בכל האמצעים הנחוצים" כדי לחלץ את אנשיה מציפורי ביה"ד בהאג. הכינוי הפופולרי של החוק הזה, שמסביר אותו יותר מכל, הוא "חוק הפלישה להאג".

הביקורת על החוק כללה את הקביעה שמדובר בעוד פעולה משפטית מתוצרת ממשל בוש. לא מדויק. רוב הדמוקרטים הצביעו בעד החוק. אם היו אנשי "ישראל ביתנו" קצת יותר מתוחכמים, הם היו, פשוט, מעתיקים את החוק האמריקני, שזכה לתמיכת האגף הליברלי (כלומר שמאלי) בקונגרס.

עדיין לא מאוחר לאמץ את החוק האמריקני, ככתבו וכלשונו, עם התאמות זעירות לישראל. אפשר להניח שהפזמון "פשיזם, מקרתיזם", לא יעבור שום שינוי. אבל הדיון הציבורי יעבור שדרוג מסוים. הנה, בעניין הזה יש לנו הזדמנות להיות כמו המתוקנת שבאומות. כדאי לנצל אותה.

 בן דרור ימיני- מעריב