תוגתו של השמאל הרדיקלי בישראל

 אין ספק שלא קל להיות איש שמאל רדיקלי בישראל. אדם המחזיק בהשקפות כאלה מרגיש בוודאי כי הוא חי בלב האפילה, אזרח למדינה שלידתה בחטא, שההיסטוריה שלה רצופה בפשעים גדולים ובעוולות יומיומיות, שעצם קיומה הוא בגדר חריצת לשון כלפי המוסר האנושי. מנקודת מבטו של הרדיקל, ישראל אינה רק חברה נגועה; היא כתם שחור על מפת העולם. שום רפורמה, שום תיקון פוליטי הדרגתי וסבלני מבפנים, לא יוכלו לפתור את הבעיה הזו. כדי לסלק רשע קיצוני דרושים פתרונות מרחיקי לכת. "השקר המכסה על הכיבוש נשזר בכל מרקם החיים התרבותיים והחברתיים. הוא מחייב תפיסת מציאות מעוותת, סילוף שהולך ותופח, עיוורון מובנה שמונח מדור לדור. השקר של היום הוא החריש שמכין את הקרקע שממנה יצמחו מחר זוועות הכיבוש החדשות", כותבים אזולאי ואופיר, ואין ספק בלבם באשר למסקנה: "כדי לחדול לשקר מוכרחים לעקור את משטר הכיבוש. כדי לעקור את משטר הכיבוש מוכרחים לשנות את המשטר הישראלי".68 הכיבוש, המשטר הציוני, החברה הישראלית – כולם כרוכים יחדיו בפקעת מבאישה, שאחת דינה לעבור מן העולם, בדרך זו או אחרת.
לשוללי הציונות יש רעיונות שונים באשר לדמותה של חברת העתיד האמורה לתפוס את מקומה של האתנוקרטיה היהודית; חלקם מצדדים ב"מדינת כל אזרחיה", אחרים ב"מדינה דו-לאומית" או בדגם אחר של דמוקרטיה רב-תרבותית.69 אבל כולם מודעים לכך שהדרך לשם ארוכה – כה ארוכה, למעשה, עד שהיא נראית בלתי אפשרית. אזולאי ואופיר מודים כי השינוי שהם דורשים במשטר הישראלי "הוא אוטופי במובן שאותו ביקר מרקס: אין הוא כולל דין וחשבון מספק על התהליך ההיסטורי שעשוי להוליך אליו והוא אינו נשען על זיהוי הכוחות והאינטרסים שיניעו תהליך כזה".70 ברוח דומה כותב שנהב כי "התהליך הפוליטי של חזרה ל-1948 הוא הכרחי ולו כדי להכיל את הטראומה הפלסטינית של 1948 שמעולם לא הגלידה ועדיין תובעת את מחירה"; אולם הוא מציין, באותה נשימה, כי הצעתו היא "אוטופיה שסיכויי הגשמתה קלושים".71
בני הפלוגתא של הרדיקלים המקומיים פוטרים בדרך כלל את טיעוניהם כביטויים של שנאה עצמית פתולוגית. אבל הדברים שכותבים יהודה שנהב, עדי אופיר, חנן חבר, גדעון לוי ואחרים כמותם אינם נגועים בשנאה כי אם בייאוש. הזעם שהם מביעים, בדרכם הבוטה והמתריסה (המקוממת עליהם את רוב הציבור), מעיד, בסופו של דבר, על חוסר האונים שהם חווים אל מול מה שהם תופסים כרוע הסוגר עליהם מכל כיוון. אריאלה אזולאי מספרת בגילוי לב על תחושת החידלון שפקדה אותה לאחר שהופיעה באירוע לציון "יום הנכבה" בתל אביב:
האולם היה גדוש, הדיון לאחר ההרצאה היה מעורר, ועם זאת יצאתי משם בתחושת מועקה. היא לא הייתה לי זרה. חשתי אותה גם בעבר, בבית ובחוץ. אני לא יודעת לפענח אותה לגמרי, אבל נדמה לי שהיא קשורה בשוליות של הדברים שאמרתי, ובתחושה שהשוליות הזו דנה אותם להיות דברי התרסה. למרות העובדה שהם נאמרו בחלל תהודה אוהד וקשוב של אנשים שביום העצמאות באו לציין את יום הנכבה, הרגשתי כמי שמילאה פעם נוספת את התפקיד הליצני משהו של המתריסה. כל מה שרציתי היה לדלג מעל גדרות האבטחה, להישאב לתוך חדר העבודה שלי ולהגיף את חלונותיו.72
הדחף שחשה אזולאי, הרצון להתנתק ולהסתגר בדל"ת אמותיו של חדר העבודה – או ב"חללי תהודה" המאוכלסים באנשים בעלי השקפות דומות – אינו ייחודי לבני חוגה בישראל; הוא מאפיין, במידה גוברת והולכת, את המצב הרדיקלי במערב בפתח המאה העשרים ואחת. אם בעבר התמסרו התנועות הרדיקליות למשיחיות פוליטית, שהבטיחה לכונן גן עדן שוויוני עלי אדמות, הרי שכיום התנגדותן לסדר הקיים ניזונה יותר מחרון צדקני מאשר מתקווה ממשית. את מקומה של הדת החילונית, הנושאת את עיניה אל עתיד טוב יותר, תפסה מטפיזיקה גנוסטית, הרואה בעולם כולו, ובעיקר בחברות הנשלטות בידי הקפיטליזם הגלובלי, בית אסורים עצום ממדים. ובדומה למאמינים הגנוסטיים במאות הראשונות לספירה, שהפכו "זרים לקוסמוס" (Kosmou apallotriousthai) והסבו את גבם לבריאה משום שסברו כי היא יצירה זדונית של אלוהות חורשת רע, נכבשים גם רבים מן הרדיקלים בני זמננו בקסמה של הפרישוּת.73 מבקר התרבות סלבוי ז'יז'ק, כוכב-על אינטלקטואלי ופרובוקטור אנטי-ממסדי, טוען, לדוגמה, כי כל סוג של מעורבות ציבורית הוא בגדר שיתוף פעולה עם הסטטוס קוו השנוא:
האיום כיום איננו פסיביות, אלא פסבדו-אקטיביות, הדחף "להיות אקטיבי", "להשתתף", לחשוף את הלא-כלומיות במה שמתרחש. אנשים מתערבים כל הזמן, "עושים משהו"; אנשי אקדמיה משתתפים בדיונים עקרים וכיוצא בזה. הדבר הקשה באמת הוא לסגת צעד לאחור. אלה הנמצאים בעמדות כוח מעדיפים לעתים קרובות אפילו השתתפות "ביקורתית", דיאלוג, על פני שתיקה – רק כדי ליצור עמנו "דיאלוג", לוודא שהפסיביות עוכרת השלווה שלנו נשברת… אם באלימות כוונתנו לניתוץ הרדיקלי של היחסים החברתיים הבסיסיים, כי אז – מטורף ודוחה ככל שהדבר יישמע – הבעיה עם מפלצות היסטוריות שטבחו במיליונים היא שהן לא היו אלימות די הצורך. לעתים לא לעשות דבר הוא הדבר האלים ביותר שביכולתנו לעשות.74
הבעיה באי-התערבות מן הסוג שעליו מדבר ז'יז'ק היא, כמובן, שאין זו אפשרות בת קיימא עבור בני אדם בעלי מצפון. השמאל הרדיקלי גאה בטהרנות שלו, בעובדה שאינו מוכן להתפשר על עקרונות, אולם היסחפותו אל מחוץ למערכת שאת סיאובה הוא מוקיע עושה אותו לבלתי רלוונטי מבחינה מוסרית. אם ה"כיבוש", למשל, מייצר עוולות – וגם אנשי ימין מובהקים יודו שהשליטה הצבאית בפלסטינים מסבה סבל רב לחפים מפשע – כי אז יש לפעול ללא לאות כדי להפחיתן ולצמצמן. חייל הגון העומד במחסום צבאי ומנסה כמיטב יכולתו לחסוך השפלה ועגמת נפש מן האוכלוסייה האזרחית העוברת במקום מסייע הרבה יותר לשימורה של האנושיות הבסיסית מקהל של סרבנים ומשתמטים העורכים "רייב נגד הכיבוש" ברחבת מוזיאון תל אביב; ומרצה בעל שם העושה כל שביכולתו כדי להדק את הקשרים בין ארצו ובין הקהילה האינטלקטואלית העולמית – במקום לנתק אותם – רק יתרום להרחבת האופקים הפוליטיים והמוסריים של האליטה האקדמית המקומית.
אם דבר מה אינו כשורה בהתנהלותה של החברה הישראלית, כי אז יש לעמול על תיקונו – מלאכה התובעת מעורבות, סבלנות, נחישות ולעתים גם יכולת להתפשר ולהתגמש. זוהי עבודה מוסרית יומיומית, כפוית טובה ושוחקת, אבל הכרחית מאין כמותה. אלא שהרדיקלים כנראה אינם רוצים לטבול את אצבעם בתבשיל המבעבע; הם מעדיפים לעמוד מן הצד ולדרוש את החלפת המתכון.
אסף שגיב הוא עורך ראשי בתכלת.

13 מחשבות על “תוגתו של השמאל הרדיקלי בישראל

  1. הוא כל כולו עסוק בהשמדת ישראל והעם היהודי בכל דרך אפשרית. החל בתמיכה בטרור וכלה בעידוד הבאת עובדים זרים שיגבירו את התבוללות העם היהודי.
    הכי חשוב שהעם בישראל מתפכח ומבין מי אוייביו האמיתיים ואו-טו-טו יגיע הטרנספר המיוחל לגייס החמישי שבתוכנו על כל פלגיו. סבלנות.
    אופס שכחתי:0) חג פורים שמח
    כמה סימלי

    אהבתי

  2. חיל במחסום יכול להיות בסדר יותר מיתר החילים במחלקה שלו, זה המון וזה עוזר לפלשתינאית הזקנה שצריכה לסחוב בעונה זו שקים של ירק שאספה. אם הוא סוחב את השק שלה אפילו מטר שנים זה יותר טוב מכל הזיבולים האינטלקטואלים. אתה זודק מבחינה מטפזית פילוסופית פוסטו פקטו אמו אניפרה קוזו אתה צודק מיליון אחוז וחצי הוא לא "הומני במיוחד למשל" אבל הוא עזר לזקנה ואחרים לא עוזרים. זה כל. עודף מטאפיזיקה אלעק.

    אהבתי

  3. חייל במחסום אינו יכול להיות הומאני במיוחד. למשל.
    דווקא במלחמה, שם מעשית קשה יותר להפעיל שיקול דעת, קל יותר להיות הומאני, באם המלחמה כשלעצמה איננה בגדר שגרת דיכוי.

    הבעייה הנוספת היא עודף מטאפיזיקה בביטויים הפוליטיים שלנו. דרושה יותר פרגמטיקה:
    http://www.notes.co.il/yariv/65058.asp

    אבל מעניין

    אהבתי

  4. הנם נשקו של חסר הדעת.
    אכן כל בני האדם נבראו בצלם אלוקים, גם אני שאני כותב בשבת.
    מאחר שנבראו הבחירה בידם, אם אכן למדת דבר ואם הבנת את מה שניסו ללמדך על בחירה חפשית. הם נשפטים לפי מעשיהם ולא לפי הצורה בה נבראו. ברור שגם עוכרי ישראל שבחרו לעכור נבראו בצלם. הנטילה של כינוי לא משפיעה על התכונה. המילה לא משנה. המעשה הוא הקובע..

    השימוש הדימגוגי והרצון להרע תחת כיסוי של מילים וביטויים הנשמעים "חיוביים" הנם נשק מוכר של הרוע המושחת. מרצחים רודפי "שלום" מלשינים שקרניים דוברי "אמת" פושעים מכל בחינה הנשענים על "חוק בין לאומי" מוכרים מסביבתנו המיידית. כך ניתן להשתמש במילה "בצלם".

    כח התיאור שלך עלוב מוגבל ומושפע מדעות קדומות בניגוד מוחלט לתיאורך המתנגדים לך ולדומיך לא רוצים להקיא את הדימוקרטיה היהודית-עברית היחידה בעולם. קיום הדימוקרטיה הנו מצב עדין שמחייב גם מגננה כנגד אויביה. עצם מהות הדימוקרטיה מאפשר החלפת שלטון. אך אויבי הדימוקרטיה מנצלים חופש זה בכדי להרסה או בכדי לתפוס את השלטון ואזי בא סופה. המונח "דימוקרטיה מתגוננת" מופיע בכל דיון העוסק בנסיונות לקיימה, בודאי מאז הדימוקרטיה היוונית ואולי קודם. בכדי לקיים אותה יש להקיא ולהוקיע את מהרסיה, כפי שהגוף הבריא עושה לתאים סרטניים וכפי שרופא טוב עושה בזמן מוקדם ככל האפשר בסכין מנתחים. כל הדימוקרטיות שהצליחו להתקיים עשו כך. אכן, אילן פפה, למשל, הוקע והוקא ומצא עצמו בחברה דימוקרטית אחרת שאם לא תגן על עצמה מפני מהרסי הדימוקרטיה מסוגו של האיש תמצא עצמה בצרה גדולה.

    אהבתי

  5. 1. האם התכוונת ל"נברא בצלם"?
    לא יכול להיות – הרי "בצלם" אלה עוכרי ישראל.
    2. "להקיא ולהוקיע":
    מתיישב לך עם "מדינה יהודית ודמוקרטית"?
    אני מתאר לי שגם את ה"דמוקרטית" היית רוצה להקיא.

    אהבתי

  6. 1) לא סתם כינוי, אלא כינוי עם משמעות.
    2) הדברים שכתבתי נשמעים מצויין בכל שפה. הם לא רק נשמעים מצויין, הם גם נשמעים חדשות לבקרים. כל עם, יהיו אלו הגרמנים הגרוזינים, הסינים או הערבים מקיא מתוכו אלמנטים חתרניים החותרים תחתיו באמצעות סיוע מסיבי לאויביו. להקיא ולהוקיע.

    אהבתי

  7. אכן זה מה שאני אומר, אתה ראשון שהביא לכאן את ההשוואה לזר, לאחר, עם כל המשקעים ההיסטוריים-נפשיים בין העברי-יהודי למהות הגרמנית. אכן מניפולציה דמגוגית נמוכה שמעידה עליך הרבה יותר ממה שאתה מודע לכך.

    אתה שומע גרמנית, מבין בגרמנית שופט את העברית משום שאינה גרמנית. כל הווית דומיך היא הוויה גרמנית.

    צא מגרמניה פעם אחת ולתמיד. דבר עברית הקשיב לעברית ראה את העולם גם בעיניים עבריות. אכן יש רע בישראל ויש למגר את הרע גם בישראל וגם במקומות אחרים היכן שהוא עמוק יותר שטני יותר ומזיק הרבה יותר. לא כל האמת כולה היא אמת גרמנית וודאי שלא כל האמת שייכת לך .

    אהבתי

  8. אכן, בביתי תלויים היו במקום מכובד מתנות קטנות שנתקבלו בעת שרות במחסומים בתקופות שונות, עבור יחס אנושי ומתחשב. המתנות הן מנשים שהפגינו בעד הפלשתינים במחסומים. אני מודה לכותב שהזכיר לטובה מעשים מסוג זה הן מצד החיילים והן מצד הנשים.

    מקבל[י] המתנות כעשרות ומאות אלפי ישראלים אחרים עובד[ים] כל יום מעל עשר שעות ביד בבגדי עבודה מלוכלכים ועומדים לרשות מעבידיהם בטלפון שעות 24 ביממה [ על זה קרל מרכס לא חשב ] הם מקיימים את החברה שבתוכה חיות, על חשבונם בכל מובן אפשרי, מפלצות כאלו שנזכרו בשמם לעיל.

    רציתי רק לאשש את הנכתב ולומר שאולי חלוקת מתנות כזו ומה שנעשה בעבור קבלתן מועילים לישראל ולעם הערבי הפלשתיני יותר מהלשנות לגולדסטון.

    חוץ מזה דברי הגברת המקורננת שבראש הקרן החדשה לישראל במעריב של סוף השבוע מפחידים. היא אומרת בערך כך: מה הם רוצים מגולדסטון הוא רק מילא את חובתו או עשה את עבדתו. ועוד פניני לשון ומחשבה מנוונת.

    עם אומלל העם היהודי

    אהבתי

  9. לא יאוש אלא שריטה עמוקה, אנומליה ייחודית, טירוף פסאודו-מיסטי שלא היה מבייש את אחרוני הקנאים הדתיים. השמאל הרדיקלי הוא סטייה במלוא מובן המילה. מחלה נפשית המתפשטת בין אלו שהרטוריקה היא כשרונם היחיד ומפלטם האחרון.

    אהבתי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s