ציונות והזהות הלאומית

מדינה היהודית היא בראש ובראשונה רעיון. צבאות יכולים לאיים עליה באופן פיזי, אבל הסכנות הקשות ביותר נשקפות לה ברמה הרעיונית והתרבותית. ברית-המועצות היתה המדינה החזקה בעולם מבחינה צבאית, אך היא התמוטטה כבניין קלפים כי (בהשאלה מגדעון סאמט) "המרכיב שהיה המלט בכותל הזהות הלאומית הישנה" שלה התפורר כבר לפני שנים.

ישראל מצויה כיום בעיצומה של התנוונות אידיאולוגית, שהיקפה ומשמעותה קוראים תיגר על ההבנה. מנהיגיה הפוליטיים ואנשי התרבות המכובדים ביותר שלה מדברים על הצטרפות לליגה הערבית, משווים את צה"ל לצבא הנאצי, מגנים את ערכי התנועה הלאומית שהקימה את המדינה כארכאיים, ומנהלים משא-ומתן על בירתם, ירושלים.
בהתמודדותה עם משבר שכזה, מוצאת עצמה המדינה היהודית כמעט ללא אמצעים. אנשי תנועת העבודה הציונית שהקימו את מדינת ישראל שאפו להימלט מעולם הרעיונות שבו היו היהודים שרויים במשך אלפי שנים, ולהקים משהו מוחשי ורב-כוח, משהו חומרי. הם בנו ישובים ומפעלים ומטוסי קרב, מן הטובים בעולם. אבל הם לא הכירו בצורך לבנות את רעיון המדינה היהודית במוחו ובלבו של העם. התוצאה היא שהיום, שעה שהרעיון הציוני הולך ונמחק לנגד עיניו, חלק ניכר מהציבור היהודי אינו מסוגל אפילו  להבחין במתרחש. כי המפעלים ומטוסי הקרב נראים בסדר גמור.
במדינות אחרות, תפקיד ההגנה על הרעיון הלאומי – שימור המורשת, הכתבים והמקומות הקדושים, כמו גם שימור רובדי ההגות והאמנות שנוצרו על ידי העם במשך הדורות – מסור בידי חוגים אינטלקטואליים, תרבותיים ופוליטיים המכונים "שמרנים". אך לישראל מעולם לא היתה תנועה שמרנית מאורגנת. מה שקרוי "המחנה הלאומי" בישראל, הליכוד והמפלגות הקרובות לו, נטול כמעט כל מסורת רעיונית ותרבותית ראויה לשמה: הוא מבקש להצליח ולנווט את דרכה של האומה כמעט בלי סיוע של מסגרות המיועדות לפתח את הרעיונות המהווים מצפן ו"אלטרנטיבה" למצב הקיים – בלי מכוני חשיבה והוצאות לאור רציניים, בלי אוניברסיטאות ומכללות, בלי עיתונים ותחנות שידור. נעדרים לגמרי משדה הקרב התרבותי בישראל ספרי יסוד במחשבה הלאומית, הדומים, למשל, לכתבי גדולי ההגות השמרנית במערב, כמו אדם סמית', אדמונד בארק ופרדריך האייק. ספרים כאלה, אשר מבססים את רעיון המדינה ויתרונותיו על יסודות רעיוניים שיטתיים, מעולם לא נכתבו בעברית, ואפילו לא תורגמו; האבות המייסדים בישראל תרגמו את המחשבה האנטי-לאומית של מרקס.
כך, חרף כל נכסיה החומריים שנצברו במשך חמישים שנה ויותר, תצטרך עדיין המדינה היהודית להילחם ולנצח את מלחמתה הבאה – המלחמה התרבותית שכבר פרצה בכל החזיתות – מעמדת נחיתות. אבל במאבק זה עומד לרשות נאמני הלאומיות היהודית יתרון סמוי: שום עם אינו מוותר על זהותו ועל משמעות חייו בקלות, ופחות מכולם העם היהודי. ודווקא מצבים כאלה, מצבים של מדבר אינטלקטואלי ושל סכנה, הם המעוררים בשעת מבחן את התכונות היצירתיות האדירות של אומתנו.
הציונות, שבפעם הראשונה בתולדותיה מוצאת עצמה כאופוזיציה במדינה היהודית, הפכה כיום לשמרנות. אבל בדיוק כשם שצל ההשמדה לימד את היהודים כי יש צורך במערכי הגנה פיזיים, ייתכן מאוד שההתחככות העכשווית עם הניוון האידיאולוגי היתה דרושה  ליהודים כדי להפנים את חשיבות הרעיון הלאומי, והשמרנות הפוליטית המגוננת עליו, להישרדותו של עם, אפילו זה עם "נורמלי".      יורם חזוני.- אתר תכלת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: