עדר עוגת ענבים עיין ערך עינב

פעם אחרי פעם מתנהגים אלה שקרויים "אנשי רוח" כעדר. פעם הם היו בצד של סטלין, היום בצד של רק"ח או מרצ. והם מתקשים להבין מדוע בזים להם
 "אין ציבור בזוי מזה", כתבה כאן שלשום עמיתתי, יעל פז-מלמד, בדאגתה הרבה לאנשי הרוח. איך עושים להם את זה? איך זה שלא מקבלים את דעתם? השאלות נכונות. השפעתם של אנשי הרוח בישראל מצויה ביחס הפוך לרעש הציבורי שהם מצליחים לעשות. ובכלל, הכוונות שלהם הרי נפלאות. הם אינם, ברובם, שונאי ישראל. הם אינם במחנה האנטי או פוסט-ציוני.
אז למה, באמת למה. אם היו אנשי הרוח ותומכיהם מתבוננים במראה, הם לא היו רואים אנשי רוח. הם היו רואים עדר. פשוט עדר. זה לא חשוב מה הסוגיה הציבורית שעל הפרק, התגובה תהיה אוטומטית. הבדואים מתעקשים על הפרק חוק קולקטיבית? עמוס עוז יהיה אתם. שוהים בלתי חוקיים מקימים משפחות כדי לזכות באשרת קבע? אנשי הרוח יטענו שהם חייבים להישאר. חרם אמנים על אריאל? הסופרים תומכים. זה לא חשוב על מה הסוגיה – העמדה היא תמיד אחת. ומה עם קצת מחשבה? מה עם קצת ספקות? לא בבית סופרינו. מדובר בעדר. לא באנשי רוח.

בן דרור ימיני- מעריב
אם הבדואים של שבט אל-עראקיב היו אכן קורבנות של הממסד האכזרי – מצעד ההזדהות של עמוס עוז היה במקום. אבל לא. לעוז לא אכפת שמדובר בחבורה של עבריינים אמידים, כפי שחשף עמיתי קלמן ליבסקינד, שלכל אחד מהם יש וילה רחבת מידות ביישוב אחר. לעוז לא אכפת שהמדינה פעלה לפי החלטות ביהמ"ש, כולל ביהמ"ש העליון. עוז פועל כמו אוטומט. השמאל האנטי-ציוני החליט משהו. עוז מתייצב. הוא בעד העבריינים. 
כך גם עם הילדים הזרים. ממתי יש זכות אוטומטית לכל שוהה בלתי חוקי להישאר עם משפחתו? המדינה בדקה את הנושא לעומק. ועדה ציבורית החליטה ש-800 מתוך 1,200 ילדים יישארו. החלטה סבירה והומנית. אולי אפילו מוטה בגין הלחץ הציבורי. זה לא יעזור. עוז וחבר מרעיו יוצאים שוב בריקוד קבוע – לפי החליל של רק"ח. הם בעד העבריינים. כך גם בעניין אריאל. העיר הוקמה כדין. לא על אדמות פרטיות. פוליטית, הקמתה היא איוולת גמורה. אבל השחקנים שהחליטו על חרם פרטי הם מפרי חוק. הם חתומים על חוזה. הם מקבלים משכורת על חשבון משלמי המסים. אבל הם מצפצפים. הם רוצים גם משכורת וגם להצטייר כנאורים. אל דאגה.

 העדר יתייצב לצד העבריינים.
אם מישהו גרם לזילות "אנשי הרוח", זה הם בעצמם. כל חמשת או או עשרת הסופרים הקנוניים של ישראל, או לפחות אלה שהתקשורת הופכת אותם לחשובים ביותר, משמיעים תמיד את אותה עמדה. אמור לי מה העמדה של רק"ח או מרצ, ואומר לך מה הם ידקלמו. זה לא אומר שאסור להקשיב להם. זה לא אומר שהם אינם צודקים לפעמים. בוודאי שכן. אבל קשה קצת להתייחס ברצינות לאוטומטים, שוויתרו על מהותם כאנשים חושבים.
היסטורית, אין שום יתרון לאנשי רוח רק משום שהם אנשי רוח. ראינו אותם מזדהים עם סטאלין, שמש העמים. ראינו אותם ניצבים לצד סדאם חוסיין. ראינו אותם בהערצתם לערפאת. ראינו אותם בספינות ההזדהות עם החמאס. הם אף פעם לא לומדים את הלקח. הם ממשיכים במצעד. חתן פרס נובל ג'וזה סאראמאגו, שהלך לעולמו, הפך את ישראל לנאצית; כלת פרס נובל מריאד מגוואייר היא סייענית של החמאס. הרשימה ארוכה. העמדה קבועה.

 אי שם בין אנטי-ציונות לאנטישמיות. לאנשי הרוח שלנו היו אינספור הזדמנויות להשיב לאנטישמים הללו. אבל זה לא קרה. לא ראינו את אנשי הרוח שלנו, מתייצבים מולם ומבהירים להם את איוולתם. הם תמיד שתקו, או הזדהו, כאשר נשמעו דברי הבלע והופצו עלילות נגד ישראל.
אז נא לא להתבכיין. מי שהחליט להפוך לכבשה בעדר, זוכה ליחס של עדר

7 תגובות בנושא “עדר עוגת ענבים עיין ערך עינב

  1. יוסף, אתה קובע ואומר לגביי דברים מבלי שתדע מי אני ומה השקפותי
    אתה מרשה לעצמך (בתגובה שלך) לצייר אותי כאיש שמטיף לשנאה
    אני מטיף לשנאה? ויש לך את החוצפה לדרוש ממני להשאיר את התגובה שלך
    אתה קורא את מה שאתה כותב?
    אני לא איש ימין ולא איש שמאל כי מושגים כאלה אינם קיימים,
    מה שכן קיים כאן בא"י זה אנשים שפויים, הרואים את המציאות ומחליטים באומץ לא להשתתף בתפיסת העולם השקרית המנותקת מהמציאות וההזויה
    תפיסת העולם של אנשים הקוראים (שלא בצדק)לעצמם שמאלנים
    והם שונאים אנשים שחושבים אחרת

    אהבתי

  2. אם אתה פלסטיני אתה לא חייב להפגין בעד הדברים שכתבתי
    תפגין איפה שזה משרת את האנטרס של העם שלך
    ואנחנו היהודים נדאג לאנטרס שלנו
    שלום על כולם

    אהבתי

  3. יוסף, אתה איש תם או לא מתמצא איפה היו האנשים האלה לאחר אישור תקציב אנטי חברתי כול שנה.
    איפה הם?
    איפה הצעדות,הנאומים בכיכרות, עניי ירוחם או שלומי פחות חשובים?
    הכול מריח צביעות וקהות חושים. כול הפגנת "האנושיות" המזויפת לא תורמת ומציירת את האנשים האלה יהיה שמם אשר יהיה באור מגוכח

    אהבתי

    1. כל אחד שם לב לדברים שנוגעים לו אישית או מעניינים אותו מסיבות אלו ואחרות. אף אחד לא דואג לכל עניי העולם, ולכל המדוכאים, ולכל המסכנים.
      השאלה היא האם אתה שולל את זכותי להגן (לדוגמא) על זכותם של ערבים שגרים כבר X דורות במזרח ירושלים – כי אני לא מודאג מ עניי ירוחם?
      האם זה שאני מפגין נגד גירוש ילדי עובדים זרים ולא מפגין נגד קיצוץ תקציב חינוך הופך אותי לצבוע?
      לדעתי לא. אני לפחות יוצא החוצה ומפגין נגד או בעד דברים שנוגעים לי ללב.

      ואתם – אני הימין והדיים שחושבים שארץ ישראל שייכת לכם ואתם קובעים מי הוא יהודי ומי הוא אוהב ישראל. בינתיים אתם אלו שמפיצים שינאה.
      אתם שונאים שמאלנים
      שונאים הומאים
      שונאים מפגינים בעד זכויו אזרח
      שונאים את כל אלו שגרים בחו"ל שמבקרים את פעולות ישראל (אלא אם הם תורמים כסף להתנחלויות כמובן)
      שונאים ערבים
      שונאים את מדינת תל אביב
      שונאים אשכנזים (אם מזרחיים)
      שונאים את עיתון הארץ
      חסידות אחת שונאת חסידות אחרת
      שונאים ביקורת

      אתם מפיצים שינאה.
      ולכן עדיף להיות תם.

      אהבתי

  4. יוסף. תפנים אתה ויפנימו אני מקווה אחרים גם
    אין ולא הי כאן בא"י שמאל.
    היתה ועודנה קיימת קבוצת אנשים נבדלת ואוהבת להתבדל גם במחיר תמיכה בדבר הזוי כזה או אחר,רצוי שיהיה אחר.
    ימין יש בשפע. קיצוני ומטורף על הגבעות, ובמגדלים בת"א, הממררים את חייהם של האזרחים הקטנים
    שמאל? אין.

    אהבתי

    1. זה לא חשוב אם תקרא לזה שמאל, סמאל, עגולי משקפיים, אוהבי ערבים, יפי נפש — הכוונה ברורה.
      לעיתים העקרונות של אנשים הם כל כך חזקים שעלולים להזיק להם.
      ולכן, כשרוצים לגרש ילדי פליטים – נעזור להם
      כשמפלים אנשים בגלל דתם, מוצאם או צבע עורם – נעזור להם
      כפי שאומר השיר
      .
      .
      .

      “שבאו לקחת את היהודים שתקתי, כי לא הייתי יהודי.

      שבאו לקחת את הצוענים שתקתי, כי לא הייתי צועני.

      כשבאו לקחת את הקומוניסטים שתקתי, כי לא הייתי קומוניסטי.

      כשבאו לקחת את ההומוסקסואלים שתקתי, כי לא הייתי הומוסקסואל.

      ואז כשבאו לקחת אותי – לא נשאר מי שיצעק בשבילי”

      אהבתי

  5. צודק. מדהים לראות איך אנשים שמאמינים במשהו כל פעם נזעקים לומר את דברם.
    כמו למשל צייר מסויים שכל פעם שעלה סוגייה כלשהי כמו למשל:
    בנושא ימין ושמאל: הוא יבחר בצד ימין של המפה
    בנושא יהודים דתיים ויהודים חילוניים: הוא יבחר בצד הדתי כצודק
    בנושא זכויות מיעטים לעומת זכויות הרוב (בתנאי שזה רוב יהודי): הוא יבחר בצד הרוב
    בנושא ערבי מול ישראלי: הוא יבחר בצד הישראלי

    זה פשוט מדהים איך אפשר לדעת מה תהיה דעת אדם לפי קריאת ספריו או מאמריו.

    בקיצור, על מה ההתלהמות?
    מהומה רבה על לא מאומה

    אהבתי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s