דמיון מזרחי

עובדה מצערת היא שאינטלקטואלים ואנשי תרבות המעזים להשמיע ביקורת גלויה על האיסלאם שמים נפשם בכפם, אפילו במערב. מסיבה זו, מחברן של יצירות נועזות כמו מדוע אינני מוסלמי (1995) נאלץ להשתמש בשם הספרותי "אבן־וואראק", כינוי רווח בקרב פורשים מן האיסלאם זה מאות בשנים. אבן־וואראק, מוסלמי לשעבר שנולד בהודו בשנת 1946, פועל ללא לאות, במשך למעלה מעשור, להעלאת המודעות במערב לסכנות שמציב האיסלאם הקיצוני בפני החירויות הדמוקרטיות. הוא גם מתנגד נחרץ של המגמה להימנע מבחינה ביקורתית של האיסלאם, הנובעת מאפנת התקינות הפוליטית שפשתה במערב בכלל ובעולם האקדמי בפרט. אין פלא, על כן, שספרו החדש, להגנת המערב, מציע קריאת תיגר נמרצת על ההגות הפוסט־קולוניאליסטית ועל אביה המייסד – אדוארד סעיד. אבן־וואראק מתמקד בספרו רב־ההשפעה של סעיד משנת 1978, אוריינטליזם. ספר זה, שבו יצא סעיד במתקפה חריפה על המחקר המערבי של האיסלאם ושל המזרח התיכון, הניח את התשתית ל"לימודים הפוסט־קולוניאליים" – תחום מחקר אקדמי הנשען על האמונה שהמערב, על מסורותיו הרוחניות והתרבותיות, אשם בדיכוין ובניצולן של התרבויות הזרות שהיו נתונות למרותו ולהשפעתו בתקופות שונות. ביקורתו של אבן־וואראק על סעיד איננה, על כן, התנצחות אינטלקטואלית גרידא, אלא הפרכה רבת־עוצמה של מתקפה אקדמית ותרבותית המכפישה ומגַנה, זה שלושה עשורים, כמעט כל דבר הקשור למסורת המערבית. אדוארד סעיד נולד בירושלים בשנת 1935 למשפחה פלסטינית־נוצרית אמידה ומיוחסת. בניגוד לטענות שפיזר לפני פרסום הביוגרפיה שלו, לא במקום (2000), הוא לא גדל בירושלים כי אם במצרים. הוא למד בילדותו בוויקטוריה קולג' באלכסנדריה, מוסד שריכז באותם ימים רבים מבני האריסטוקרטיה הערבית, ולבסוף קבע את מקום מושבו בארצות־הברית. הוא למד ספרות באוניברסיטאות פרינסטון והרווארד, ועד מהרה קנה לו מעמד של תיאורטיקן בולט בתחום הספרות ונתמנה לפרופסור לאנגלית ולספרות השוואתית באוניברסיטת קולומביה. סעיד נהג לציין כי למרות מוצאו, "מרבית ההשכלה שרכשתי היא מערבית, וללא ספק כך גם כל התבנית האינטלקטואלית הבסיסית שלי". התבוסה המוחצת שהנחילה ישראל לצבאות ערב בשנת 1967 נתפסה כחוויה משפילה בעיני ערבים רבים במזרח התיכון ומחוצה לו. התבוסה העצימה את תודעתו הלאומית של אדוארד סעיד והוא החל לפעול יותר ויותר למען התנועה הלאומית הפלסטינית. עד מהרה הפך לדוברה האינטלקטואלי הבולט במערב ופרסם חיבורים פולמוסיים רבים, ובהם שאלת פלסטין (1979), הפוליטיקה של הנישול (1994) וסופו של תהליך השלום (2000). בספריו הציג את הציונות כתנועה קולוניאליסטית, שנכפתה בידי המערב על עם מדוכא ואומלל. בשנות השבעים והשמונים, בתקופה שבה ניהל אש"ף מערכה טרוריסטית אכזרית נגד מדינת ישראל וקרא לחיסולה ולהחלפתה במדינה ערבית, ניצב סעיד לימין התנועה ומנהיגה, יאסר ערפאת. על פי הגרסה ההרואית שצייר, הייתה זו תנועת שחרור לאומית לגיטימית, בצורתה הטהורה ביותר. במסה "לחלוטין מאחורי ערפאת", שפרסם בניו יורק טיימס בשנת 1983, טען סעיד שערפאת "בנה [לעמו] מוסדות, חילק נשק והקנה תחושה של תקווה וגאווה". בהמשך דבריו הוסיף סעיד לייפות את פני המציאות: מעבר לכך, מר ערפאת עשה שני דברים בעלי חשיבות עליונה. ראשית, הוא הפך את אש"ף לגוף מייצג באמת. אפילו אויביו ידעו שמר ערפאת והרצון הפלסטיני – הגם שאין הוא מנוסח תמיד בבהירות ובעקביות – הם, במובן מסוים, זהים זה לזה… שנית, הוא היה המנהיג העממי הפלסטיני הראשון שהציג את הרעיון שלפיו הערבים הפלסטינים והיהודים הישראלים יכולים – או למעשה חייבים – לחתור לעתיד של קיום בצוותא, על בסיס שוויוני, בטריטוריה משותפת. ניסוח זה, שאין בו שמץ של כנות, אופייני לסעיד. בביטוי "בסיס שוויוני", לדוגמה, הוא מתכוון למדינה אחת, בשליטה ערבית. מכל מקום, חנופתו לערפאת לא האריכה ימים. לאחר שנחתם הסכם אוסלו הצטרף סעיד לקיצוניים שהוקיעו אותו ככתב כניעה של הפלסטינים לישראל. בדומה לאינטלקטואלים ערבים אחרים, הוא סבר שערפאת בגד בשליחותו האנטי־ציונית. נותר רק לתהות לאן נעלם המנהיג ה"מייצג באמת" שבו תמך עד לעת ההיא. אף כי נהג להשמיע מפעם לפעם מילים פייסניות כלפי היהודים, אל לנו לטעות: סעיד התנגד נחרצות לקיומה של המדינה היהודית. בריאיון לעיתון הארץ באוגוסט 2000 אמר שלכל היותר יוכלו היהודים לחיות כמיעוט במדינה דו־לאומית: "מיעוט יהודי יכול לשרוד כפי שמיעוטים אחרים בעולם הערבי שרדו". אין זה מפתיע, על רקע ההיסטוריה של היחס ליהודים בעולם המוסלמי, שנדיבותו של סעיד לא נתקבלה בהתלהבות רבה בקרב אלה האמורים ליהנות ממנה. באחרית ימיו החריף סעיד את התבטאויותיו: הוא כינה את העיר ניו יורק "מעוז הכוח הציוני" ותמך בתיאוריות קנוניה בדבר השליטה היהודית בפוליטיקה האמריקנית. עם מותו בשנת 2003, התקשו אפילו כמה מן הוותיקים שבחבריו – שהבולט שבהם היה מבקר הספרות כריסטופר היצ'נס – לדבר בשבחו. ועם זאת, אוריינטליזם גילה כושר עמידה ראוי לציון. נוסף על העובדה שהקנה לסעיד מעמד של כוכב־על אקדמי, הפך הספר את המושג "מזרחן" – שהיה בעבר מונח נייטרלי לחלוטין – למילה גסה, המציינת גזענות, קולוניאליזם ודיכוי. בראשית ספרו הצהיר סעיד: מסופקני אם יש חולק על הקביעה שאנגלי בהודו או במצרים בשלהי המאה התשע־עשרה, למשל, התעניינותו בארצות האלה מעולם לא הייתה רחוקה ממעמדן במחשבתו כמושבות בריטיות. הקביעה הזאת שונה כמדומה לחלוטין מהקביעה שכל הידע האקדמי על הודו ועל מצרים איכשהו צבוע וטבוע או מחולל בעובדה הפוליטית הגסה – ובכל זאת במחקר הזה על האוריינטליזם (ההדגשה במקור). מכאן קצרה הייתה הדרך למסקנה הנחרצת: "על כן נכון לומר שכל אירופי, במה שיכול לומר על האוריינט, היה גזען, אימפריאליסט ואתנוצנטרי כמעט כליל". בעקבות הצלחתו מרחיקת הלכת של אוריינטליזם הפך סעיד לאיש רוח מבוקש ומצוטט, שרעיונותיו זכו להתפרסם בקביעות במעוזי הזרם המרכזי של התקשורת, דוגמת הניו יורק טיימס, ושספריו היו לנכס צאן ברזל בתכניות הלימודים האקדמיות. כתוצאה מכך, קיבלו לימודי המזרח התיכון אופי פוליטי חריף – מגמה שסעיד קידם, כמובן, בברכה. הרטוריקה הרגשנית ואף האישית שבה השתמש נגד יריביו לא פגעה ולו במעט בפולחן האישיות שצמח סביבו. לאחר מותו הוקמה קתדרה על שמו באוניברסיטת קולומביה – בעזרתם האדיבה של אילי הון סעודים. אבן־וואראק אינו הראשון המותח ביקורת על עבודתו של סעיד ועל השפעתו על העולם האינטלקטואלי. אף שאוריינטליזם זכה לפופולאריות עצומה באקדמיה, היו כמה מזרחנים ידועי־שם, בעלי נטיות פוליטיות מגוונות, שדחו את רעיונותיו של סעיד כבר לפני שנים רבות והפריכו את טיעוניו – מלומדים דוגמת ארנסט גלנר, אלברט חוראני, ניקי קדי, מלקולם קר, ברנרד לואיס ומקסים רודינסון. רוברט ארווין, מזרחן ידוע, פרסם את ספרו הביקורתי ידע מסוכן: המזרחנות ותסכוליה בשלהי שנת 2006, בשעה שאבן־וואראק עמד להשלים את חיבורו. עם זאת, יש להעריך את העבודה החלוצית ברובה שמציע אבן־וואראק בתחום זה, ובייחוד את המסה הארוכה "אדוארד סעיד והסעידיסטים", שהועתקה בשינויים קלים והפכה לחלק הראשון בספרו.( קטע ממאמרו של דניאל- מנדל אתר: תכלת)

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s