בשנת אלפיים ואחת עשרה 2011

ניגוח ישראל הוא עניין משפחתי עבור הפרופסורים יעקב ותמר כתריאל וילדיהם
 
  כתבת תחקיר עבור המוניטור 

מאת לי קפלן

17.1.08

 

 

 

הפראות בהתקפות של אקדמאים ישראליים מסוימים על ישראל תוך קידום המטרות של ההנהגה הטרוריסטית של אש"פ מתגלמת במיטבה בצוות פרופסורים ישראליים, בעל ואשתו, יעקב ותמר כתריאל. אפשר לכנות צמד זה "יוליוס ואתל רוזנברג הישראליים". הכתריאלים הפיקו את אותה תוצאה גם מילדיהם. צמד האקדמאים הישראלים האלה פועלים כשופר חשוב למען התעמולה נגד ישראל, לא רק בקמפוס של המכללה בישראל ובחו"ל אלא גם כדי לסייע לאירידנטים הפלשתינאים במערכת ההשמצות העולמית שלהם בכל מקום ובכל עת נגד המדינה היהודית.  יעקב כתריאל הוא פרופסור אמריטוס לכימיה בטכניון – המכון הטכנולוגי של ישראל, ורעייתו, תמר כתריאל, היא פרופסור במחלקה לתקשורת באוניברסיטת חיפה. ילדיהם – הבן, חגי כתריאל, היה מדריך למתמטיקה ללומדי פוסט-דוקטורט באוניברסיטה העברית ירושלים; והבת, אירית כתריאל, חוקרת אקדמאית, גרה עתה בגרמניה – מוכיחים כי התפוח אינו נופל רחוק מן העץ.  

 

יעקב כתריאל הוא לאמיתו של דבר אידיאולוג קומוניסטי סטאליניסט, דמות מרכזית במפלגה הקומוניסטית הישראלית הנשלטת בעיקרה על ידי חברים ערבים-ישראלים אירידנטים המתנגדים ליהודי ישראל. אם יש דבר הכרוך בהכפשת המדינה היהודית, כתריאל יעשה זאת תוך קטיפת התגמולים בגין פרישתו לגמלאות, המשולמים לו על ידי משלם המסים הישראלי ועל ידי תורמים לאוניברסיטאות הישראליות. רעייתו וילדיו אף הם בעלי ברית נאמנים בהרשעתה של ישראל בכל דרך אפשרית.

 

בין מאמציו העיקריים של כתריאל, בתמיכת כל בני משפחתו, נמנים ניסיונות להשוות בין ישראל למשטר האפרטהייד של דרום-אפריקה כדי לקדם את שלילת ישראל בעולם כולו תוך השוואה כוזבת עם המשטר הגזעני של דרום אפריקה בשנות ה- 1980. כך מצוטט יעקב כתריאל בתגובתו לאחד מאתרי האינטרנט השולל את ישראל:

 

" בשום אופן אין לפרש את יזמתכם כאנטי- ישראלית וודאי שלא אנטי- שמית. כשלעצמה, היא מאפשרת לאנשים כמוני – הרואים בישראל צודקת ודמוקרטית, המעניקה צדק, שוויון, שגשוג וביטחון לכל אזרחיה, מטרה שיש לשאוף אליה, מטרה שבה יש להם עניין אישי – להיות שותפים לדאגתכם."

 

באופן מוזר למדי, נראה כי אין ליעקב כתריאל כל התנגדות לחוקה של הרשות הפלשתינאית המשליטה את חוק השריעה במדינה הפלשתינאית, הוא גם אינו מגנה את ההנהגה הערבית הפלשתינאית העומדת על כך שיהודים אינם יכולים לחיות במדינה פלשתינאית ולו כאזרחים פלשתינאים. ציטטות כגון זו הנזכרת לעיל מיועדות לשלול את האנטישמיות האמיתית שמאחורי התנועה הלאומית הערבית והמערכה האסלאמית נגד היהודים בישראל והופכת על פניה את העובדה כי הערבי- הישראלי נהנה מרמת החיים הגבוהה ביותר ומחירויות דמוקרטיות המאפשרות לו להרצות על מצב הערבים בכל מקום אחר בעולם. הכרזות כאלה הן בלתי הוגנות בעליל; משפחת כתריאל כבר חיה בדמוקרטיה תוססת ופלורליסטית של ישראל כיום.

 

אם אדם נשפט על פי החברה שבה הוא נמצא [בבחינת "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה"], הרי שאין ליעקב כתריאל עכבות מוסריות בנוגע לאמת. מי שהיה טרוריסט של אש"פ, ואליד שואבאט (Shoebat) מתאר את חברו ועמיתו הטרוריסט מאזן קומסייה (Qumsiyeh), מייסד ומנהיג של " אל עאודה", הקואליציה לזכות השיבה הפלשתינאית, כחבר ב"חזית העממית לשחרור פלשתין" שהיא אגף קומוניסטי-נוצרי של אש"פ. קומסייה, באוניברסיטת דיוק, כינה את היהודים החיים בישראל "מגיפה" ואמר: "כולם חייבים ללכת".  לדברים אלה יש צלצול של תמיכה בטיהור אתני. למרות זאת, יעקב כתריאל כתב עצומה שאותה הוא הפיץ בקרב אקדמאים ישראלים ואחרים והופיע בגאווה באתר האינטרנט של קומסייה ממש לפני "סופת מדבר" ושם הוא האשים את ישראל בתכנון של טיהור אתני של האוכלוסייה הפלשתינאית עם פתיחת המלחמה. למותר לומר כי האוכלוסייה הערבית של ישראל גדלה בהתמדה מ- 110,000 ל- 1.2 מיליון נפש במשך ששים השנים האחרונות, ומגמה כמעט זהה משתקפת בשטחים השנויים במחלוקת בגדה המערבית ובעזה. כתיבתו של כתריאל ופעולותיו לקידום העצומה שלו מגלים חוסר הגינות בוטה האופיינית למפלגה הקומוניסטית הישראלית. הוא אף מקיים אתר אינטרנט משלו עבור המפלגה בחיפה.

 

וזה אינו הכל.

 

כאשר מדובר בכתיבה ו/או בחתימה על עצומות אנטי-ישראליות או בכרזות אנטי-ישראליות, התלהבותם של הכתריאלים אינה יודעת שובע. יעקב כתריאל מציע גם ליצור "פרס נובל לשלום   חלופי" ולהעניקו לטלי פחימה, ישראלית שנתפסה והורשעה בסיוע לחבר הערבי הפלשתינאי שלה לתכנן התקפות טרור. החבר שלה היה חבר בקבוצת הטרור המפורסמת "גדודי חללי אל-אקצה". יעקב כתריאל מסלף את פעולותיה של אישה זו כדי לתאר אותה כקורבן, בעוד שהיא עלולה הייתה להרוג ישראלים רבים. בהיותה בבית הסוהר, פחימה (שעתה היא חופשית) קיבלה משכורת מאש"פ, בדומה לעמיתיה הטרוריסטים המרצים תקופות מאסר. הסתה לטרור ולרצח אלים לטובת אויבי ישראל אינם מאפיינים שוחר שלום נלהב אלא אופייניים דווקא למהפכן קומוניסטי המאמין כי המטרה מקדשת את האמצעים.

 

יעקב כתריאל נהנה גם מנסיעות בעולם במסגרת מסעות ההצלפה בישראל שהוא עורך באוניברסיטאות אמריקאיות ובריטיות. בעת ובעונה אחת הוא מביע תמיכה ללא הסתייגות באירוע שקיים האו"ם בדרבן דרום אפריקה "נגד גזענות", אשר הפך לאירוע של ניגוח ישראל שנוהל על ידי המשתתפות הערביות באופן כה גרוע עד כי ארצות הברית נאלצה לפרוש ממנו. הכתריאלים תומכים בגלוי בתעמולה הטוענת כי "ציונות היא גזענות" אשר אפילו האו"ם נאלץ לבטלה.

 

בין שאר העצומות הקוראות לשלול ולנדות את ישראל בקהילייה הבינלאומית, חתמו יעקב כתריאל ומשפחתו על עצומה הקובעת:

 

"תמיכתך מדרבן עולה בקנה אחד עם השקפתנו כי המאבק לשחרור פלשתין ממשטר זה ולהשיב את הפליטים הפלשתינאים למולדתם הוא חלק מן המאבק העולמי לשים קץ לגזענות, לדיכוי הפוליטי והכלכלי ולחסל את הפרויקט הקולוניאליסטי במזרח התיכון. אנו קוראים לך להמשיך בסולידריות הנאמנה שלך עמנו, בשעה שאנו נאבקים למען חירותו וכבודו של כל אדם בפלשתין."

 

כך, לדברי הכתריאלים, ישראל היא "פרויקט  קולוניאליסטי" למרות העובדה שיהודים רבים חיו בישראל לפני 1948 ורכשו באופן חוקי את בתיהם, ואף שהמדינה הוקמה על ידי האו"ם. אם מתייחסים לכתריאלים ברצינות, יש לשאול מדוע יעקב כתריאל ומשפחתו עודם חיים כ"קולוניאליסטים" בישראל על חשבונו של משלם המסים הישראלי, במקום לעבור לרמאללה? יוצאת מכלל זה הבת, אירית, החיה בגרמניה ומגדפת את ישראל מחו"ל, תוך שהיא מכנסת עמיתים יהודים בעלי השראה קומוניסטית כדי למחות נגד המדינה היהודית.

 

למעשה, אפשר לכנות את יעקב כתריאל "מר עצומה אנטי-ישראלית" לאור הכתיבה ו/או החתימה הבלתי-נלאית של כל עצומה המגנה את ישראל על הניסיון להגן על עצמה ובשל תמיכתו הגלויה באנשים המציבים סכנת מוות לישראל. מלבד שבחיו לטלי פחימה, הוא משבח גם את מרדכי וענונו שגנב וניסה למכור את סודות הגרעין של ישראל בחו"ל. וענונו נחטף על ידי "המוסד" והחוזר לישראל שבה הוא חי בפיקוח קצין-מבחן. יעקב כתריאל התנגד גם לפלישת צה"ל למתחם של ערפאת לאחר הטבח בפסח 2001 שהוכיח בסופו של דבר כי ערפאת מנהיג ומממן התקפות טרור נגד ישראלים למרות "הסכמי השלום של אוסלו". יעקב כתריאל טען באתר האינטרנט שלו כי חמאס יחתום הסכם שלום עם ישראל אם הישראלים ייסוגו מן הגדה המערבית ומעזה. נשאלת השאלה אם האיש סובל מהזיות, שהרי נסיגת ישראל מכל רצועת עזה הביאה רק להפגזות יום- יומיות על שדרות ועל יישובי "עוטף עזה" בתוך שטח ישראל. יעקב כתריאל אף לחץ, בעצומה נוספת, לנקוט פעולה ישירה ולהעמיד את ראש ממשלת ישראל דאז, אריאל שרון למשפט בבית הדין הבינלאומי בהאג בגין פשעי מלחמה. הוא לא החיל את האשמותיו על איש מן ההנהגה הפלשתינאית הידועה במעורבותה ברצח ובדברי שבח לרצח בני עמו הישראלים של כתריאל, כגון מרואן ברגותי, יאסר ערפאת, אחמד יאסין או מחמוד עבאס.

 

כתריאל עסוק גם בפעולה עם תנועת הסולידריות הבינלאומית (ISM) בכפר בילעין בגדה המערבית, שם הוא סייע במהומות נגד גדר הביטחון. תנועת הסולידריות הבינלאומית היא ארגון בהנהגת אש"פ של קומוניסטים ואנרכיסטים בינלאומיים המחויב להשמדה מוחלטת של המדינה היהודית על ידי יצירת תקריות בינלאומיות המיועדות להטיל ספק בריבונותה של ישראל בשליטה על שטחיה. לגבי יעקב כתריאל כל השמצה של ישראל אינה מוגזמת. הוא אף חתם על עצומה נוספת הקובעת כי ישראל תכננה פשעים בנוסח הנאצי נגד האנושות בעת שחיילי ארה"ב פלשו לעיראק.

 

כדי שלא לפגר אחר בעלה שפרש לגמלאות, תמר כתריאל, מלבד חתימתה על אותן עצומות שכתב ו/ או חתם בעלה, פיתחה לעצמה סגנון משלה בניגוח ישראל. כפרופסור במחלקה לתקשורת וחינוך באוניברסיטת חיפה נראה כי היא מקדמת בקרב תלמידיה לתואר מסטר נושאים המשמיצים ומרשיעים שוב ושוב את מדינת היהודים כשקרנית וכמתמרנת את התקשורת בשקרים. אפשר לכנותה מאמנת של סגל הכתריאלים ופעילים אנטי- ישראליים עתידיים אחרים.

 

קריאה קפדנית מהירה של נושא עבודתם של הסטודנטים המשלימים תואר תחת פיקוחה, מגלה דפוס כמעט עקבי של הרשעת ישראל או תיוגה כישות בריונית בדומה למה שעושה בעלה החבר בהנהגת המפלגה הקומוניסטית. אחת מעבודות הגמר בפיקוחה נושאת את הכותרת: "הפחד האדום: בניית תדמיתה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית בעיתונות העברית" ועבודה אחרת אף מאשימה את העיתונות הישראלית ב "מיתולוגיזציה" של  גורל הנווט הישראלי רון ארד שנלקח בשבי לאחר שהופל בשמי לבנון (ארד הנחשב עתה למת,עלה לאחרונה לחדשות מאחר שהערבים משחקים משחק ציני בגופתו). לפרופסורים המנחים עבודות גמר של סטודנטים נודעת השפעה עצומה על האופן שבו אותם סטודנטים עוסקים בנושאים מסוימים. נראה כי תמר כתריאל עסוקה בסיוע לעיצוב הדור הבא של אקדמאים אנטי-ישראלים אשר ימשיכו את המסורת המשפחתית שלה.

 

תמר כתריאל השאילה את המוניטין האקדמי שלה לכנס חשוב לניגוח ישראל שהתקיים בירושלים עצמה תחת הכותרת: "דו-שיח תחת כיבוש". הדו- שיח היה כמובן מורכב מהתקפת ישראל והונחה, כרגיל, על ידי "פרופסורים" ערבים והפעם היה זה בלב בירתה של ישראל. תמר כתריאל הנחתה סמינר בשבחם של סרבני השירות הצבאי הישראלים, המהווים עשירית האחוז מכלל משרתי המילואים בצה"ל. בזמן הכנס הם כינו עצמם בשם חדש: "שוברי השתיקה", כדי לרמוז כאילו קיים ארגון חדש של משתמטים חדשים מן הצבא, אולם היה זה אותו "אומץ לסרב" של המשתמטים והעריקים הישראלים שאותו שיבחה תמר כתריאל והציגה כמופת בפני הקהל. 

 

נראה כי "מעשי אבות סימן לבנים". חגי כתריאל, מתמטיקאי הקשור אל האוניברסיטה העברית בירושלים ולשעבר מנחה בכימיה, כאביו, בטכניון, נעצר בעבר בגלל מעורבותו במהומות של תנועת הסולידריות הבינלאומית (ISM) בבילעין. חגי כתריאל פעיל בקבוצת תעיו"ש המעורבת מדי פעם בהפגנות אלימות נגד צה"ל בשיתוף פעולה עם התנועה לסולידריות בינלאומית (ISM). חגי כתריאל אף נפצע במהלך התפרעות כזו, לטענתו, היה זה בשעה שתלה כרזות התומכות בחיזבאללה ובחמאס במהלך מלחמת לבנון השניה. הוא תורם לארכיון המרקסיסטי באינטרנט ומכנה את ישראל מדינת אפרטהייד גזענית כפי שעושה אביו הסטאליניסט ונראה כי הוא פעיל גם בקנדה ובארה"ב באירועים אנטי ישראליים בינלאומיים במכללות. בהיותו בן 39 בלבד, יש לו אולי אנרגיה להוציא לפועל פיזית את מה שהוריו הגמלאים אינם יכולים עוד. אירית כתריאל, אחותו, היא חוקרת אקדמאית ישראלית המתגוררת בגרמניה, שם היא מסווגת את מקצועה כ"פעילה" – אולם רק נגד ישראל וארה"ב. היא מועסקת עתה במחילקה למדעי המחשב באוניברסיטת בראון ברוד איילנד.  ב-8 באוגוסט 2006 היא הייתה מעורבת בחתימה על עצומה מטעם "רשת בינלאומית לסולידריות יהודית" עוד חזית בהשראה קומוניסטית שהנה אנטי ארה"ב ואנטי- ישראלית במידה שווה וקוראת לפעולות תמיכה בחרם, נידוי ועיצומים נגד מדינת ישראל. העצומה של קבוצה טוענת כי "ממשלותינו חייבות לתת את הדין על תמיכתן הפוליטית והכלכלית במדינת ישראל ועל שותפותן לפשע עמה." ותומכת ב"פעולות לתמיכה בחרם, נידוי ועיצומים נגד מדינת ישראל." העצומה מרחיקה לכת וקוראת ל"פעולות נגד המונופול הציוני על הזהות והקולות היהודיים."  מאחר שבאלפיים השנים האחרונות קוראים יהודים "לשנה הבאה בירושלים" בכל החגים היהודיים, ברור למדי כי אירית כתריאל המירה את תחושת "היהדות" שלה בקריאת סיסמאות אנטי ציוניות בעקבות רוח הקומוניזם הבינלאומי ולפי מורשת אביה.

 

יש משפחות המפתחות זהות משלהן המגלמת את מסירותן למדינה, לשירות הציבור או לעניין מיוחד לטובת האנושות. במקרה של משפחת כתריאל אפשר לראות רק מסירות לתמיכה במטרות הקומוניזם הבינלאומי ובערבים המבקשים בגלוי את השמדת המדינה היהודית. מורשת כזו מתאימה יותר להיטלר, סטאלין, נאצר או ערפאת ולמנהיגים העריצים של העולם הערבי, ואינה מורשת שבה יכולים להתגאות אנשים הגיוניים, או עמיתיהם הישראלים של בני משפחת כתריאל.  

 

מתוך הסידרה: מחיקת זורנל .ציור מוטי סגרון

תגובה אחת בנושא “בשנת אלפיים ואחת עשרה 2011

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s