חושך הביטוי

חושך הביטוי סטודנטים שמפחדים להביע דעה, מרצים שמקדמים אג'נדות פוסט ציוניות. זו האקדמיה בישראל אראל סג"ל | 29/8/2010 8:22

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים והסוד, בדרך כלל, נעוץ בפשטות. ההונאה הראשונה של הנוכל האגדי, סטיב קומיסר, התנהלה מעל דפי מגזין נפוץ בארצות הברית. קומיסר פרסם מודעה תמימה המציעה מתקן ייבוש כביסה הפועל על אך ורק על כוח סולארי במחיר מבצע של 49.95 דולר ליחידה. "מוכח מדעית", קבעה המודעה. "שיטת דור החלל. שימוש מוחלט בכוח סולארי". הפתאים שהזמינו את המוצר קיבלו להפתעתם בדואר חבילה שהכילה חבל כביסה קצר. הקלאסיקה של הונאת חבל הכביסה מהדהדת בצווחות השמאל על פשיזם, מקארתיזם ופגיעה בחופש האקדמי. הטל בוץ, צווח מלוא גרון והתחמק מכל דיון ענייני. כמו שקבע אורוול קשישא על אבותיהם הבולשביקים: "אמת היא שקר. שקר הוא אמת". אבל הזמנים השתנו, ויש מי שנחוש לחשוף את ההונאה המתהדרת בנוצות לא לה. התביעה המוצדקת של "המכון לאסטרטגיה ציונית" ותנועת "אם תרצו" לבדיקה מעמיקה של ההטיה הפוסט ציונית באקדמיה הישראלית נתקלה בקיר אטום מקושקש סיסמאות גרפיטי. מפגן צבוע אחיד בעידוד התקשורת (למעט עיתון זה) המיילל מרות על הפגיעה באושיות הדמוקרטיה. אני מציע לקורא בעל השכל הישר והיושר האינטלקטואלי, גם אדם בעל דעות שמאל רדיקלי, לא לקנות את נערות החמור האוטומטיות על פגיעה בחופש הביטוי ולהתייחס לדברים ולמהותם בענייניות משום שמדובר בפולמוס ראוי ומחויב לעתידנו. קרה פה משהו בשנה האחרונה. אחרי שנים ארוכות בהן הרוב בישראל, רוב לאומי ציוני, הוריד ראשו בכניעה מול ההגמוניה השמאלנית הפוסט ציונית באקדמיה, מתנהל מאבק ערכי ומהותי על תכנים. אליטה זעירה השולטת בתקשורת ובאקדמיה רוטטת מזעם קדוש ומבוכה, מתקשה להיחלץ מהלם קרב. הממזרים שינו את החוקים. הסיפור של המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון מדגים בזעיר אנפין את ההתמודדות הסיזיפית עם ההטיה האנטי ציונית ואת צביעותם הזועקת לשמים של מאורות חופש הביטוי. בניגוד לכזבי עיתון "הארץ", תנועת "אם תרצו" לא הציבה אולטימטום שעל פיו יש לפטר מרצים שמאלניים, אלא דרשה מנשיאת האוניברסיטה, פרופ' רבקה כרמי, להתייחס ברצינות לדוח המצביע על הטיה אנטי ציונית במחלקה. בראש המחלקה לפוליטיקה וממשל עומד פרופ' ניב גורדון, החתום על עצומה הקוראת לחרם על ישראל. תשעה מתוך 11 מרצים מעורבים בפעילות פוליטית רדיקלית. שישה מתוכם חתומים על מכתב תמיכה בסרבנות. האוניברסיטה עצמה מעניקה נקודות זכות ומלגות לסטודנטים הלוקחים חלק בפעילות של עמותות הממומנות על ידי הקרן החדשה. שווה דיון? לא אצל פרופ' כרמי. נשמת אפה של האקדמיה היא הטלת הספק המצב לא טוב יותר באוניברסיטאות אחרות. על פי מחקר שערך המכון לאסטרטגיה ציונית, בכל האוניברסיטאות – למעט בר-אילן – קיימת הטיה פוסט ציונית ברורה. לא חדשות מפתיעות. רוב החוגים למדעי החברה והרוח באוניברסיטאות הישראליות (תמונת מראה לאוניברסיטאות המערביות) נשלטים בידי חבורת רדיקלים שמאלנים פוסט ציוניים, המעבירים את הסטודנטים אינדוקטרינציה אנטי ישראלית ומשתיקים כל מחשבות כפירה. להזכירכם, לפני יותר מחצי שנה התפרסם מסמך מרתק מאת ראש המרכז לקידום ההוראה באוניברסיטת תל אביב, פרופ' נירה חטיבה, על פיו תלמידים של מרצים שמאלנים חוששים להביע דעה מנוגדת בשיעורים כדי שציוניהם לא יפגעו. "אני נתקלת בהמון תלונות של סטודנטים לגבי מרצים לא מעטים ומתחומים שונים", כתבה חטיבה, "שמביעים בשיעורים דעות שמאלניות קיצוניות, שתוקפים את מדינת ישראל, את צה"ל, את התנועה הציונית וגם גרוע מכך. הסטודנטים יושבים בשיעורים מתוסכלים". עוד כתבה פרופ' חטיבה כי "נראה לי שאני קוראת מדגם די גדול ומייצג של תלונות סטודנטים, ומדגם זה מלמד שבעצם דווקא המרצים בעלי הדעות הימניות חוששים לבטא דעות אלו בשיעוריהם, בעוד המרצים בעלי הדעות השמאליות, בכל דרגות הקיצוניות, מרגישים חופש פעולה גמור בהבעת דעותיהם – גם אם אין בעניין זה שום רלוונטיות לנושא שאותו הם מלמדים". נשמת אפה של האקדמיה היא המחקר והטלת ספק. תפיסה סוקראטית של המציאות. כל הפרות הקדושות נשחטות אחר כבוד. האידאה השלטת, ובצדק, היא בוז לדוגמה וקיבעונות מחשבתיים. אולם מה שנכון כלפי חוץ הוא טאבו כלפי פנים. האקדמיה המערבית מוכנה לשחוט את כל הפרות הקדושות שבעולם מלבד פרה קדושה אחת, היא עצמה. כמו שאמר מפיק הטלוויזיה בסרט "חידון האשליות": "רבותיי, אם אתם רוצים שיסגדו לכם, טוסו להודו ותעשו מוווו". בניגוד לדעת ראשי האוניברסיטאות ולהקת המעודדות מעיתון "הארץ" ודומיו, לא רק שמותר – אלא גם צריך להעלות שאלות, לברר, לתמוה כיצד זכו עמדות שמאל רדיקליות להגמוניה מוחלטת באקדמיה. מי מקדם את מי ואיך? מי מפרכס אצל מי? אם לראש המחלקה פרופ' ניב גורדון מותר לקרוא לחרם על ישראל, מדוע אין זה לגיטימי לפנות לתורמים וליידע אותם לאן הולך הכסף שלהם? מי ביקש מהקרן החדשה לסתום את הפה? התפיסה הצבועה שעל פיה חופש הביטוי והתרעלה שמור רק לשמאל חייבת לנחול מפלה ניצחת בזירה הציבורית. נדמה לי, שבניגוד לתחמנות האלגנטית והאינטליגנטית של סטיב קומיסר, השמאל, על אגפיו השונים, לוקה בהגיונו ומשתמש בסיסמאות פלקטיות שאבד עליהן הכלח. "לא נסתום את הפה, המחנה הדמוקרטי מרים את הראש" היא סיסמת הקרב החדשה של הקרן לישראל חדשה. ומתבקשת השאלה, מישהו ביקש שתסתמו את הפה? אתם אלה שמבקשים לחסום כל ביקורת בטענה שמדובר בפשיזם ומקארתיזם. אתם שמגמגמים מול עובדות ברורות, על פיהן הקרן החדשה מממנת ארגונים הקוראים לביטול זהותה היהודית של מדינת ישראל. נאמר כך: מי שבעבר נשבע בשם סטאלין ויורשיו והיום מרחרח באחורי איסלאם פונדמנטליסטי לאומני, לא יזהה חופש ביטוי ופלורליזם גם אם אלה יסטרו בפניו. נותר רק להביט באידיוטים המועילים בבוז, ערוותם המדולדלת נחשפה. אבל יש גם חדשות טובות. בעיתון היהודי-אמריקאי "FORWARD" התפרסם כי בחודשים האחרונים התקיימו דיונים סודיים במרכזי הקרן החדשה לישראל בשאלה אם להעביר כספים לארגונים השוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. על פי הפרסום, תורמים מרכזיים ודירקטורים בכירים בקרן החדשה העלו לשולחן הדיונים את ההצעה להתנות את העברת התרומות רק לארגונים התומכים ברעיון שתי המדינות, כאשר ישראל היא מדינתו של העם היהודי. הקמפיין הציבורי שהתניעה תנועת "אם תרצו" עובד, למרות רפיסות הפוליטיקאים – בכללם שר החינוך. החבר'ה בקרן החדשה מזיעים. ואולי, יש לקוות, הם גם בדרך לעשות את הדבר הנכון ולבטל הקצבות לארגונים אזרחיים השוללים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית. אם תרצו, אין זו אגדה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s