אום סלמונה

[ כבוד האדם וחירותו הומניטרי ]זוועה מעוררת פלצות מתרחשת כבר עת ארוכה מאחורי הקלעים בהפגנות אנשי השמאל בבילעין, בנעלין ובשייח ג'ראח. סוד אפל המאיים לנפץ לרסיסים את הבסיס הערכי האידיאולוגי שעליו בנויה הדרישה לסיום הכיבוש בשטחים.

מסתבר כי במהלך השנים האחרונות, ובמיוחד בחודשים האחרונים, בזמן שנשים פעילות-שלום מהארץ ומחו"ל מפגינות וטורחות להגיע ולפעול בשטח למען הפסקת הכיבוש, הן מותקפות מינית בידי גברים פלשתינים שלמענם הן פועלות. מדובר במסכת מתמשכת ורחבת היקף של ביצוע מעשים מגונים בגופן של המפגינות, הטרדות מיניות פיזיות ומילוליות. מי שדואג לטשטש עקבות ולהשתיק את התופעה הם דווקא פעילי השלום החוששים כי טיפול בתופעה יפגע ברגשות הפלשתינים ובמורשתם התרבותית הרואה בנשים חפץ מיני. האומנם זו דילמה ערכית קשה?

ולא רק את מסע ההשפלה בגופן של פעילות השלום מנסים להשתיק ולהסתיר, אלא גרוע מכך: מתקיים ניסיון נואל של פעילי מחנה השלום לטשטש ולהצניע מעין התקשורת אינוס של פעילה אחת והטרדה מינית חמורה של פעילה נוספת, בהם הנפגעות היו פעילות-שלום שהגיעו לכפרים במטרה לסייע במאבק. תוקפיהן היו, בשני המקרים, פלשתינים שידעו היטב כי הן פעילות-שלום ואף הכירו אותן דרך ההפגנות בשטח.

בל נטעה: לא מדובר במקרה בודד או שניים, אלא במה שנראה כתופעה רווחת ומשפילה, אשר בה נשים אמיצות המקריבות מזמנן ואמונתן להילחם למען חירותם של ה"כבושים" – דווקא הן הראשונות שנופלות קורבן לתקיפה מינית מצידם.

מקרה האונס ארע כבר לפני מספר חודשים בכפר אום סלמונה, שליד בית לחם; הנאנסת, פעילת שלום אמריקנית, רצתה להתלונן אך פעילים בארגוני השלום לחצו עליה שלא להגיש תלונה כדי לא לפגוע במאבק לסיום הכיבוש. האם יש צביעות גדולה מכך מצד אנשים המכנים עצמם "אנשי שלום"?

המקרה השני ארע לאחרונה לאחת מפעילות השלום, שהוטרדה מינית באופן חמור. הפעם הייתה זו ישראלית אמיצה שהבינה מיד היכן עובר הגבול הברור בין שלום ומלחמה, ולא היססה להגיש תלונה נגד הפוגע. ואולם, בלחץ כבד ובלתי הוגן שהופעל עליה מצד מארגני ההפגנות בשייח ג'ראח, היא חזרה בה מתלונתה.

ואם לא די בכך, כדי להצטמרר מהמוסר הכפול ואובדן המצפן, הרי שלאחרונה החמיר עוד יותר המצב, כשפעילי שלום מקרב מארגני ההפגנות בבילעין ובשייח ג'ראח פנו בדרישה לנשים המגיעות להפגין להקפיד על לבוש צנוע העומד בקוד המקובל בכפרים הערביים – חיג'אב, בורקה, כיסוי ראש.

סיום ה"כיבוש" קודם לאישה הנאנסת

ואיך זה שלא שמענו על כך? הרי התופעה ידועה בקרב קבוצה רחבה של פעילי שלום ואין זה סביר להניח כי הדבר נעלם מהברנז'ה התקשורתית, אז מה ניתן ללמוד מהשתקת הנושא בתקשורת? ומדוע זה נדם קולן של הפמיניסטיות הרדיקליות אשר טוענות השכם והערב שכיבוש הוא כיבוש ואין נפקא מינה אם מדובר בעם שכובש עם או בגבר שכובש אישה?

מסתבר שקיים פער בין התיאוריה הפמיניסטית הרדיקאל-שמאלית בעניין ההתנגדות הפעילה לכיבוש השטחים, ובין הפאסיביות, הגמגום וההתבטלות בפני הכיבוש האלים של נשים; לכאורה אמורות היו שתי הפגיעות בנכבש להיות פסולות, אך כשצריך לקבוע סדרי עדיפויות באג'נדה של ארגוני השלום הפציפיסטים – גם להם יש סדר עדיפות ברור: קודם כל סיום הכיבוש ורק אחר-כך הגנה על האישה.

האם ייתכן שסוף-סוף אנו עומדים מול האמת העירומה: מדובר כאן בארגונים פרו-איסלמים המסתירים את פעילותם במסווה הומניטרי? אחרת, איך אפשר להבין את העדפת השריעה האיסלאמית על פני מאבק בהדרת נשים, בהשפלתן, בכיבושן וברמיסתן.

הייתי מצפה מראשי מחנה השמאל הדוגלים בערכים של שוויון, כבוד האדם, זכויות אדם של גברים ונשים, ערכי שוויון וצדק חברתי – לבחור אחרת. לזעוק זעקה נגד היחס לנשים בהפגנות, ואף לעצור את פעולות המחאה נגד הכיבוש עד לתיקון דרכיהם של הגברים הפלשתינים.

פעילות-שלום מושפלות; חברותיהן מחרישות

אבל, כאמור, מסתבר שלארגוני השלום יש אכן סדר-יום ברור. קודם כל, במקום הראשון – סיום הכיבוש, ורק במקום השני – מאבק באלימות נגד נשים.

כשסדר עדיפות כזה מוכתב בידי גברים המארגנים את פעולות המחאה, עוד ניתן להבין; אבל לא ניתן לקבל את שתיקתן הרועמת של פעילות השמאל אל מול כיבושן המשפיל של חברותיהן, וגם לא ניתן עוד להבליג מול שתיקתן אל מול ההתדרדרות ההולכת וגוברת במעמדן של נשים בשטחי הרשות הפלשתינית ועזה.

לא שמענו אף מחאת ארגון נשים במחנה השלום לנוכח הפרסום של הניו-יורק טיימס (א', 18.7.10) כי החמאס בעזה אוסר על נשים עישון נרגילה בפומבי; וכי האיסור "מתיישר בקו אחד עם המסורת והמנהגים של העם הפלשתיני".

שתיקת ארגוני נשים לשלום זועקת לנוכח עוד איסורים המתפרסמים בחודשיים האחרונים, כגון איסור חדש של ממשלת החמאס על גברים לעבוד בסלוני יופי של נשים, ואיסור לאישה לחשוף את שיערה בפני גבר שאינו בעלה או קרוב אליה בקשרי דם.

ובמיוחד לא שמענו קול יונה הומה, כשפרסם לאחרונה העיתון אל-קודס אל-ערבי, היוצא לאור בלונדון, כי ממשלת חמאס אישרה באחרונה רשימה של חוקים, מעין קוד התנהגות איסלאמי, שנועד לשמור לכאורה על המוסר והדת האיסלאמיים. הרשימה הזו מצטרפת לעוד ועוד עדויות של תושבים ברצועה, כי משמרות צניעות מאלצים נשים לעטות כיסוי ראש ברחבי הרצועה, בעיקר בחופי הים, ובודקים מכוניות במקומות מבודדים כדי למנוע את שהייתם בהן יחדיו של זוגות שאינם נשואים.

ממש בימים אלו קיבלה רשות השיפוט בעזה, שמנהלת את בתי המשפט ברצועה מטעם חמאס, החלטה המחייבת את כל עורכות הדין לעטות חיג'אב על ראשן וללבוש שמלות בעת שהן מופיעות בבית המשפט. החלטה נוספת אוסרת על עירוב בין נשים וגברים בשמחות ובאירועים משפחתיים או חברתיים, חופים נפרדים לרחצה בים ועוד. באחרונה התקבלו בעזה כמה פסקי הלכה שקוראים לנשים ללבוש בגדים רחבים, שלא יחשפו את מבנה גופה של האישה.

קישור למאמר : http://www.news1.co.il/Archive/003-D-52114-00.html

 

6 תגובות בנושא “אום סלמונה

  1. ועוד דבר, היכן היו העמיתים (גברים) מדוע הם לא מנעו את הטרדות, או למה הם לא מגישים תלונה אם ידוע להם משהו, אני משער שמדובר בפחדנים ומוגי לב, שלא מסוגלים להגין על חבריהם או חברותיהם

    אהבתי

  2. לא מגן על המפגעים,אבל מבין שמחפשים עליהום ,כמו שהסביר מר ברמן.ואם מישהו ביצע מעשה מגונה ,ניסיון לאונס,או אונס,עליו להיענש.
    בכל אופן,אני מעריך את דאגתך לפעילות השמאל וזכויות האדם שלהן.בכך הוכחת שאתה מתעלה מעל לכל אדאולוגיה.
    חג שמח גם לך.

    אהבתי

  3. אתה מתפתל, אזרח .אין לי באופן אישי שום כוונה לחנך חברה נורווגית, או פלסטינית הטרדה מינית, היא הטרדה מינית. ניסיון אונס הוא ניסיון אונס.לא יעזרו התפתלויות ותחקירים הדברים מתרחשים שלא נדבר על מקרים שהושתקו,ניסיון שלך להגן על המפגעים מעוררת רחמים ומגוחכת
    חג שמח

    אהבתי

    1. http://www.youpost.co.il/world/local/2738-2010-09-22-21-58-43

      תחקיר יופוסט: בגידת השמאל, או שקרי הימין?

      ציטוט מתגובה של רחביה ברמן.

      "זה התחיל בקריאה המחוצפת לפעילות להגיע בלבוש צנוע להפגנות"

      נו, ואיך זה נגמר, הקריאה המחוצפת (שאגב, בניגוד למאמר הזה שאני לא מבין איך התייחסת אליו כמקור ראוי, לא כללה שום דבר על כיסוי ראש, חיג'אב או בורקה)? בכלום. מישהו ביקש, היו שהתחשבו והיו רבות שלא, והמשיכו לבוא בהפגנות בגופיות ואיש לא אומר להם מלה – לא בשטח ולא ברשת. אם אתה מכיר ראיות סותרות לכך, אשמח כמובן. אם היית הולך להפגין נגד עוול נורא שנעשה לתושבי מאה שערים, היית מתרעם אם הם היו מצפים שלמרות שבאתן לעזור, "כבדו את אורחות חיינו"? לא. אז נכון, מבאס לקבל תזכורות לכך שאתה נאבק לא למען איזה מלאכים אצילים אלא למען אנשים שכשייעזבו לנפשם יקימו חברה מדכאת מבחינות רבות. אבל זה העולם. זכותו של אדם להחליט שהוא מפגין רק למען או בצוותא עם נורבגים, אבל אני לא חושב שלאיש היו אשליות שהפלסטינים הם נורבגים.

      "ואז הגיע המאמר הזה של עו"ד רוני אלוני סבודניק, שמזכיר שורה של מקרים מזעזעים: החל מאונס"

      לא היה אונס. ראה מאמרי ביופוסט. כמו כן, במקום שאתה טוען שהדיבור בתגובות השמאל, שהיה על שני מקרי אונס שהוזכרו בכתבה של סדובניק, הוא שקר גס – אתה טועה. המאמר עודכן. במקור הוא דיבר על "שני מקרי אונס, אחד בפעילה בינ"ל ואחד בישראלית", ולאחר מכן שונה כך שהאונס של הבינ"ל שונמך למה שהיה באמת – ניסיון אונס (וכן, יש הבדל, ואם זה לא מהותי למה בא השקר מלכתחילה? אונס וניסיון אונס זה סעיפי אישום שונים ונפרדים וכל ניסיון להציג ניסיון אונס שלא צלח כאונס – ועוד על ידי עורכת דין – הוא פסול מעיקרו ומוזיל את החומרה היתרה של אונס שכן מצליח, שנזקיו כבר הרבה פחות בני תיקון).

      אלה העובדות וההזדעמות על כך שלכאורה מנסים לפטור פה משהו כקל ערך היא לא במקום. מעמידים דברים על דיוקם. האונס הבודד שבו דבקה סדובניק לאחר שמאמרה תוקן גם הוא לא אונס, ואת המקרה השני שלה, זה שהיה אונס והפך לתקיפה מינית חמורה והושתק כביכול על ידי פעילי שייח' ג'ראח – אף אחד כולל אף אחד לא מכיר, אבל בכלל, גם לא בגרסה מרוככת יותר. אני ביליתי את כל אתמול ואת תחילת היום במרדף אחרי העובדות. איש אינו טוען שיש לו שם של קורבן או פרטים. זה לא משמעותי? צריך לעבור על זה לסדר היום כי אסור להכחיש שיש בעיה?

      ולא מכחישים שיש בעיה. הם לא, וההתעקשות שהם כן בגלל שכמה פעילים זוטרים מתנהגים בצורה ז'דנוביסטית מטוטמטמת ומתלהמים בטוקבקים זה שגוי. הרי זה לא שיש קורבן ש"יצאה החוצה ופרצה את חומת ההשתקה". אם תהיה כזו, אשמע מה יש לה לספר ואדבר אחרת מן הסתם, אבל כרגע אין. מאיפה התחילו בכלל הדיבורים בנושא? מפרסום של הפעילים עצמם. אתה יכול להגיד שה"סדנאות" שמוזכרות באותה ידיעה מלפני כמה חודשים לא נראות לך, אבל לשאלתך "מה עם סדנאות לגברים פלסטינים" – אז זהו, שפעילה מרכזית שאני ראיינתי טוענת שכן היה וכן יש. שבנוסף לסדנאות של "נפגעת, אלה האפשרויות והכלים שלרשותך", כן נערכות פגישות והרצאות בכפרים עם התושבים המקומיים. אז זה לעניין זה.

      לגבי המאמר של ליהי וההשוואה בין הטקסטים שלה אז והיום – קודם כל, גם במאמר שפורסם אתמול נכתב "ין בכל האמור לעיל כדי לומר, כי השמאל הראדיקלי הישראלי אינו ראוי לביקורת על מעורבותו המועטה במאבקים פמיניסטיים. אנו בהחלט מאמינות כי יש מקום לשיפור בהקשר זה, ונתמוך בכל קריאה לפעולה בכיוון". אז לשווא אתה מאשים אותה בסתירה בנקודה זו.

      לעניין המענה שקיבלה הקורבן באום-סלמונה, נכון שכולנו היינו שמחים אם המענה החוקי היה חריף יותר. זו גם לא המגרעת היחידה של שלטון החוק בגרסת הרשות הפלסטינית. אבל העובדה היא שאיש לא מנע מהקורבן את האופציה החוקית וזה שהיא התבררה כלא משהו זה עניין נפרד.

      אם תקרא את התחקיר הקטן שלי ביופוסט, תראה שלפחות על פי טענת פעילה מרכזית המזוהה בשם (טל שפירו), כן למשל הוצב בפני הוועדה המקומית של אום סלמונה ואל-מצארה אולטימטום של "טיפול ממשי בבעיה או שהפעולה המשותפת נפסקת". אתה יכול להגיד שמה שהם הסכימו לקבל לא מספק, אבל לא עושה רושם שבמקרה זה ביררת את כל העובדות על מה קרה שם. ואגב, גם בידיעת מה שביררתי אני לא אומר שאני כן הייתי מקבל את זה. אני שמח שהנפגעת התלוננה ומצטער שהזבל לא ישב יותר. עם זאת, הוא כן ישב כמה חודשים, כמסתבר, ואני לא בטוח שבישראל מקרים של "ניסה לאנוס אך נהדף מבלי לגרום לפגיעה חמורה" נענשים הרבה יותר. יכוליות שאני טועה. ובכל מקרה, צריך לזכור שזה לא מקום שהחוק הפלילי הישראלי חל.

      ולא אתה ולא סדובניק ולא יששכרוף בדיווח המקורי על סיפור אום סלמונה מזכיר שהנפגעת עודנה בקשר חם עם הפעילים מהארץ שכביכול ניסו להשתיק אותה, ושהיא גם כתבה להם מכתב המודה להם על הטיפול שלהם בנושא. מה, זה לא רלוונטי? רק אתה ואני נקבע אם הטיפול היה הולם ולנפגעת אין מלה?

      כתבתי את זה גם בתגובה למאמר של סדובניק המאותגרת עובדתית, אבל הנה גם פה: בכל הנוגע לזכויות נשים וענייני מגדר, החברה הפלסטינית כרגע נחותה לאללה לעומת שלנו – עם כל זה שגם שלנו רחוקה משלמות. כמו שכתבתי לעיל, אני לא חושב שמישהו אי פעם חשב שהפלסטינים הם נורבגים. כל מי שנאבק למען שחרורם מכיבוש נאבק למען זה (שבגרסת השתי מדינות) הם יקימו מדינה עם חוקים מסריחים בנוגע לנשים ו(בגרסת המדינה האחת) יהיו ברובם כוח פוליטי ריאקציונרי שישתמש בכוחו האקלטורלי כדי להסיג לאחור גם את מידת ההתקדמות שישראל כבר השיגה בתחום. זו המציאות. אפשר להגיד "מי שהוא כזה שיסתדר בלעדיי למה אני כדי להביא את *זה* לא נאבק". זו זכותו של כל אדם להחליט.

      אהבתי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s