כסא

הלהיטות להתעטף בגלימת הקרבן מוצאת את ביטויה גם בפוליטיקה הרדיקלית הרווחת בפקולטות למדעי הרוח והחברה. סדר היום שמקדמת הפוליטיקה הזאת, המחלחל גם לתקשורת, למשפט ולמוסדות התרבות המרכזיים, מתמקד בהוקעת ה"פשעים" שמבצעים בני הציוויליזציה המערבית ונספחיה כנגד רשימה ארוכה של קרבנות: נשים, שחורים, פלסטינים, בני עדות המזרח, הומוסקסואלים ו"אחרים" מכל סוג שהוא. לא פעם מתקבל הרושם שנציגים מאותן קבוצות מתחרים אלה באלה על תואר "הקרבן האולטימטיבי" – זה הסובל את העוולות הקשים ביותר מידי הזרם המרכזי, ההולך ומתכווץ בהתמדה. נראה שהמוטו החדש, המהלך קסם על מספר גדל והולך של אנשים המחפשים את זהותם, הוא: "אני קרבן, משמע אני קיים".
ברם, הגם שהרטוריקה של הפוליטיקה הרדיקלית הולכת ומקצינה, מבחינה מעשית היא איבדה מעוקצה. הסיבה לכך פשוטה: אם המערכת אכן מושחתת עד היסוד, כפי שטוענים רבים מחסידי הדרך הזאת, כי אז האקט הפוליטי – ולמען האמת, כל אקט באשר הוא – עשוי לכל היותר להביא לשינויים קוסמטיים בסדר הקיים. לקרבן אין אפוא ברירה אלא לקבל את מצבו כבלתי נמנע – וכמובן, לערוך רשימה ארוכה של האשמים במצוקתו. בסיכומו של דבר, הפוליטיקה הרדיקלית מן הסוג הרווח כיום אינה מבקשת לתקן את העולם, אלא לנסח גיליון אישום נגדו. למרבה הצער, גישה זו מאפיינת גם את עמדתן של הפמיניסטיות המתבצרות במגדל השן האקדמי ומעדיפות להלין על דיכוין של הנשים במקום לנסות לשים לו קץ.

 

תגובה אחת בנושא “כסא

  1. מי מתי היכן הפגין לאחרונה נגד משה קצב או יצחק לאור. מה שראינו אלו רשימות של עוולות ובזה הסתיים העניין. האם ייתכן שמתי מעטות מהכותבות והמהגגות בעברית מסוגננת חריפה וגבוה יעשו מעשה. נניח למשל גברת אחת ליד חנות ספרים אוונגרדית אחת עם שלט האומר דבר מה על יצחק לאור. לחשוב על מערכת "הארץ" בהקשר כזה אני אפילו לא מעיז

    אהבתי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s