אמנסטי בעד הג'יהאד

אמנסטי בעד הג'יהאד – המאמר המלא 06/04/10 | 116 תגובות גינויים מכל רחבי העולם, ובעיקר מצד מוסלמים, על אופיו הרצחני של "הג'יהאד ההגנתי" לא עזרו. מזכ"ל אמנסטי העולמי מספק הגנות דווקא לטליבאן ולג'יהאד, וגופים המזדהים עם החמאס זוכים לתמיכה בצמרת הממשל האמריקני זכויות האדם הן עניין חשוב מדיי מכדי להשאיר אותו בידי ארגוני זכויות אדם. זו לא פעם ראשונה שהדברים הללו נכתבים. אלא שהעניין הזה הופך ליותר ויותר משמעותי. הפעם מדובר באמנסטי, שוב אמנסטי, שמעניק הכשר לג'יהאד. לקרוא ולא להאמין. הסיפור אינו חדש. בפרק הקודם, שסופר ב"מעריב", הביעה ראש חטיבת המגדר באמנסטי, גיטה שאגאגל, התנגדות לכך שהארגון יקיים קשרים עם אחד, מועזם בג, שמזוהה אידיאולוגית עם הטליבאן. הדברים פורסמו ב"טיימס" הבריטי. באותו יום הושעתה שאגאל, לאחר שלושים שנות עבודה באמנסטי. נוצרה כמובן סערה, שלא עזרה. בג נותר עם אמנסטי, שאגאל נותרה בחוץ. פעילים וגופים שונה ארגנו עצומה שקראה להחזרת ההגינות לזכויות האדם, ונגד הקשר בין ארגוני זכויות אדם לאישים המזוהים או מזדהים עם גופים כמו הטליבאן. גם הארגון הבינלאומי של נשים החיות תחת חוק מוסלמי פרסם תגובה חריפה. הן הרי אלה שחיו שנים רבות תחת משטר הטליבאן, זכו לכל סוגי הדיכוי האפשריים. התגובה המדהימה ביותר הגיעה דווקא ממזכ"ל אמנסטי בכבודו ובעצמו, קלאודיו קורדון, שיצא להגנת הקשר בין אמנסטי לבין חסיד הטליבאן, מועזם בג. לטענתו, "הג'יהאד ההגנתי אינו מנוגד לזכויות אדם". תגובתו של קורדון נשלחה לפני חודש, אלא שהיא שוחררה לפרסום רק לפני ימים אחדים, וזכתה מייד לתגובות זועמות, בעיקר של מוסלמים. התגובה הראשונה הייתה של שלוש פעילות זכויות אדם, מוסלמיות מאסיה, שכתבו במשותף: "אם זו העמדה הרשמית של ארגון זכויות האדם המוביל, זה יערער באופן חמור את תנועת זכויות האדם". הפעם זה כבר לא מגיע מגורמים שמרניים, אלא מחברים ותיקים במחנה זכויות האדם. עשרות אישים וגופים, רובם מוסלמים, הצטרפו לעצומה נגד אמנסטי. פעילי זכויות אדם באלג'יריה הבהירו בתגובתם נקודה נוספת: הבעיה היא קודם כל בג'יהאדיסטים, והרבה פחות במי שמגיב נגדם. נקווה שזו דעתם גם על החמאס וישראל. הם גם מזכירים שלמרות שהם התריעו על כך, פעם אחרי פעם, ארגוני זכויות אדם מעדיפים, למעשה, לספק הגנות לג'יהאדיסטים. אל-קעידה והטליבאן – "ג'יהאד הגנתי" לפי האיסלאם יש אכן חלוקה בין "ג'יהאד התקפי" (ג'יהאד א-טלאב) ל"גי'האד הגנתי" (ג'יהאד א-דאף). בעוד הראשון הוא חובה קולקטיבית, האחרון הוא חובה אישית, שמוטלת על כל מוסלמי ומוסלמי. ולכן, זו הדרך שבה יכולים האידיאולוגים של האיסלאם הפונדמנטליסטי לגייס כל מוסלמי, באשר הוא. "הג'יהאד ההגנתי", שקורדון יצא להגנתו, הוא תמצית התורה, למשל, של עבדולה עזאם, המנטור של אוסמה בן-לאדן. וכן של סייד קוטב, האידיאולוג של האחים המוסלמים. למעשה, כל מי שנוקט בג'יהאד אוחז בסיסמה של "ג'יהאד הגנתי". בחוגים מוסלמיים מתונים יש התנגדות לכל ג'יהאד. אלא שמזכ"ל אמנסטי מעניק הכשר לג'יהאד, ומוקיע דווקא את הנאבקים בו. ארגוני זכויות אדם בעד החמאס זו לא הפעם הראשונה שארגוני זכויות אדם מתבלבלים בין הג'יהאדיסטים לבין מי שיוצא נגדם. רק לפני שלושה חודשים צעד ארגון פמניסיטי אמריקאי, "קוד-פינק", במצעד הזדהות אל תוככי רצועת עזה. לפני שמישהו יטען שמדובר בשוליים של השוליים בארה"ב, כדאי לציין שלמייסדות הארגון יש קשר לברק אובמה, וכי הסנטור ג'ון קרי אף צייד את המשלחת שיצאה לעזה במכתב הזדהות. חמור מכך, אחת מראשי הארגון, ג'ודי אוונס, פעלה במהלך הבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב כמגייסת כספים לברק אובמה, והארגון עצמו יצר קשרים עם האחים המוסלמים והטליבאן. דיכוי הנשים תחת שלטון החמאס לא הפריע להם. הן לא היו לבד. קדמו להן ספינות ההזדהות עם הרצועה, שהפכו למשלחות הזדהות עם החמאס. ובמקביל אליהן, התקיים מצעד ההזדהות עם החמאס של גופים רבים, בראשות חבר הפרלמנט הבריטי ג'ורג' גלאווי, חברי פרלמנט מתורכיה, ו"פעילי זכויות אדם" נוספים מהמערב. ההזדהות עם החמאס כללה, כמו תמיד, נימה אנטישמית. כך שהזיווג בין תומך הטליבאן לבין אמנסטי אינו היוצא מן הכלל. הרי ההפגנות נגד ישראל ברחבי המערב כוללות תמיד שני אגפים – איסלאם רדיקלי ושמאל רדיקלי. הם תומכים בהכאת נשים, הפמיניסטיות תומכות בהם קורדון, כמו רבים מאלה שמארגנים מצעדי תמיכה והזדהות בארגוני הג'יהאד, כמו החמאס, יודעים בדיוק מהי האידיאולוגיה של אל-קעידה, החמאס, הטליבאן. הם יודעים שמדובר בשנאת כופרים, באנטישמיות, בהכאת נשים, בשלילת זכויות יסוד, ובהחלת חוקי השריעה הנוקשים שכוללים כריתת איברים. אלה היו חוקי הטליבאן כששלט באפגניסטן. אלו החוקים שאימץ פרלמנט החמאס בעזה, והיישום התעכב רק בגלל עופרת יצוקה). הם יודעים שהג'יהאד ההגנתי משמש הצדקה לערעור המשטרים במצרים, בעיראק, במדינות המפרץ, בפקיסטן ובאפגניסטן. למעשה, אין היום ג'יהאד התקפי, אלא הגנתי בלבד. התוצאה היא הרג המוני, בעיקר של מוסלמים. ולמרות זאת, אלה הגופים שאמנסטי וארגוני זכויות אדם אחרים מספקים להם הצדקות, קוראים להידברות איתם ומזדהים איתם. קורדון חידד ויכוח שמתנהל בשנים האחרונות, כאשר הוא הבהיר שמבחינתו, האמריקנים אשמים במה בפיגועי התופת ובמה שקורה באפגניסטן, ולא אל-קעידה או הטליבאן שרק נוקטים ב"ג'יהאד הגנתי". וזו ישראל שאשמה במה שקורה ברצועה, משום שהחמאס נוקט ב"ג'יהאד הגנתי". ובכלל, מכתבו של קורדון הוא מלאכת מחשבת של צדקנות מפולפלת, על כך שיש צורך בהידברות עם הטליבאן, בהתאם לדרישת איש אמנסטי והטליבאן גם יחד, מועזם בג, שעליו טורח מזכ"ל אמנסטי להגן. ניצנים של התפכחות כך שצריך לברך על המהומה שעוררו דבריו של קורדון. משום שהדברים הללו גורמים להתפכחות. אם רוברט ברנסטיין, שהקים את הארגון הגדול בעולם לשמירה על זכויות אדם (HRW) פרסם מאמר נגד הארגון שהקים, ואם סלמן רושדי פרסם מאמר נגד אמנסטי, הארגון שסייע לו כאשר הוצאה פתווה הקוראת לרציחתו – אז יש סימנים לאיזו התפכחות. רבים מארגוני זכויות האדם מבצעים גם פעילות חשובה וראויה בחשיפת עוולות. אלא שרגל חשובה שלהם שקועה מדיי ברטוריקה אנטי-אמריקנית ואנטי-ישראלית, שלפעמים הופכת גם לפרו-ג'יהאדית. כך הם יורים לעצמם גם ברגל החשובה. כך ארגוני זכויות אדם מוכרים את נשמתם לגופים שמהות קיומם הוא דיכוי זכויות אדם בכלל, ונשים בפרט. וכן, אין צורך להזכיר שבישראל הדברים אינם שונים. יש פעילות חשובה של ארגוני זכויות אדם. אבל גם כאן יש את אותו חיבור, בדיוק אותו חיבור, עם גופים שמזדהים יותר עם החמאס מאשר עם ישראל. אמנסטי בעד הג'יהאד – המאמר המלא 06/04/10 | 116 תגובות גינויים מכל רחבי העולם, ובעיקר מצד מוסלמים, על אופיו הרצחני של "הג'יהאד ההגנתי" לא עזרו. מזכ"ל אמנסטי העולמי מספק הגנות דווקא לטליבאן ולג'יהאד, וגופים המזדהים עם החמאס זוכים לתמיכה בצמרת הממשל האמריקני זכויות האדם הן עניין חשוב מדיי מכדי להשאיר אותו בידי ארגוני זכויות אדם. זו לא פעם ראשונה שהדברים הללו נכתבים. אלא שהעניין הזה הופך ליותר ויותר משמעותי. הפעם מדובר באמנסטי, שוב אמנסטי, שמעניק הכשר לג'יהאד. לקרוא ולא להאמין. הסיפור אינו חדש. בפרק הקודם, שסופר ב"מעריב", הביעה ראש חטיבת המגדר באמנסטי, גיטה שאגאגל, התנגדות לכך שהארגון יקיים קשרים עם אחד, מועזם בג, שמזוהה אידיאולוגית עם הטליבאן. הדברים פורסמו ב"טיימס" הבריטי. באותו יום הושעתה שאגאל, לאחר שלושים שנות עבודה באמנסטי. נוצרה כמובן סערה, שלא עזרה. בג נותר עם אמנסטי, שאגאל נותרה בחוץ. פעילים וגופים שונה ארגנו עצומה שקראה להחזרת ההגינות לזכויות האדם, ונגד הקשר בין ארגוני זכויות אדם לאישים המזוהים או מזדהים עם גופים כמו הטליבאן. גם הארגון הבינלאומי של נשים החיות תחת חוק מוסלמי פרסם תגובה חריפה. הן הרי אלה שחיו שנים רבות תחת משטר הטליבאן, זכו לכל סוגי הדיכוי האפשריים. התגובה המדהימה ביותר הגיעה דווקא ממזכ"ל אמנסטי בכבודו ובעצמו, קלאודיו קורדון, שיצא להגנת הקשר בין אמנסטי לבין חסיד הטליבאן, מועזם בג. לטענתו, "הג'יהאד ההגנתי אינו מנוגד לזכויות אדם". תגובתו של קורדון נשלחה לפני חודש, אלא שהיא שוחררה לפרסום רק לפני ימים אחדים, וזכתה מייד לתגובות זועמות, בעיקר של מוסלמים. התגובה הראשונה הייתה של שלוש פעילות זכויות אדם, מוסלמיות מאסיה, שכתבו במשותף: "אם זו העמדה הרשמית של ארגון זכויות האדם המוביל, זה יערער באופן חמור את תנועת זכויות האדם". הפעם זה כבר לא מגיע מגורמים שמרניים, אלא מחברים ותיקים במחנה זכויות האדם. עשרות אישים וגופים, רובם מוסלמים, הצטרפו לעצומה נגד אמנסטי. פעילי זכויות אדם באלג'יריה הבהירו בתגובתם נקודה נוספת: הבעיה היא קודם כל בג'יהאדיסטים, והרבה פחות במי שמגיב נגדם. נקווה שזו דעתם גם על החמאס וישראל. הם גם מזכירים שלמרות שהם התריעו על כך, פעם אחרי פעם, ארגוני זכויות אדם מעדיפים, למעשה, לספק הגנות לג'יהאדיסטים. אל-קעידה והטליבאן – "ג'יהאד הגנתי" לפי האיסלאם יש אכן חלוקה בין "ג'יהאד התקפי" (ג'יהאד א-טלאב) ל"גי'האד הגנתי" (ג'יהאד א-דאף). בעוד הראשון הוא חובה קולקטיבית, האחרון הוא חובה אישית, שמוטלת על כל מוסלמי ומוסלמי. ולכן, זו הדרך שבה יכולים האידיאולוגים של האיסלאם הפונדמנטליסטי לגייס כל מוסלמי, באשר הוא. "הג'יהאד ההגנתי", שקורדון יצא להגנתו, הוא תמצית התורה, למשל, של עבדולה עזאם, המנטור של אוסמה בן-לאדן. וכן של סייד קוטב, האידיאולוג של האחים המוסלמים. למעשה, כל מי שנוקט בג'יהאד אוחז בסיסמה של "ג'יהאד הגנתי". בחוגים מוסלמיים מתונים יש התנגדות לכל ג'יהאד. אלא שמזכ"ל אמנסטי מעניק הכשר לג'יהאד, ומוקיע דווקא את הנאבקים בו. ארגוני זכויות אדם בעד החמאס זו לא הפעם הראשונה שארגוני זכויות אדם מתבלבלים בין הג'יהאדיסטים לבין מי שיוצא נגדם. רק לפני שלושה חודשים צעד ארגון פמניסיטי אמריקאי, "קוד-פינק", במצעד הזדהות אל תוככי רצועת עזה. לפני שמישהו יטען שמדובר בשוליים של השוליים בארה"ב, כדאי לציין שלמייסדות הארגון יש קשר לברק אובמה, וכי הסנטור ג'ון קרי אף צייד את המשלחת שיצאה לעזה במכתב הזדהות. חמור מכך, אחת מראשי הארגון, ג'ודי אוונס, פעלה במהלך הבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב כמגייסת כספים לברק אובמה, והארגון עצמו יצר קשרים עם האחים המוסלמים והטליבאן. דיכוי הנשים תחת שלטון החמאס לא הפריע להם. הן לא היו לבד. קדמו להן ספינות ההזדהות עם הרצועה, שהפכו למשלחות הזדהות עם החמאס. ובמקביל אליהן, התקיים מצעד ההזדהות עם החמאס של גופים רבים, בראשות חבר הפרלמנט הבריטי ג'ורג' גלאווי, חברי פרלמנט מתורכיה, ו"פעילי זכויות אדם" נוספים מהמערב. ההזדהות עם החמאס כללה, כמו תמיד, נימה אנטישמית. כך שהזיווג בין תומך הטליבאן לבין אמנסטי אינו היוצא מן הכלל. הרי ההפגנות נגד ישראל ברחבי המערב כוללות תמיד שני אגפים – איסלאם רדיקלי ושמאל רדיקלי. הם תומכים בהכאת נשים, הפמיניסטיות תומכות בהם קורדון, כמו רבים מאלה שמארגנים מצעדי תמיכה והזדהות בארגוני הג'יהאד, כמו החמאס, יודעים בדיוק מהי האידיאולוגיה של אל-קעידה, החמאס, הטליבאן. הם יודעים שמדובר בשנאת כופרים, באנטישמיות, בהכאת נשים, בשלילת זכויות יסוד, ובהחלת חוקי השריעה הנוקשים שכוללים כריתת איברים. אלה היו חוקי הטליבאן כששלט באפגניסטן. אלו החוקים שאימץ פרלמנט החמאס בעזה, והיישום התעכב רק בגלל עופרת יצוקה). הם יודעים שהג'יהאד ההגנתי משמש הצדקה לערעור המשטרים במצרים, בעיראק, במדינות המפרץ, בפקיסטן ובאפגניסטן. למעשה, אין היום ג'יהאד התקפי, אלא הגנתי בלבד. התוצאה היא הרג המוני, בעיקר של מוסלמים. ולמרות זאת, אלה הגופים שאמנסטי וארגוני זכויות אדם אחרים מספקים להם הצדקות, קוראים להידברות איתם ומזדהים איתם. קורדון חידד ויכוח שמתנהל בשנים האחרונות, כאשר הוא הבהיר שמבחינתו, האמריקנים אשמים במה בפיגועי התופת ובמה שקורה באפגניסטן, ולא אל-קעידה או הטליבאן שרק נוקטים ב"ג'יהאד הגנתי". וזו ישראל שאשמה במה שקורה ברצועה, משום שהחמאס נוקט ב"ג'יהאד הגנתי". ובכלל, מכתבו של קורדון הוא מלאכת מחשבת של צדקנות מפולפלת, על כך שיש צורך בהידברות עם הטליבאן, בהתאם לדרישת איש אמנסטי והטליבאן גם יחד, מועזם בג, שעליו טורח מזכ"ל אמנסטי להגן. ניצנים של התפכחות כך שצריך לברך על המהומה שעוררו דבריו של קורדון. משום שהדברים הללו גורמים להתפכחות. אם רוברט ברנסטיין, שהקים את הארגון הגדול בעולם לשמירה על זכויות אדם (HRW) פרסם מאמר נגד הארגון שהקים, ואם סלמן רושדי פרסם מאמר נגד אמנסטי, הארגון שסייע לו כאשר הוצאה פתווה הקוראת לרציחתו – אז יש סימנים לאיזו התפכחות. רבים מארגוני זכויות האדם מבצעים גם פעילות חשובה וראויה בחשיפת עוולות. אלא שרגל חשובה שלהם שקועה מדיי ברטוריקה אנטי-אמריקנית ואנטי-ישראלית, שלפעמים הופכת גם לפרו-ג'יהאדית. כך הם יורים לעצמם גם ברגל החשובה. כך ארגוני זכויות אדם מוכרים את נשמתם לגופים שמהות קיומם הוא דיכוי זכויות אדם בכלל, ונשים בפרט. וכן, אין צורך להזכיר שבישראל הדברים אינם שונים. יש פעילות חשובה של ארגוני זכויות אדם. אבל גם כאן יש את אותו חיבור, בדיוק אותו חיבור, עם גופים שמזדהים יותר עם החמאס מאשר עם ישראל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: