ג'קוזי לנפש

הרוחניות החדשה אינה המצאה ישראלית, אבל בדומה למוצרים חומריים ורוחניים אחרים שיובאו ארצה, גם היא "מגוירת" לטעם הישראלי. הגיור הזה החל למעשה כבר בחו"ל – בהוסטלים הרבים שבהם נפגשים תרמילאים ישראלים במזרח הרחוק, בדרום אמריקה ובאוסטרליה. בהדרגה החלה ההשפעה לטפטף ארצה, אם בצורת הפקת מסיבות טרנס בסגנון חופי גואה (הודו) וקופנגן (תאילנד), אם בצורת דוכני תכשיטים, ביגוד ומזון אתני ואם בצורת סדנאות וחוגי העשרה בסגנון האשרמים ההינדים ומקדשי הבודהיזם. רק טבעי היה שהרוחניות תגיע מתישהו גם למוסיקה הישראלית ותוליד כוכבים עם רסטות וטמבור, כדוגמת מוש בן ארי, עידן רייכל או להקת גאיה.

במובן זה, ובאופן די פרדוכסלי, הרוחניות החדשה היא בעצם תופעה כלכלית. תעשיית העידן החדש מספקת פרנסה טובה, בעיקר לצעירים, כי היא לא מצריכה משאבים רבים וידע מוקדם. פשוט צריך לדעת לייבא ולמכור בזמן את המוצר הנכון (בעיקר פיצ'יפקס זולים).

חלק לא מבוטל מיצרני וצרכני הרוחניות החדשה שייכים לשכבה בינלאומית שהשתחררה מעול ההישרדות ויכולה היום להתרכז בפיתוח תרבות פנאי (שכבה המכונה בסוציולוגיה "מעמד הפנאי"), באיכות החיים ('רווחה רוחנית') ובהארכת תוחלת החיים. "העידן החדש" הוא במובן זה מעין "ג'קוזי לנפש", ולחילופין "ויטמינים או תוספי מזון לנשמה".

מרתק להיווכח כיצד כל קבוצה וקבוצה מוסיפה למתכון הבסיסי של "השאנטי" תבלינים תרבותיים ממקורותיה שלה. בכך נוצרים גוונים שונים לתופעה הכללית. כך למשל, אנשי "הכיפות הסרוגות", שאימצו בעשור האחרון את מסורת התרמילאות החילונית, הוסיפו לנוסחה הכללית של הרוחניות החדשה את משנת הרב קוק, שירי הנשמה של הרב קרליבך, הווי ההתנחלויות ו"גולני שלי". כך הופיעו "נערי הגבעות" שהם סוג של היפים בדגם שנות השישים, עם תוספת של אוקטן דתי-לאומני, חסידי וקיבוצניקי (מהדגם הנכחד) גבוה. כתחליף או כתוספת לשיער הארוך ולצעיפים ההודיים, הגברים מגדלים פעיאלאך בסגנון חרדי, חובשים כיפות צמר אמנותיות ומציגים "רישול מוקפד" של ציציות מחוץ למכנס. הנשים חובשות בנדנות צבעוניות ולובשות מלבושי שכבות פרחוניים (כך נקראת האופנה הזאת).

אגב, אצל הכיפות הסרוגות, ובמידה מסוימת גם אצל החילונים, התרבות השאנטית היא גם סוג של הצהרה שנועדה לייצר זהות דורית מובחנת. צעירי כיפות-הצמר פיתחו אלטרנטיבה לדור הוריהם והורי הוריהם, שמצהירה "אנו שונים מכם". לפעמים האלטרנטיבה היא סוג של פונדמנטליזם – שגם הוא בעצם פונה לקמאי.

חסידי ברסלב סחפו רבים במתכון צבעוני המשלב בין חסידות ישנה לטרנס מודרני. כך הפך קבר הרבי מברסלב באומן שבאוקראינה למוקד ההילולות השנתיות (בראש השנה, חנוכה ושבועות) של "החרדים-השאנטים" – מעין וודסטוק או אשראם של חובשי כיפות מכל הסוגים והמינים.

רבנים ואמנים מיוצאי עדות המזרח חיברו את השאנטי לתרבות המיסטיקה של יהודי ארצות האסלאם והחזירו (או יותר נכון חידשו) עטרות מסורתיות ליושנן, בדרכים מגוונות. לעתים נעשה הדבר מתוך דחף פנימי אותנטי וחוש יצירתי נהדר ולעתים מתוך חמדנות, בורות ומניפולציה מסחרית, המנצלת חולשות אנוש.

מתוך: אנשים ישראל

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: