המדיניות האמריקאית כלפי האסאלם הרדיקלי
מאז נובמבר 2009, התרחשו שלושה אירועים קשים המהווים יחדיו סדרה נוספת בשרשרת הכישלונות המודיעיניים של ארה"ב במלחמתה נגד טרור האסלאמי. מאז שברק חוסיין אובמה החל את כהונתו בבית-הלבן בינואר 2009, למעלה מ-40 אנשים נעצרו בארה"ב בגין פעילות טרוריסטית אסלאמית, וזאת בהשוואה ל-7 פעילי טרור שנעצרו על אדמת ארה"ב במהלך כל שנת 2008.
לאירועים הללו יש קשר ישיר לתדמית הרופסת שיש לארה"ב בעיני האסלאם הרדיקלי מאז שברק חוסיין אובמה החל את כהונתו ולאור גישתו "הפייסנית" שהופגנה כלפי האסלאם, שנבעה ממערך אידיאולוגי-פילוסופי במטרה לבדל את כהונתו הנשיאותית בהשוואה לכהונתו של ג'ורג' בוש – שנתפס כנשיא "רדוד" ו"כוחני". ההתחלה הייתה מבטיחה – בעיקר לאור נאומו המרשים של הנשיא אובמה בקהיר ב-4 יוני 2009. הנשיא האמריקאי ביקש ב"נאום חייו" לפחות דף-חדש עם העולם-המוסלמי במילים הללו, שנאמרו בסיום דבריו: "יותר קל לפתוח מלחמות מאשר לסיים אותן. יותר קל להאשים מאשר להתבונן פנימה. יותר קל לחפש את מה שמפריד בינינו מאשר למצוא את המאחד. אבל אנחנו צריכים לבחור בדרך הנכונה – לאו דווקא בפשוטה". הנאום שזכה לתשואות רמות ברחבי-העולם, התקבל באופן שונה במדינות המוסלמיות הקיצוניות ובקרב הארגונים האסלאמיים המטיפים למלחמה חסרת-פשרות נגד "הכופרים" ולכל מה שהם מייצגים. מאז אותו נאום, אמריקה עברה אירועים אקוטיים אחדים לנוכח האתגר שמציב מולה האסלאם הרדיקלי. וככול שהאיום התעצם לנוכח המציאות האסלאמית האלימה, התסכול האידיאולוגי התעצם גם הוא.
ב-5 בנובמבר 2009, החליט קצין אמריקאי מוסלמי, בשם נידאל מאליק חוסיין, לחסל חיילים אמריקאים ב"פורט הוד", טכסס. כתוצאה מהאירוע נרצחו 13 חיילים ושוטרים אמריקאים. הממשל האמריקאי של ברק חוסיין אובמה החליט במודע לא לכנות את האירוע הזה "טרור אסלאמי" למרות כל הסימנים הברורים לכך. ב-25 בדצמבר 2009, נכשל ניסיון של אזרח ניגרי-מוסלמי להפעיל מטען חבלה במטוס דלתא, דקות אחדות לפני נחיתתו בשדה-התעופה של דטרויט, ארה"ב. בעקבות חקירתו של המחבל, נמסר מפי גורמים רשמיים בארה"ב שהטרוריסט הניגרי הופעל על-ידי פעילי אל-קאעידה מתימן. ב-30 בדצמבר 2009, סוכן-כפול ירדני, שהופעל על-ידי אל-קאעידה ו"רשת חאקאני", הצליח לחסל באפגניסטן 7 סוכני CIA ואיש-מודיעין ירדני. בכל שלושת המקרים הללו, היו סימנים מוקדמים שהדליקו נורות אדומות רבות. אולם, "ההיגיון הפשוט" לא הופעל, משום שהמערכות האמריקאיות פעלו על-פי האידיאולוגיה הפוליטית של הנשיא עצמו, ומכאן גם נובע כישלונן לטפל באופן הראוי ביותר לנוכח הסימנים המוקדמים הללו.
ישראל כשק חבטות של ממשל אובמה
לאור מה שמתחולל בעולם-המוסלמי בשנה האחרונה, הממשל האמריקאי מצא דרך מיוחדת להוציא את תסכוליו הפוליטיים בעזרתו של רם עמנואל – ראש סגל הבית-הלבן בממשל אובמה. כבר מראשית כהונתו של ברק חוסיין אובמה, הממשל האמריקאי ביקש לבנות את יחסיו עם העולם-המוסלמי בעזרת חבטות יומיומיות בישראל. במילים אחרות קוראים לזה "אנטישמיות", אולם נתמקד לרגע בדבריו האחרונים של רם עמנואל שנאמרו כנראה באמצע דצמבר 2009 באוזני קונסול ישראל בלוס אנג'לס, יקי דיין. על-פי פרסומים אחדים, רם עמנואל אמר לקונסול הישראלי שלממשל האמריקאי הנוכחי "נמאס מהישראלים". כמובן שלדברים אלה נוספו הסברים "הגיוניים", לכאורה, לנוכח הקיפאון המדיני בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. אולם, אמירה זו מעלה פעם נוספת לדיון את "המבנה המנטלי" של השמאל האמריקאי הרדוד שתפס חזקה בבית-הלבן עם עלייתו של ברק חוסיין אובמה לכס הנשיאות האמריקאית.
מה קורה בעולם-המוסלמי?
מסתבר, שזה לא כל כך משנה "מה קורה בעולם-המוסלמי", כל עוד אפשר להאשים את ישראל. הגישה הקלאסית הזו, נטועה היטב בתרבות המדינית הבינלאומית כבר עשרות שנים, אך היא לובשת צורה ופשוטת צורה, וזאת בהתאם לנסיבות הבינלאומיות – או, למרות הנסיבות המדיניות הבינלאומיות.
לאמריקה של רם עמנואל לא נמאס להשקיע עשרות מיליארדי דולרים באפגניסטן המתפוררת ולהקריב מאות מחייליה מידי שנה. רק בשנה הראשונה (2009) של הנשיא ברק חוסיין אובמה, נהרגו כ-300 חיילים אמריקאים באפגניסטן, וזאת בהשוואה ל-150 הרוגים בשנת-כהונתו האחרונה של הנשיא ג'ורג' בוש. לאמריקה לא נמאס להשקיע מיליארדי דולרים בפקיסטן, למרות שעובדי השגרירות האמריקאית בפקיסטן זוכים להטרדות חוזרות ונשנות מידי שירותי-המודיעין של פקיסטן. לאמריקה לא נמאס להמשיך את סדרת הסיכולים הממוקדים בווזיריסטן, למרות שממשלת פקיסטן
הוציאה דו"ח מיוחד, ב-2 בינואר 2010, המראה כי הצבא האמריקאי הרג כ-700 בני-אדם על-מנת לחסל טרוריסטים ספורים בלבד.
לאמריקה גם לא נמאס לחזר אחרי סוריה, למרות שארה"ב יודעת היטב שהיא משמשת עורף עיקרי לפעילי אל-קאעידה ולארגוני טרור סונים הזוכים ליחס מועדף מצד משטרו של בשאר אל-אסד. לאמריקה גם לא נמאס ממה שמתחולל בתימן, בסומליה, באיראן, בעיראק, בלבנון, בעזה, במפרץ הפרסי ובצפון-אפריקה. לדידו של השמאל האמריקאי הרדיקלי בממשל הנוכחי, ההשתוללות של האסלאם הרדיקלי בשנה האחרונה ברחבי-העולם, מתגמדת לנוכח סירובה של ישראל לקבל את התכתיב של רם עמנואל.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הטרור האסלאמי 'מטריד' את הממשל האמריקאי", מגזין המזרח התיכון, 9 בינואר 2010.
Labels: אובמה, ביקורת, ישראל, תקשורת
posted by Dr.Yohai Sela at 6:37 AM
המדיניות האמריקאית כלפי האסאלם הרדיקלי
מאז נובמבר 2009, התרחשו שלושה אירועים קשים המהווים יחדיו סדרה נוספת בשרשרת הכישלונות המודיעיניים של ארה"ב במלחמתה נגד טרור האסלאמי. מאז שברק חוסיין אובמה החל את כהונתו בבית-הלבן בינואר 2009, למעלה מ-40 אנשים נעצרו בארה"ב בגין פעילות טרוריסטית אסלאמית, וזאת בהשוואה ל-7 פעילי טרור שנעצרו על אדמת ארה"ב במהלך כל שנת 2008.
לאירועים הללו יש קשר ישיר לתדמית הרופסת שיש לארה"ב בעיני האסלאם הרדיקלי מאז שברק חוסיין אובמה החל את כהונתו ולאור גישתו "הפייסנית" שהופגנה כלפי האסלאם, שנבעה ממערך אידיאולוגי-פילוסופי במטרה לבדל את כהונתו הנשיאותית בהשוואה לכהונתו של ג'ורג' בוש – שנתפס כנשיא "רדוד" ו"כוחני". ההתחלה הייתה מבטיחה – בעיקר לאור נאומו המרשים של הנשיא אובמה בקהיר ב-4 יוני 2009. הנשיא האמריקאי ביקש ב"נאום חייו" לפחות דף-חדש עם העולם-המוסלמי במילים הללו, שנאמרו בסיום דבריו: "יותר קל לפתוח מלחמות מאשר לסיים אותן. יותר קל להאשים מאשר להתבונן פנימה. יותר קל לחפש את מה שמפריד בינינו מאשר למצוא את המאחד. אבל אנחנו צריכים לבחור בדרך הנכונה – לאו דווקא בפשוטה". הנאום שזכה לתשואות רמות ברחבי-העולם, התקבל באופן שונה במדינות המוסלמיות הקיצוניות ובקרב הארגונים האסלאמיים המטיפים למלחמה חסרת-פשרות נגד "הכופרים" ולכל מה שהם מייצגים. מאז אותו נאום, אמריקה עברה אירועים אקוטיים אחדים לנוכח האתגר שמציב מולה האסלאם הרדיקלי. וככול שהאיום התעצם לנוכח המציאות האסלאמית האלימה, התסכול האידיאולוגי התעצם גם הוא.
ב-5 בנובמבר 2009, החליט קצין אמריקאי מוסלמי, בשם נידאל מאליק חוסיין, לחסל חיילים אמריקאים ב"פורט הוד", טכסס. כתוצאה מהאירוע נרצחו 13 חיילים ושוטרים אמריקאים. הממשל האמריקאי של ברק חוסיין אובמה החליט במודע לא לכנות את האירוע הזה "טרור אסלאמי" למרות כל הסימנים הברורים לכך. ב-25 בדצמבר 2009, נכשל ניסיון של אזרח ניגרי-מוסלמי להפעיל מטען חבלה במטוס דלתא, דקות אחדות לפני נחיתתו בשדה-התעופה של דטרויט, ארה"ב. בעקבות חקירתו של המחבל, נמסר מפי גורמים רשמיים בארה"ב שהטרוריסט הניגרי הופעל על-ידי פעילי אל-קאעידה מתימן. ב-30 בדצמבר 2009, סוכן-כפול ירדני, שהופעל על-ידי אל-קאעידה ו"רשת חאקאני", הצליח לחסל באפגניסטן 7 סוכני CIA ואיש-מודיעין ירדני. בכל שלושת המקרים הללו, היו סימנים מוקדמים שהדליקו נורות אדומות רבות. אולם, "ההיגיון הפשוט" לא הופעל, משום שהמערכות האמריקאיות פעלו על-פי האידיאולוגיה הפוליטית של הנשיא עצמו, ומכאן גם נובע כישלונן לטפל באופן הראוי ביותר לנוכח הסימנים המוקדמים הללו.
ישראל כשק חבטות של ממשל אובמה
לאור מה שמתחולל בעולם-המוסלמי בשנה האחרונה, הממשל האמריקאי מצא דרך מיוחדת להוציא את תסכוליו הפוליטיים בעזרתו של רם עמנואל – ראש סגל הבית-הלבן בממשל אובמה. כבר מראשית כהונתו של ברק חוסיין אובמה, הממשל האמריקאי ביקש לבנות את יחסיו עם העולם-המוסלמי בעזרת חבטות יומיומיות בישראל. במילים אחרות קוראים לזה "אנטישמיות", אולם נתמקד לרגע בדבריו האחרונים של רם עמנואל שנאמרו כנראה באמצע דצמבר 2009 באוזני קונסול ישראל בלוס אנג'לס, יקי דיין. על-פי פרסומים אחדים, רם עמנואל אמר לקונסול הישראלי שלממשל האמריקאי הנוכחי "נמאס מהישראלים". כמובן שלדברים אלה נוספו הסברים "הגיוניים", לכאורה, לנוכח הקיפאון המדיני בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. אולם, אמירה זו מעלה פעם נוספת לדיון את "המבנה המנטלי" של השמאל האמריקאי הרדוד שתפס חזקה בבית-הלבן עם עלייתו של ברק חוסיין אובמה לכס הנשיאות האמריקאית.
מה קורה בעולם-המוסלמי?
מסתבר, שזה לא כל כך משנה "מה קורה בעולם-המוסלמי", כל עוד אפשר להאשים את ישראל. הגישה הקלאסית הזו, נטועה היטב בתרבות המדינית הבינלאומית כבר עשרות שנים, אך היא לובשת צורה ופשוטת צורה, וזאת בהתאם לנסיבות הבינלאומיות – או, למרות הנסיבות המדיניות הבינלאומיות.
לאמריקה של רם עמנואל לא נמאס להשקיע עשרות מיליארדי דולרים באפגניסטן המתפוררת ולהקריב מאות מחייליה מידי שנה. רק בשנה הראשונה (2009) של הנשיא ברק חוסיין אובמה, נהרגו כ-300 חיילים אמריקאים באפגניסטן, וזאת בהשוואה ל-150 הרוגים בשנת-כהונתו האחרונה של הנשיא ג'ורג' בוש. לאמריקה לא נמאס להשקיע מיליארדי דולרים בפקיסטן, למרות שעובדי השגרירות האמריקאית בפקיסטן זוכים להטרדות חוזרות ונשנות מידי שירותי-המודיעין של פקיסטן. לאמריקה לא נמאס להמשיך את סדרת הסיכולים הממוקדים בווזיריסטן, למרות שממשלת פקיסטן
הוציאה דו"ח מיוחד, ב-2 בינואר 2010, המראה כי הצבא האמריקאי הרג כ-700 בני-אדם על-מנת לחסל טרוריסטים ספורים בלבד.
לאמריקה גם לא נמאס לחזר אחרי סוריה, למרות שארה"ב יודעת היטב שהיא משמשת עורף עיקרי לפעילי אל-קאעידה ולארגוני טרור סונים הזוכים ליחס מועדף מצד משטרו של בשאר אל-אסד. לאמריקה גם לא נמאס ממה שמתחולל בתימן, בסומליה, באיראן, בעיראק, בלבנון, בעזה, במפרץ הפרסי ובצפון-אפריקה. לדידו של השמאל האמריקאי הרדיקלי בממשל הנוכחי, ההשתוללות של האסלאם הרדיקלי בשנה האחרונה ברחבי-העולם, מתגמדת לנוכח סירובה של ישראל לקבל את התכתיב של רם עמנואל.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הטרור האסלאמי 'מטריד' את הממשל האמריקאי", מגזין המזרח התיכון, 9 בינואר 2010.
Labels: אובמה, ביקורת, ישראל, תקשורת
posted by Dr.Yohai Sela at 6:37 AM
המדיניות האמריקאית כלפי האסאלם הרדיקלי
מאז נובמבר 2009, התרחשו שלושה אירועים קשים המהווים יחדיו סדרה נוספת בשרשרת הכישלונות המודיעיניים של ארה"ב במלחמתה נגד טרור האסלאמי. מאז שברק חוסיין אובמה החל את כהונתו בבית-הלבן בינואר 2009, למעלה מ-40 אנשים נעצרו בארה"ב בגין פעילות טרוריסטית אסלאמית, וזאת בהשוואה ל-7 פעילי טרור שנעצרו על אדמת ארה"ב במהלך כל שנת 2008.
לאירועים הללו יש קשר ישיר לתדמית הרופסת שיש לארה"ב בעיני האסלאם הרדיקלי מאז שברק חוסיין אובמה החל את כהונתו ולאור גישתו "הפייסנית" שהופגנה כלפי האסלאם, שנבעה ממערך אידיאולוגי-פילוסופי במטרה לבדל את כהונתו הנשיאותית בהשוואה לכהונתו של ג'ורג' בוש – שנתפס כנשיא "רדוד" ו"כוחני". ההתחלה הייתה מבטיחה – בעיקר לאור נאומו המרשים של הנשיא אובמה בקהיר ב-4 יוני 2009. הנשיא האמריקאי ביקש ב"נאום חייו" לפחות דף-חדש עם העולם-המוסלמי במילים הללו, שנאמרו בסיום דבריו: "יותר קל לפתוח מלחמות מאשר לסיים אותן. יותר קל להאשים מאשר להתבונן פנימה. יותר קל לחפש את מה שמפריד בינינו מאשר למצוא את המאחד. אבל אנחנו צריכים לבחור בדרך הנכונה – לאו דווקא בפשוטה". הנאום שזכה לתשואות רמות ברחבי-העולם, התקבל באופן שונה במדינות המוסלמיות הקיצוניות ובקרב הארגונים האסלאמיים המטיפים למלחמה חסרת-פשרות נגד "הכופרים" ולכל מה שהם מייצגים. מאז אותו נאום, אמריקה עברה אירועים אקוטיים אחדים לנוכח האתגר שמציב מולה האסלאם הרדיקלי. וככול שהאיום התעצם לנוכח המציאות האסלאמית האלימה, התסכול האידיאולוגי התעצם גם הוא.
ב-5 בנובמבר 2009, החליט קצין אמריקאי מוסלמי, בשם נידאל מאליק חוסיין, לחסל חיילים אמריקאים ב"פורט הוד", טכסס. כתוצאה מהאירוע נרצחו 13 חיילים ושוטרים אמריקאים. הממשל האמריקאי של ברק חוסיין אובמה החליט במודע לא לכנות את האירוע הזה "טרור אסלאמי" למרות כל הסימנים הברורים לכך. ב-25 בדצמבר 2009, נכשל ניסיון של אזרח ניגרי-מוסלמי להפעיל מטען חבלה במטוס דלתא, דקות אחדות לפני נחיתתו בשדה-התעופה של דטרויט, ארה"ב. בעקבות חקירתו של המחבל, נמסר מפי גורמים רשמיים בארה"ב שהטרוריסט הניגרי הופעל על-ידי פעילי אל-קאעידה מתימן. ב-30 בדצמבר 2009, סוכן-כפול ירדני, שהופעל על-ידי אל-קאעידה ו"רשת חאקאני", הצליח לחסל באפגניסטן 7 סוכני CIA ואיש-מודיעין ירדני. בכל שלושת המקרים הללו, היו סימנים מוקדמים שהדליקו נורות אדומות רבות. אולם, "ההיגיון הפשוט" לא הופעל, משום שהמערכות האמריקאיות פעלו על-פי האידיאולוגיה הפוליטית של הנשיא עצמו, ומכאן גם נובע כישלונן לטפל באופן הראוי ביותר לנוכח הסימנים המוקדמים הללו.
ישראל כשק חבטות של ממשל אובמה
לאור מה שמתחולל בעולם-המוסלמי בשנה האחרונה, הממשל האמריקאי מצא דרך מיוחדת להוציא את תסכוליו הפוליטיים בעזרתו של רם עמנואל – ראש סגל הבית-הלבן בממשל אובמה. כבר מראשית כהונתו של ברק חוסיין אובמה, הממשל האמריקאי ביקש לבנות את יחסיו עם העולם-המוסלמי בעזרת חבטות יומיומיות בישראל. במילים אחרות קוראים לזה "אנטישמיות", אולם נתמקד לרגע בדבריו האחרונים של רם עמנואל שנאמרו כנראה באמצע דצמבר 2009 באוזני קונסול ישראל בלוס אנג'לס, יקי דיין. על-פי פרסומים אחדים, רם עמנואל אמר לקונסול הישראלי שלממשל האמריקאי הנוכחי "נמאס מהישראלים". כמובן שלדברים אלה נוספו הסברים "הגיוניים", לכאורה, לנוכח הקיפאון המדיני בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. אולם, אמירה זו מעלה פעם נוספת לדיון את "המבנה המנטלי" של השמאל האמריקאי הרדוד שתפס חזקה בבית-הלבן עם עלייתו של ברק חוסיין אובמה לכס הנשיאות האמריקאית.
מה קורה בעולם-המוסלמי?
מסתבר, שזה לא כל כך משנה "מה קורה בעולם-המוסלמי", כל עוד אפשר להאשים את ישראל. הגישה הקלאסית הזו, נטועה היטב בתרבות המדינית הבינלאומית כבר עשרות שנים, אך היא לובשת צורה ופשוטת צורה, וזאת בהתאם לנסיבות הבינלאומיות – או, למרות הנסיבות המדיניות הבינלאומיות.
לאמריקה של רם עמנואל לא נמאס להשקיע עשרות מיליארדי דולרים באפגניסטן המתפוררת ולהקריב מאות מחייליה מידי שנה. רק בשנה הראשונה (2009) של הנשיא ברק חוסיין אובמה, נהרגו כ-300 חיילים אמריקאים באפגניסטן, וזאת בהשוואה ל-150 הרוגים בשנת-כהונתו האחרונה של הנשיא ג'ורג' בוש. לאמריקה לא נמאס להשקיע מיליארדי דולרים בפקיסטן, למרות שעובדי השגרירות האמריקאית בפקיסטן זוכים להטרדות חוזרות ונשנות מידי שירותי-המודיעין של פקיסטן. לאמריקה לא נמאס להמשיך את סדרת הסיכולים הממוקדים בווזיריסטן, למרות שממשלת פקיסטן
הוציאה דו"ח מיוחד, ב-2 בינואר 2010, המראה כי הצבא האמריקאי הרג כ-700 בני-אדם על-מנת לחסל טרוריסטים ספורים בלבד.
לאמריקה גם לא נמאס לחזר אחרי סוריה, למרות שארה"ב יודעת היטב שהיא משמשת עורף עיקרי לפעילי אל-קאעידה ולארגוני טרור סונים הזוכים ליחס מועדף מצד משטרו של בשאר אל-אסד. לאמריקה גם לא נמאס ממה שמתחולל בתימן, בסומליה, באיראן, בעיראק, בלבנון, בעזה, במפרץ הפרסי ובצפון-אפריקה. לדידו של השמאל האמריקאי הרדיקלי בממשל הנוכחי, ההשתוללות של האסלאם הרדיקלי בשנה האחרונה ברחבי-העולם, מתגמדת לנוכח סירובה של ישראל לקבל את התכתיב של רם עמנואל.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הטרור האסלאמי 'מטריד' את הממשל האמריקאי", מגזין המזרח התיכון, 9 בינואר 2010.
Labels: אובמה, ביקורת, ישראל, תקשורת
posted by Dr.Yohai Sela at 6:37 AM
מוטי סגרון -- עין ולשון אחרת -- motiSagron 