זה יעסיק פרופסורים עשרות שנים

מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, טוענת בתוקף, כי ארגון בצלם אינו נוקט כל עמדות פוליטיות הקשורות ליישוב הסכסוך הישראלי-פלשתיני. ואולם פרופ' ענת בילצקי, חברת הנהלה בכירה בארגון בצלם ולשעבר יו"ר הנהלת הארגון (2006-2001) שהינה כפי שניתן להתרשם הרוח החיה האידיאולוגית ובעלת ההשפעה בארגון בצלם, מספקת את המפתח המסביר את הקשר בין הפעילות התמימה בנושא זכויות האדם לבין ההיבט הפוליטי.

בראיון לעלון Precis היוצא לאור מטעם אוניברסיטת MIT (חורף 2007) התייחסה בילצקי בהרחבה ליעדיו של ארגון בצלם ובין היתר ציינה, כי פתיחת נציגות של הארגון בוושינגטון נועדה להשפיע על המערכת הפוליטית בארה"ב. "אני סבורה, כי זכויות אדם צריכות להיות והן אכן [סוגיות] פוליטיות, ואני חוזרת לחנה ארנדט [פילוסופית יהודיה גרמניה] שאמרה, כי בן אנוש אינו יכול להיות אנושי אם הוא אינו נמצא בקונטקסט פוליטי… אם תלך לגבעת הקפיטול אתה תראה את החוברות והדיווחים של בצלם על שולחנות העבודה של כל אחד. אם תשאל אותי אם הדבר יביא לשינוי פוליטי – אני סבורה שזו הדרך היחידה להגיע לאנשים מסוימים", אמרה בילצקי.

בהרצאה (22.10.07) באוניברסיטת MIT הציגה בילצקי בהרחבה את פעילות ארגון בצלם בתחום זכויות האדם והתמקדה בארבעה נושאים בהם מטפל הארגון: התנחלויות, "החומה", המצור על עזה ("בית כלא גדול" בלשונה) וההינתקות (ישראל עדיין ה"כובשת"). בהקשר זה אמרה בילצקי: "כל הנושאים עליהם לא דיברתי [הריגת פלשתינים, הפליטים הפלשתינים ועוד] וכל ארבעת הנושאים האלה הם פשוטם כמשמעם זכויות אדם, ואולם בשבילי זה פוליטיקה… העיסוק בהם מבחינתי משמעותו לעשות פוליטיקה ["doing politics"]… עיסוק בזכויות אדם משמעותו פוליטיקה, שכן כיצד בדרך אחרת אדם יכול לעשות פוליטיקה או כיצד בדרך אחרת יכול אדם לפעול [לקדם את רעיונותיו]… שלום צודק אינו יכול בצורה כלשהי להתעלם מהפרות זכויות אדם… מה שאני אומרת הוא שהשיח הפוליטי שלנו צריך להיות שיח על זכויות אדם ופעילות [בתחום של] זכויות האדם צריכה לראות את עצמה לא רק כמעטפת אלא כמהות האמיתית של הפוליטיקה".

היעד – 'מדינה אחת' רב-לאומית שתחליף את ישראל

לפרופ' בילצקי תפיסה ברורה באשר ליעד אליו יש לחתור במסגרת הפעילות בתחום זכויות האדם, והוא: "מותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית" והקמה תחתיה של מדינה אחרת, שתהיה "מדינה אחת" רב-לאומית, אשר שטחה הגיאוגראפי יכלול את שטח ישראל דהיום, הגדה המערבית ורצועת עזה. למדינה חדשה זו יחזרו, על-פי תפיסתה של בילצקי מיליוני הפליטים הפלשתינים וצאצאיהם.

בראיון למגזין Challenge גיליון 92 (יולי-אוגוסט 2005) בתקופה שבה כיהנה כיו"ר ארגון בצלם העידה בילצקי על עצמה שהיא אינה ציונית וציינה שהיא רואה את עצמה "הן כשמאלנית – קומוניסטית ומרקסיסטית – והן כהומניסטית". היא התייחסה בהרחבה בראיון זה לעמדתה בנושא "המדינה האחת", ולהלן יובאו קטעים נבחרים מדבריה:

בילצקי – "כבר ב-1972 אני הייתי בעד פתרון של מדינה אחת… הסתבר, כי פתרון שתי המדינות אינו יכול להצליח. הוא אינו ישים מכיוון שמהצד השני של הקו הירוק יש יותר מ-440,000 מתנחלים יהודים ומכיוון שבצד הזה 20% מהאוכלוסיה הם פלשתינים. לכן אינני רואה סיכוי ולו הקלוש ביותר לשתי מדינות… השיח על מדינה אחת אינו תיאורטי.

שאלה – ומשמעות הדברים ביטולה של המדינה היהודית הדמוקרטית

בילצקי – הביטוי מדינה יהודית דמוקרטית הינו אוקסימורון.

שאלה – מדוע?

בילצקי – כיוון שמדינה דמוקרטית אינה יכולה להיות אתנית או דתית, ערכים דמוקרטיים אינם מאפשרים העדפה של קבוצה אחת. נקודה. אין דרך אחרת לעקוף זאת. מדינה היא בבסיסה מנגנון לשלטון. מדינה אינה תרבות. מדינה אינה חברה או קהילה מסוימת – זה מנגנון ממשל. מנגנון שלטוני אסור לו להעדיף קבוצה מסוימת – זה בלתי מתקבל. מדינה יהודית אכן מעדיפה קבוצה אחת ספציפית. מדינה דמוקרטית לא. ולכן זו סתירה פנימית לדבר על מדינה יהודית דמוקרטית. זה נראה לי כל כך בסיסי, שאינני מבינה מדוע אנשים מוצאים זאת בלתי ניתן להבנה.

במאמר (מאי 2008) שהתפרסם בחסות אוניברסיטת MIT התייחסה בילצקי לרעיון "המדינה האחת" ורמזה על תמיכתו בו. במאמר, שכותרתו "תהליך השלום הפלשתיני-ישראלי – הרבה מהומה על לא מאומה", ניתחה בילצקי את כישלון התהליך המדיני והסדרי הביניים בין ישראל לפלשתינים והציבה את השאלה הבאה: "מה ישנה את הריקוד [התהליך המדיני] ויהפוך אותו לתהליך פרוגרסיבי, תהליך שיוביל לשלום?". בילצקי הציגה תשובה לשאלה זו:

"התגובות להצעות האלה [מדינה פדראלית של יהודים ופלשתינית ו"מדינה אחת"] היוצאות מן הקופסא הן כצפוי שליליות ובד"כ מערבות את ההערכה הריאליסטית שהישראלים לא יקבלו לעולם את מותה של המדינה היהודית, שהיא טאבו אמיתי. הערכות שקולות יותר טוענות שהדיון עצמו – על מדינה אחת או שתי מדינות – הינו הסחה מהמשברים הדחופים של הכיבוש המתמשך".

ואולם אם עבר זמנו של הפתרון הקונבנציונאלי בדבר שתי מדינות – בין אם בגלל העובדות הקיימות בשטח או בגלל חוסר היתכנותו האינהרנטית – קיים צורך חיוני לחשיבה יצירתית שתוביל לקבלת החלטות אמיצה ובלתי קונבנציונאלית, להחלטות מדיניות וללא ספק ללחץ בינלאומי. רעיונות כאלה עשויים אז לשמש זרזים לתהליך שלום שלו כוונות טובות".

ממאמר זה, ניתן ללמוד, פעם נוספת, על תפיסת עולמה של פרופ' בילצקי הסבורה, כי פתרון של שתי מדינות לסכסוך הישראלי – פלשתיני אינו אפשרי, היינו – הדרך היחידה ליישוב הסכסוך מצויה ב"מדינה אחת".

התנגדות נחרצת להקמת מדינה פלשתינית על חלק משטח פלשתין

בהרצאה (22.10.07) באוניברסיטת MIT אמרה בילצקי בצורה מפורשת שהיא ופרופ' ג'ף הלפר, יו"ר הועד הישראלי נגד הריסת בתים, "תומכים במדינה אחת". לא רק זו אף זו. תרחיש הבלהות מבחינתה של פרופ' בילצקי הינו הסכמה אפשרית של יו"ר הרשות הפלשתינית על הקמת מדינה פלשתינית בשטחי הגדה המערבית. היא מתנגדת לכך בכל תוקף ורואה במדינה פלשתינית עצמאית רק בחלק משטח פלשתין, ולא בכל שטח פלשתין ההיסטורית, את המשך קיומו של משטר האפרטהייד. להלן ציטוטים נבחרים מדבריה של בילצקי בעניין זה:

"כיום [פתרון של שתי מדינות] אינו אפשרי מבחינה מעשית. אם תיסע בשטח אתה תיווכח שאין דרך פיזית לפתרון של שתי מדינות. יש פתרון של בנטוסטאן [מדינת חסות כפי שהתקיימה בדרום אפריקה], אך לא פתרון של שתי מדינות… ולא רק בגדה המערבית, בישראל יש מיליון פלשתינים אשר מקדשים כיום את הזהות הפלשתינית שלהם, ועתה זה יותר מודגש מאשר היה בעבר. זה התחיל באינתיפאדה הראשונה… אני חוששת שזה [מדינה פלשתינית בחלק משטח פלשתין] יהיה אפרטהייד בצורתו החזקה ביותר".

"ואולם, אני חושבת ש[מחמוד] עבאס [אבו מאזן] ופלשתינים רבים כל-כך עייפים וכל כך שבורים עד כדי כך שהם עלולים לחתום על משהו שייקרא מדינה פלשתינית. העולם ינופף את דגלי ה'הידד' ויאמר שיש לנו שתי מדינות. אז אנו נצטרך לנסות לשכנע את העולם שזה לא פתרון צודק. זה יהיה מאוד קשה אם הפלשתינים, חלק מהפלשתינים, אכן יקבלו זאת [מדינה פלשתינית על חלק מפלשתין], ותהיה תסבוכת [נוספת] אם יקבלו זאת בגדה המערבית ואולי ללא עזה".

"כאשר מתבוננים על העניין מבחינה פוליטית העניינים מסובכים מאוד. זו תהיה המשימה שלנו לומר להם זה אפרטהייד. זה הולך להיות מאבק הרבה יותר קשה אם העולם יאמר שהם קיבלו את הפתרון של שתי מדינות".

הנה-כי-כן, פרופ' בילצקי לא שהיא סבורה שפתרון של שתי מדינה אינו ישים, אלא שהיא רואה לעצמה חובה להיאבק בנחרצות נגד יישומו של הסדר מדיני בין ישראל לרשות הפלשתינית על שתי מדינות החיות זו לצד זו בשטח ארץ ישראל-פלשתין. היא מאמצת גישה פטרונית ביחס לפלשתינים וטוענת למעשה, שאין להנהגה הפלשתינית כל סמכות לוותר על חלק משטח פלשתין עבור ישראל כמדינה יהודית או כמדינה לכל תושביה. לדידה, הפתרון היחיד מצוי בהקמתה של "מדינה אחת", שתבטל את מדינת ישראל ותקים תחתיה מדינה אחרת רב-לאומית בגבולות ישראל דהיום, הגדה המערבית ורצועת עזה.

פרופ' בילצקי מודה בגלוי בגישתה הפטרונית, כמובא להלן קטע אחר של הראיון:

בילצקי – "היום אני סבורה, שאוסלו היה שלב חדש של כיבוש תחת שם אחר. כחברה בהנהלת בצלם אני זוכרת כמה הייתי מזועזעת כבר בתחילה ב-1996 כאשר שאלת הסגר הייתה אקוטית. לפתע הבנתי שהמצב של הפלשתינים נעשה גרוע יותר מאז אוסלו…".

שאלה – יש שיאמרו, כי הבעיה של אוסלו ממשיכה גם כיום כאשר אבו מאזן מעוניין לפעול כשוטר של ישראל במהלך ההינתקות מבלי לקבל דבר בתמורה.

בילצקי – "כל-כך עצוב. עלינו לגלות גישה פטרונית ולומר לו שאין לו זכות להסכים לכך…".

התנגדות נחרצת לכל נכונות פלשתיניות לוותר על זכות השיבה

הגישה הפטרונית כלפי הפלשתינים של פרופ' בילצקי באה לידי ביטוי גם בהתנגדותה הנחרצת לכל אמירה של אישיות פלשתינית בדבר נכונות אפשרית לוויתור פלשתיני על זכות השיבה במסגרת של הסדר מדיני עם ישראל. וכך מספרת בילצקי בראיון למגזיןChallenge:

"בעבר נטלתי חלק בדיון עם סארי נוסייבה [נשיא אוניברסיטת אל-קודס]. הוא אמר, שהוא מוכן לוותר על זכות השיבה למען החירות, והוא שאל מי אני שאומר לו שהוא לא יכול לעשות כן. בסופו של דבר, הוא אמר, זכות השיבה היא שלו, ולכן זו זכותו לוותר עליה למען חירות. הייתי נבוכה כאשר הוא אמר זאת, אך ישנתי על כך, וביום למחרת אמרתי לו שהוא תמים אם הוא חושב שויתור על זכות השיבה יביא לו חירות. אך חשוב מכך, אמרתי לו שאני נאבקת למען זכות השיבה לא למענו, אלא למען החברה שלי כדי שהיא תהיה חברה צודקת. על-מנת להביא את עצמנו ל[מעמד] של לא כובשים עלינו להכיר בזכויות של הפלשתינים".

בילצקי חזרה על סיפור זה, הממחיש היטב את גישתה בנוגע לזכות השיבה, גם בהרצאה באוניברסיטת MIT:

"היה לי ויכוח עם סארי נוסייבה. סארי נוסייבה הוא אחד המנהיגים הפלשתינים המובילים, שאמר שהפלשתינים צריכים לוותר על זכות השיבה שלהם, על זכויות הפליט שלהם, ואני [לעומתו] דבקתי בזכות השיבה. מישהו עשה צחוק ממני ואמר שאני יותר פלשתינית ממנו… וסארי אמר לי שאם אנו רוצים לוותר על זכות השיבה מי את שתנהגי כלפינו בפטרוניות ותאמרי לנו לא לוותר על הזכויות שלנו. אמרתי לו שהם [הפלשתינים] יכולים לעשות מה שהם רוצים עם הזכויות שלהם. אני מדברת כישראלית,

ואני אומרת שהחברה שלנו לא תהיה צודקת עד אשר אנו נתמודד עם האחריות שלנו [לבעיית הפליטים]… איננו אנטי ישראלים, אנו ישראלים שרוצים שהחברה שלנו תהיה חברה צודקת".

תמיכה נחרצת במימוש זכות השיבה הפלשתינית לשטח ישראל

פרופ' ענת בילצקי, בעת שכיהנה כיו"ר הנהלת ארגון בצלם, חתמה בנובמבר 2003 על הצהרה שכותרתה "500 יהודים מישראל ומרחבי העולם מצהירים על תמיכתם בזכות השיבה הפלשתינית". היא הייתה אחת החותמות על "מסמך אולגה" (12.7.04) המביע תמיכה מפורשת בזכות השיבה של הפלשתינים ורואה בנוסחה של מדינה אחת דרך מועדפת ליישוב הסכסוך. ב"מסמך אולגה" נאמר בין היתר כדלהלן:

"מדינת ישראל… בונה עכשיו את הגטו הגדול ביותר בכל תולדות היהודים; מדינת ישראל הייתה אמורה להיות מדינה דמוקרטית – היא כוננה מבנה קולוניאלי המשלב יסודות מובהקים של אפרטהייד עם שרירות לב של כיבוש צבאי אכזרי… נוכח פני המחנה הישראלי… המבועתים מפני שדי הדמוגרפיה… חיוני להציב חלופה רעיונית שעיקריה הם: חיים בצוותא של עמי הארץ, המבוססים על הכרה הדדית, על שותפות שוויונית ועל עשייה של צדק היסטורי".

"… אנו מאוחדים בהכרה, כי הארץ שייכת לכל בניה ובנותיה – אזרחים ותושבים, נוכחים ונפקדים – ללא הבדל אישי וקיבוצי; אזרחי ולאומי; דתי, תרבותי, ומיגדרי. הנה כך, אנו תובעים את ביטולם לאלתר של כל החוקים, התקנות והנוהגים המפלים בין האזרחים היהודים והערבים בישראל, ואת פירוקם של כל המוסדות, הארגונים והרשויות המבוססים על החוקים, התקנות והנוהגים האלה.

"אנו מאוחדים באמונה, כי שלום ופיוס מותנים בהכרה של ישראל באחריותה לעוולות שנגרמו לבני העם הפלשתיני ובנכונות לתיקונן. הכרה בזכות השיבה נגזרת מעקרונותינו. תיקון העוול המתמשך שנגרם לפליטים הפלשתינים, דור אחרי דור, הוא תנאי הכרחי הן לפיוס עם העם הפלשתיני והן לתיקון נפשותינו שלנו – יהודי ישראל".

שיבת מיליוני הפליטים "תעשיר את החיים והתרבות" בישראל

במאמר בעיתון מעריב (6.9.04) הבהירו ענת בילצקי ומיכאל ורשבסקי, מיוזמי "מסמך אולגה", את עמדתם על-רקע מאמר ביקורתי נגדם של בן-דרור ימיני, וכך הם כותבים ומשיבים לו:

"חותמי "מסמך אולגה" תומכים בזכות השיבה, מוסיף ימיני וטוען. אמת לאמיתה. ראשית, כי זכות השיבה של פליטים לביתם-מולדתם היא זכות יסוד, שכל עוד לא נכיר בה, פירושו של דבר שלא נכיר באנושיותם של אלה שגרמנו לפליטותם. שנית, לא זו בלבד שאין אנו רואים בחזרתם של פליטים, אם כך ירצו, איום, אלא העשרה של חיינו ותרבותנו. שלישית – וזוהי הקביעה העיקרית ביוזמתנו – רק הכרה ישראלית בזכות השיבה, דהיינו לקיחת אחריות על העוול שגרמנו לבני הארץ עת הוקמה מדינת ישראל, תוכל לרפא אותנו-עצמנו מרדיפת שדי העבר ומהדיסוננס שבינינו לבין המציאות שבה אנו חיים ופועלים".

ציור: מוטי סגרון

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גולדבלט משה  On 21 בנובמבר 2010 at 11:00

    מסכים איתך שהיסוד לסכסוך אינו ההתנחלויות והמימד הדתי חזק מאד. זו הסיבה שאיני מאמין בהסדר קבע לעת הזאת. עדיין זה לא אומר שהיינו צריכים להתפרס ביהודה ושומרון בצורה כל כך חסרת הגיון במקום לרכז מאמץ התיישבטותי בגושים כמו גוש עציון הבקעה ומעלה אדומים ולא להיכנס לריכוזי אוכלוסיה פלשתינאית.

    בעבר סברתי שתוכנית אלון היא בסיס להסדר מעשי-לא פורמאלי. כיום המציאות תכתיב הסדר מעשי מורכב יותר ובעייתי הרבה יותר. נידרש להרבה פתרונות יצירתיים. חלוקה סכמטית לשתי מדינות בלי מעשית כמו המדינה הדו לאומית מתוצרת הימין שלנו או הצד הפלשתינאי.

    אהבתי

  • מוטי סגרון  On 21 בנובמבר 2010 at 6:23

    אין ספק שהישובים מעבר לקו הירוק מהווים מכשול להסדר,יש לזכור שהישובים מעבר לקו הירוק, האחריות (בגינם) מוטלת על כול ממשלות ישראל, אבל אין בנמצא אדם היכול להצביע על פיתרון ללא השארת הישובים הגדולים בשליטת ישראל, וחלק בשליטה פליסטינאית. אבל דברי הבכירים ברשות מבהירים באופן די ברור "מדינה פלסטינית נקיה מיהודים" סירובם להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית מעיד על כוונתם להחזיר לתחומי ישראל 3 מליון פליטים,גם מצב זה מונע וימנע בעתיד סיכוי להסדר.
    הבעיה אינה רק מתנחלים או מתיישבים
    הסכסוך הפך בשנים האחרונות לסכסוך דתי
    מוסלמים ברחבי העולם אינם מאפשרים לאבו מאזן להתפשר בנושא ירושלים, או הפליטים, בעיניהם ירושלים שייכת לכול המוסלמים ואין "לרשות" שום אישור להתפשר
    זה לא מו"מ כשצד אחד מוותר על הכול תמורת כלום

    אהבתי

  • גולדבלט משה  On 21 בנובמבר 2010 at 5:23

    לצערי אין ספק שהמתנחלים [שאיני נגוע בכל עוינות כלפיהם-כידוע לך,למרות שסברתי תמיד שהמפעל כפי שבוצע היה משגה היסטורי נורא] מוליכים בפועל לכיוון של מדינה דו לאומית, ואפילו אלו שמוכנים להעניק אזרחות ישראלית לערביי יהודה ושומרון אינם מוכנים להעניק אותה לכולם ללא התניה. חובה לומר ביושר שמדובר יהיה במדינה דו לאומית בה חלק מהתושבים יהיו נתונים למשטר חוקי מקפח -לא אקרא להם אזרחים סוג ב כי רובם לא יקבלו אזרחות בכלל.אם תינתן אזרחות לכולם הרי שעל פי המודל הדמוגראפי הנוח ביותר יהיה מדובר במדינה בה היהודים יהוו רוב של 55-60% וזה בלתי קביל בעיניי מבחינה פוליטית.

    אין זה אומר שפתרון שתי המדינות הוא בהכרח נכון וישים-אפילו היו הפלשתינאים מוכנים לו. מדובר בפיתרון רווי סיכונים אם בכלל ההנהגה הפלשתינאית יכולה לקבלו מבחינה פנימית.בסופו של דבר ייתכן שדווקא הפיתרון ההיסטורי ,דהיינו מדינה ירדנית – פלשתינאית אחת לצד ישראל יתגלה כפיתרון האפשרי היחיד.

    החשוב בפוסט זה הוא החשיפה של אותם ארגונים כביכול א-פוליטיים הפ]ועלים למען זכויות אדם בלבד כארגונים פוליטיים עוינים ובצלם הוא בהחלט ארגון עוין ואין להתייחס אליו כארגון זכויות.

    אהבתי

  • אזרח.  On 21 בנובמבר 2010 at 4:45

    מר סגרון,התמימות היא מתת האל.כתוב:"תמים תהיה, עם ה' אלוהיך"." ויעקוב איש תם, יושב אוהלים".
    בכל אופן,לא ראיתי התייחסות שלך לדיברי בן דרור ימיני.שאמר:"גם נמשיך לבנות בשצף קצף את פלסטין הגדולה".

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/898/190.html
    ציטוט מדברי בן דרור ימיני:"

    מאחז מגרון מערער על הלגיטימיות של ישראל. הוא מוביל לפתרון של "מדינה אחת גדולה". זה החלום של שוללי זכות הקיום של מדינת ישראל. השמאל מטיף למדינה אחת.

    הימין מגשים אותה בשטח.

    נראה לי שגם בן דרור מיתמם. הימין מגשים בשטח את המדינה האחת? זה "בצלם" וה"סמול" ,שני גופים בעלי זרועות חובקי עולם המגשימים את המדינה האחת.

    אהבתי

  • מוטי סגרון  On 20 בנובמבר 2010 at 19:55

    אזרח ,כהרגלך אתה מתפתל ומיתמם,יכול להיות שאתה באמת תמים?

    אהבתי

  • אזרח.  On 20 בנובמבר 2010 at 19:40

    מר סגרון,לא "בצלם" מקימים את המדינה האחת.ממשלות ישראל ,מועצת י"ש והמתנחלים הם המקימים את המדינה האחת.בעבר הבאת טור מפי בן דרור ימיני. בטורו היום אומר בן דרור ימיני:

    . סיפור שלושת חודשי ההקפאה איננו סימן להסדר רציני, אלא עוד מהלך חסר משמעות של מנהיגים שנוקטים בצעדי סרק. וכדי שנדע שהאיוולת שולטת, הרי שבסופו של דבר, אם ההכשלה של בוגי את חוטובלי תצלח, במקום רווח כפול, אנחנו נזכה בהפסד משולש:

    גם נמשיך לבנות בשצף קצף את פלסטין הגדולה, גם לא נזכה להטבות, וגם נספוג את האחריות על הכשלת תהליך השלום.

    http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1829

    אהבתי

  • ריקי  On 20 בנובמבר 2010 at 19:24

    תודה על התרומה שלך לחשיפת מניעיהם וכוונותיהם האמיתיות של אותם היהודונים שונאי עצמם

    אהבתי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: