ממשל אובמה התנהלות משונה על גבול הגזענות

דורי גולד

21/03/2010 13:59:36

 

ממשל אובמה החליט להסלים את המחלוקת בינו לבין ישראל בעניין תוכניות הבנייה בירושלים עד לכלל משבר. הממשל גייס לשם כך את כל הדרג הבכיר, החל ממזכירת המדינה הילארי קלינטון וכלה ביועץ הנשיא דיוויד אקסלרוד.

בתחילת המשבר, תוך היוועצות בוושינגטון, התבקש סגן הנשיא ביידן "לגנות" את תוכניות הבנייה הישראליות. ביידן נקט שפה השמורה על פי רוב לתקלות דיפלומטיות חמורות ביותר.

התקשורת האמריקנית תודרכה באינטנסיביות ולעיתים עשתה שימוש בלשון בוטה במיוחד. לחלק מהתקשורת האמריקנית השתרבבה נימה מרושעת כשהועלו שאלות כגון האם ה"סרבנות" הישראלית בנושא הבנייה בירושלים מסכנת את הכוחות האמריקניים בעיראק ובאפגניסטן.

  אמנם קצינים בכירים בצבא האמריקני יצרו זיקה בין המשך הסכסוך הישראלי-ערבי לבין המעמד של ארה"ב במזרח התיכון, אך הם לא האשימו את ישראל בכך שמדיניותה מסכנת את כוחותיהם. כידוע, ישראל חולקת מודיעין ושיטות לחימה בטרור עם הצבא האמריקני ובכך מגינה על חיי החיילים האמריקנים, ולא כפי שנרמז באורח כה מופרך.

האם ניתן לראות את גישת הממשל בנושא ירושלים כהמשך לגישה המסורתית כלפי ישראל, או שמא חלה בימים אלו תפנית חדה לעומת העבר?

 נכון הוא שארה"ב מעולם לא הכירה בסיפוחה של מזרח ירושלים על ידי ישראל ביולי 1967 עם תום מלחמת ששת הימים. אך בשנים שלאחר מכן התאפיינה המדיניות האמריקנית בניואנסים רבים והושפעה מדילמות שונות.

כך למשל, בעוד שלגבי מרבית המלחמות קוראת מועצת הביטחון של האו"ם לחזרה ל-Status Quo Ante, המצב ששרר בטרם התפרצות הלחימה, הרי שארה"ב לא רצתה להנציח את המצב שקדם למלחמה ב-1967. יש לזכור כי ארה"ב מעולם לא הכירה בריבונות ירדן בירושלים. יתר על כן, ירדן פלשה לירושלים באופן שמזכיר האו"ם ב-1948 כינה "תוקפנות חמושה," ולעומתה ישראל נכנסה לשטח ב-1967 במלחמת מגן; הירדנים סילקו את כל האוכלוסייה היהודית בשטח שכבשו ומנעו את כניסת היהודים למקומות הקדושים במשך 19 שנה, ועל כן החזרת המציאות ששררה טרם מלחמת ששת הימים וחלוקתה מחדש של ירושלים היו בלתי מתקבלות על הדעת.

ואכן, סטפן שוובל, המומחה האמריקני לענייני המשפט הבינלאומי שלימים התמנה ליועץ המשפטי למחלקת המדינה ואחר כך לנשיא בית המשפט הבינלאומי בהאג, קבע ב-1970 ש"יש לישראל זכות בעלות עדיפה על ירדן בשטח שהיה פלשתינה, לרבות ירושלים כולה."…

גם השגריר האמריקני לאו"ם ב-1967, ארתור גולדברג, ציין שנים לאחר מכן שהחלטת מועצת הביטחון 242, שהיוותה בסיס לתהליך השלום הישראלי-ערבי, לא הזכירה את ירושלים מפורשות, והוסיף כי "השמטה זאת נעשתה במתכוון."

ביולי 1969 תקף ה"ניו יורק טיימס" את ממשל ג'ונסון על מדיניותו הרכה כלפי ישראל בנוגע לירושלים. אחר כך חלה הקשחה של הקו האמריקני עם היבחרו לנשיאות של ריצ'רד ניקסון, אשר שגרירו כינה בזמנו לראשונה את מזרח ירושלים "שטח כבוש". בשנים שלאחר מכן הממשלים הבאים חתרו ליצירת הפרדה בין המדיניות כלפי הגדה המערבית לבין המ דיניות כלפי מזרח ירושלים. הנשיא קרטר אף נזף בשגריר ארה"ב באו"ם, אשר הצביע בטעות עבור החלטה המתייחסת באופן שקול כלפי התנחלויות בגדה המערבית וכלפי שכונות יהודיות במזרח ירושלים.

בעבר, ארה"ב וישראל השכילו להתמודד ואף להתגבר על הבדלי הגישה ביניהן בדבר ירושלים: ממשל קלינטון השקיע הון פוליטי בהסכמי אוסלו ב-1993 בין ישראל לאש"ף, אך הבין היטב את העמדה הנחושה של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, אשר הכריז בכנסת חודש טרם הירצחו בנובמבר 1995 שישראל תשמור על "ירושלים מאוחדת."

ואכן, הסנאט הבין את עמדתו של רבין בעניין זה, ובהצבעה באותה שנה על ה-Jerusalem Embassy Act תמך ברוב מכריע (93 מול 5 מתנגדים) בעמדה הישראלית בדבר ירושלים מאוחדת. באותה עת שרר קונצנזוס אמריקני-ישראלי בנושא זה.

בתום המו"מ על הסכמי חברון שלח רה"מ בנימין נתניהו שני שליחים לממשל קלינטון, כדי שיסבירו שבעקבות הפריסה מחדש של צה"ל בחברון, הממשלה מתעתדת לבנות שכונה חדשה במזרח ירושלים – הר חומה. הנשיא קלינטון לא תמך בתוכנית, אך הבין שבדיפלומטיה קיים עקרון ה"תן וקח."

וכך, כשמועצת הביטחון באו"ם עמדה לגנות את ישראל בגין בניית השכונה החדשה, מי שהיה שגריר ארה"ב באו"ם, ביל ריצ'רדסון, הטיל וטו פעמיים על שני ניסיונות להעביר הצעת החלטה בעניין.

אולם מאוחר יותר קלינטון אכן הציע חלוקה מחדש של ירושלים בתוך שנתיים, שתכלול סיפוח של השכונות היהודיות במזרח העיר, אך הצעתו נבעה מעמדתה באותה עת של ממשלת ישראל תחת ראש הממשלה דאז אהוד ברק.

כיום נראה כי ממשל אובמה החליט, במודע, להפעיל מכבש לחצים על ישראל באמצעות תכתיב תקיף. השינוי במדיניות האמריקנית ניכר כבר לפני חודשים מספר, כשהממשל הביע את חוסר שביעות רצונו מתוכניות בנייה ישראליות בשכונה היהודית המבוססת זה מכבר, גילה.

יש להניח שהבית הלבן סבור כי הקשחת העמדה האמריקנית תשרת את האינטרסים שלו באזור ובעולם הערבי, והתועלת שיפיק מכך תגבר על הנזק האפשרי.

אולם המציאות תראה שמדיניות הממשל לא תתרום לשלום ולביטחון במזרח התיכון – הפלסטינים יתחפרו ביתר שאת בעמדות קיצוניות יותר, וכבר אנו שומעים קריאות חוזרות ונשנות לאינתיפאדה שלישית; האמון של מדינות ערב בארה"ב לא יגבר, שכן בראש מעייניהן ניצבת השאלה איך הממשל יצליח לנטרל את האיום הגרעיני האיראני.

היתרון האסטרטגי שייווצר לוושינגטון מהעימות הנוכחי עם ישראל קטן ועלול להוביל את המזרח התיכון לכיוונים מסוכנים

 

9 תגובות בנושא “ממשל אובמה התנהלות משונה על גבול הגזענות

  1. מי פה הגזעני?
    מוטי סגרון או רם אמנואל?
    לממשל אובאמה אינטרסים משלו, שלא חופפים, ואולי אף סותרים את האינטרסים של ישראל.
    הקפיצה לגזענות מטופשת. לא חסרים יהודים, גם דתיים וגם פחות שלא רואים בישראל מייצגת של היהדות.

    אהבתי

  2. הגדרה מקובלת של גזענות היא:

    הצמדת תכונות כלל אנושיות והדרישות לתיקון הנובעות מעצם המצב האנושי לקבוצה נבחרת מוגדרת מצומצמת.

    לדוגמה: יהודים מלוכלכים ומה עם אנגלים וערבים. מרוקאים סכינים ומה עם רוסיים, ערבים תורכים וכורדים. ארמנים קמצנים ומה עם סקוטים וסינים ופרסים. יהודים צריכים לפרוק את נשקם. מה עם יתר העולם. בחור פלשתיני בן 19 שנפגע הנו ילד או נער. חיל ישראלי שחטף אבן הוא קלגס למה לא יכונו שניהם באותו כינוי – "לוחמים" למשל. בניה בלתי חוקית בירושלים זה רק יהודים וניתן כך להמשיך

    האם בני ושאר הסוכנים והמסיתים ומחרחרי האיבה והמלחמה אולי שלא ברצון אולי מתוך אי הבנה יכולים לומר מה הן דרישות אובמה מהפלשתינים? האם הצבת דרישות רק לצד אחד בויכוח לאומי מסובך אינה מריחה מהפלייה גזענית.

    ובאשר למי שמוכר אומללות ומסכנות. הפליטים הערביים הנם מקרה ייחודי בו הוקרבו במשך יותר מ 60 שנה בני אדם על מזבח המסכנות הלאומית. אין עוד דבר כזה בעולם. מכונה שטנית שייצרה מסכנות הצגתית לכל העולם בשעה שאסונות גדולים מכך נפתרו ולו רק משום הומניות ורחמים. אין ולא הייה מעולם תעשיית מסכנות כתעשיית הפליטים הערביים. בשנת 1949 היו אלפי יהודים במחנות פליטים באירופה. יחד עם פליטים פלשתינים במזה"ת. היכן הפליטים היהודיים האלו וצאצאיהם? אחר כך גורשו יהודים מעירק המגרב מזרח אירופה גם את הפליטים מאטיופיה שלא כל כך ברור כל העניין איש אינו משכן במחנות פליטים.

    אהבתי

  3. חברי בית הנבחרים לקלינטון: לפתור המשבר

    327 חברים בבית הנבחרים, רפובליקנים ודמוקרטים, חתמו על מכתב למזכירת המדינה האמריקנים בו הם מכריזים על תמיכתם בישראל וקוראים לממשל להפיג את המתיחות, ולפתור את המחלוקות בשקט, לא מעל דפי העיתונים

    אהבתי

  4. החודש יצא לאור בארצות הברית ספרו של ג'ימי קרטר: "Palestine: Peace Not Apartheid", שבו הטיל על ישראל במידה רבה את האחריות לכשלון תהליך השלום בינה לבין שכנותיה הערביות והפלשתינים. הספר עורר עליו זעם וביקורת רבה בחוגים פרו-ישראלים. את עיקר האש משך השימוש מלבה היצרים בביטוי "אפרטהייד", הטעון משמעות היסטורית שלילית רבה, כדי לתאר את יחסה של ישראל לפלשתינים בשטחים הכבושים. הספר גם הותקף על-ידי קנת שטיין, חוקר במרכז קרטר שהתפטר לאחר פרסום הספר, ועל-ידי דניס רוס, בטענות לגניבה ספרותית (ויקפידיה)

    אהבתי

  5. רבים זוכרים את נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר כצדיק שתרם כל כך הרבה לביטחון ישראל והמזרח התיכון.
    כמנוע שעמד מאחורי הסכם השלום עם מצרים – לא הירפה ולחץ (כן – לחץ זו לא תמיד מילה גסה) עד שנעתרו הצדדים וחתמו על ההסכם.

    ההשוואה שנעשית כאן לקרטר אמורה לגרום למושווה להיות מוקצה מחמת מיאוס, ולא היא.

    אהבתי

  6. אפשר בהחלט לתאר את ההתנהגות של ממשל אובמה כ"גזענות". עוד מלים שיכולות לתאר את ההתנהגות הזו במידה שווה של דיוק הן: אפרסק, סנאי ומגהץ. אבל עדיף גזענות כי זה הופך אותנו לקורבנות, ענף הייצוא העיקרי של מדינת ישראל.

    אהבתי

  7. ההתנהגות השלומיאלית של ישראל תורמת לעמדה הנוכחית של ממשל אובמה. סגנון הדיבור הקיצוני של מנהיגים ישראליים גם הוא תורם. הרבה מפעילויות ישראל נראות כבלתי הגיוניות והרסניות לעושה וגם זה תומך בעמדה אנטי ישראלית. יש כאן צבר של דברים ומעשים שניתן היה לעשותם אחרת. אולי זה לא היה משנה מעמדה אנטי ישראלית בסיסית של הנשיא, אבל ניתן לנסות לנהוג ולדבר אחרת, להזיק זה לא היה מזיק.

    אהבתי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s